אין מקצוען כמו דרייק, אין מה לעשות. יש לו מודל עסקי שעונה על כל הצרכים של כל קהלי היעד: מאזיני המיינסטרים, בחורות שאוהבות לשמוע אותו שר על רגשות ומעריצי היפ הופ הארדקור שרוצים לשמוע אותו רוצח ביטים. זו בדיוק הסיבה שהוא הוציא שלושה אלבומים תוך קצת יותר משנה.

Certified Lover Boy היה אלבום לבחורות, Honestly, Nevermind כיוון למיינסטרים עם מוזיקת האוס אלקטרונית שאהובה מאוד בשנים האחרונות, ועכשיו הגיע תורו של גרעין המעריצים לקבל את מה שמגיע לו. לפני כשבוע דרייק שחרר את Her Loss יחד עם 21 סבאג' בשביל להזכיר לכל מי שמזלזל בו שהוא עדיין יודע לעשות ראפ, ולא איבד את היכולת לטובת מוזיקה למסיבות באיביזה. אני בעד החשיבה הזו.

באופן כללי, אני בעד אמנים שחושבים לפני שהם מוציאים מוזיקה. כאלה עם אסטרטגיה מסודרת שלא מזלזלים בזמן של המאזינים. דרייק ידע שהוא צריך להאכיל את המעריצים הוותיקים שלו בהארדקור היפ הופ, ובדיוק בגלל זה הוא גייס את 21 סבאג' - אחד הראפרים הכי מוערכים בעולם היום, בדגש על ראפרים: סבאג', לעומת לא מעט ראפרים אחרים - דרייק נניח - לא שר בשירים שלו.

בקמפיין הרולאאוט של Her Loss, דרייק ו-21 הציגו שלל ראיונות ואירוחים בכלי תקשורת חשובים ואהובים - שלא קרו מעולם: ראיון שער בווג, "ראיון הפורנו" אצל הווארד סטרן, סשן לייב בקולורס, והשיא, בטח ביחס לכוכב ענק כמו דרייק וראפר "שכונתי" כמו 21 סבאג' - הופעה בטייני דסק. כבר לפי כשהתפרסמו שם ועטיפת האלבום, שכוללת תמונה של חשפנית אנונימית מיוסטון, אפשר היה להניח שאין סיכוי שהאלבום הזה יקודם באחד מהיקומים האלה. טוב, אולי אצל הווארד סטרן. אחרי שהאלבום יצא, הראפרים ביימו גם הופעה מזויפת בסטרדיי נייט לייב.

השחקן מייקל ב. ג'ורדן, שעבר לאחרונה פרידה מתוקשרת מאוד מהדוגמנית לורי הארווי, הציג אותם, כמקובל בהופעות חיות בתוכנית, והגדיר את Her loss "האלבום הכי מעורר הזדהות בעולם". זה לא כזה חשוב, אבל זה כן עוזר להוכיח שהצמד חשב על הפרטים הקטנים ביותר בפרויקט המשותף ושום דבר לא נשלף מהמותן. ב-Rich Flex, השיר הראשון באלבום, שכולל שלושה ביטים שונים, מבינים כמה רחוק דרייק מוכן ללכת עם דמות הדוש בעל הפה המטונף.

 

השיר נפתח בשירה של דרייק שבמהלכה הוא מבקש מ-21 "לעשות את הקטע" שלו, לדבר עם האויבים שלו, ולזרוק כמה שורות על האקסית שלו עבורו. לכולם ברור מה תפקידו של 21 בכוח - להשיב לדרייק את המוניטין הקשוח שאיבד (במודע) בשנתיים האחרונות. הטון שבו הוא שר את זה גרם לאינטרנט לצאת מדעתו ולהפציץ את הטיקטוק בסרטונים שבהם דרייק מפתה בסליזיות את הראפר שלצדו. אז למה דרייק בכל זאת מצליח כבר הרבה זמן? כי הוא ידע בדיוק מה הולך לקרות, ועשה את זה בכל מקרה. סיכוי גדול מאוד שהוא אפילו בנה על זה, אבל לא בטוח שזה יספיק לו בשביל להישאר בפסגה לעוד שנים רבות.

אין טעם לעבור שיר שיר, אבל כן אפשר לציין שדווקא השיר הכי כיפי באלבום, Circo Loco, הוא גם השיר הכי בעייתי, שבו דרייק צוחק על תקרית הירי של מייגן די סטליון. ב-Middle of the Ocean הוא טוען שסרינה וויליאמס רווקה מבחינתנו כי היא נשואה לאדם לבן, וב-BackOutsideBoyz הוא אומר שהראפרית הטרייה אייס ספייס היא "10" אבל ראפרית נוראית. לא מדובר בחטאים שיובילו לנסיונות קינסול (או שכן?), אבל כאילו, מה הטעם? מה אתה בן שש? (בדקתי, הוא בן 36).

 

מעבר לשירים המקפיצים, ההפקות והעובדה שממש כיף לנגן את Her Loss מההתחלה עד והסוף, אין משהו שנשאר איתך לאחר כך (חוץ מההוק של Rich Flex). זו לא יצירה כמו If You're Reading This It's Too Late או Views. למעשה, אין יותר מדי חידוש מאז האלבום שיצא ב-2016. גם היום, Vies עדיין יותר "מהפכני". בקיצור - אין חידוש, תרקדו.

כאמור, זו הבעיה היחידה באלבום של דרייק ו-21 סבאג'. כל כולו תזכורת ענקית לכך שדרייק הוא עדיין מלך הדושים של עולם המוזיקה, במיוחד ביחס למעמדו. אני ממש לא רוצה את המוזיקה שלי נקייה, בלי קללות או סלנג, אבל זה לא אומר שעובר לי חלק לשמוע מישהו בגילו מטנף את הפה ומשחיר על חצי תעשייה סתם כי הוא יכול. כולנו יודעים שהוא יכול.