תמר יהלומי – "חלומות של אחרים"
הנאמבר נפתח בעיבוד יפה ומפתיע, הבינלאומיות לקחו את השיר ועשו ממנו רוק. תמר יהלומי שרה טוב. היא מחוברת לשיר, מחזיקה אותו חזק שלא יברח, שומרת על קו אחיד, ברור, מובנה. הביצוע שלה לא מדהים, אבל היא עושה עבודה סבירה. בסוף היא עוברת לקול גבוה וזה עוד יותר יפה.

כזמרת יהלומי הראתה כאן נוכחות חזקה, ונתנה לא מעט, אבל היתה יכולה לשיר עוד יותר בעוצמה, ואולי לקחת את זה למקום עוד יותר אחר. סך הכל תמר היתה כאן בסדר, אבל לא ממש התלהבתי ממנה הפעם, לצערי.
ציון: 7.5

לירון רמתי – "מוכרת לי מפעם"
זה כבר לירון רמתי אחר. חדש. שונה. שמזכיר יותר את חיים משה וישי לוי והחיבור שלהם לשירים "ישראלים" לשירי ארץ ישראל היפה אפילו, מאשר לאייל גולן וזוהר ארגוב - שני הרפרנסים המרכזיים אליהם הושווה רמתי עד כה.

רמתי כהרגלו מלטף עם המילים בקולו החם, מגלגל אותן אחת אחת וזה יפה. הקסם שלו עבד היטב, למרות הביצוע הלא מבריק בצורה יוצאת דופן. וכשרמתי שר שיר אהבה לאישה קשה לבנות המין השולט לא להינמס ממנו.
ציון: 8

נדב הופמן ואסף שלם – "אמא אבא וכל השאר"
נדב ואסף ממשיכים לעלות ברמת הביצועים שלהם. הם נתנו כאן נאמבר מרשים ברמה גבוהה שנגעה באופרת רוק. זה היה ביצוע עם הרבה אומץ וחוכמה, ביצוע שברגעיו החזקים ביותר אפילו צמרר.

בתבונה הם משלבים את הלחן הרייכלי עם דרמה של להקה צבאית בטקס חגיגי ומקצב אתני מאזורי האהוד בנאי והשלמה בר. צריך היה להיזהר כאן כדי לא ליפול לקיטש, אבל הצמד ברח משם, והלך לכיוון שאפילו ברי סחרוף לא היה מתנגד לו.
ציון: 9

נוי דנן – "יש בי עוד כוח"
משבוע לשבוע נוי דנן משיג את השיאים של עצמו. באיכות הביצוע, בדיוק, במחשבה המקורית, ביכולת שלו להמיס לבבות. הביצוע שלו ל"יש בי עוד כוח" – אחד השירים של רייכל שאני הכי אוהב – התחיל בבית שלם בספרדית, כששוב הצל של דוד ד'אור מרחף מלמעלה. ואיך אפשר שלו להישבות בקסם של דנן וביכולות השירה המהוקצעות שלו.

זה היה ביצוע כמעט אלוהי, שנגע בשלמות, ביצוע שאפילו רייכל התמוגג ממנו מאחורי הפסנתר, כשסולו חליל הוביל לקטע נוסף בספרדית. התחשק לי ללחוץ לנוי את היד אחרי מה שהוא נתן על הבמה, הוא נגע בקצה האצבע של אלוהים.
ציון: 10

לידור סולטן – "הכל עובר"
זהו אחד הביצועים היפים של לידור סולטן בעונה הזו. עם הקול הנהדר שלו הוא לקח את המילים היפות של רייכל והפיח רוח חדשה ונעימה בלחן המיוחד, שה"הוק" שלו זורק אותך מיד לשירי ארץ ישראל היפה.
הקצב המהיר יחסית דחף את סולטן לשיר כאן מצוין. הוא לא פוחד לפתוח לקול גבוה, הוא נותן מעצמו יותר ויותר ככל שהשיר מתקדם, מסלסל טוב היכן שזה מתאים, מבלי להגזים, ועולה עוד יותר ועוד יותר למעלה באיכות הביצוע.

ממש נהניתי מהביצוע הזה, ישבתי על הספה וחייכתי – הנה לידור סולטן שאני אוהב לראות. חופשי, משוחחר, שר ומאושר. אחלה נאמבר.
ציון: 9.5

דוד לביא – "מנעי קולך מבכי"
הקצב המהיר הופך את השיר לגדול וסוחף יותר, יותר לאומי, יותר יום עצמאותי, יותר שלמה ארצי. אבל בתוך כל העוצמה של התופים הקול של לביא נשאר יחסית רגוע ושלו. נוצר קונטרסט בין השירה לבין הליווי המוזיקלי. זה לא הפריע לבינלאומיות להפציץ וזה לא הפריע ללביא להמשיך בשלו.

כשהוא נסחף אחריהם זה הזכיר אפילו נאמברים של להקות צבאיות. בסך הכל יש כאן פספוס כי לביא היה יכול לבלוט יותר ולהוציא מהשיר הזה הרבה יותר רגש.
ציון: 7.5

חגית יאסו – "אולי הפעם"
סוף סוף חגית יאסו מראה ניצוץ משורשיה האתיופיים, ואין כמו הספיישל עם עידן רייכל כדי לעשות זאת. בלי קשר לזה, יש כאן "סוף סוף" נוסף – סוף סוף חגית יאסו הראתה רגש אמיתי בשיר שלה. הביאה את הלב שלה לתוך הביצוע, וממנו, מהלב, יצאה שירה גדולה, עם הקול המלאכי, שטבל בבריכה של תחושות ונסק אל על.

זו היתה החגית יאסו שחיכינו לה כל העונה - אולי היא מתבגרת לנגד עינינו דווקא בשלבים האחרונים. בתקווה שמעתה והלאה היא תמשיך לשיר מהלב ומהרגש.
ציון: 9

>> הראל סקעת הופיע בגאווה לנוער בשירות לאומי ומוציא קליפ חדש