עמיר בניון מוציא את השיר "האחרון שנשאר", אותו הלחין למילים של משה קלוגהופט, עם עיבוד והפקה מוזקלית של משה יוסף. השיר מספר על העברת לפיד הזיכרון מניצולי השואה לדורות הבאים. הוא יוצא לקראת מסע הכנסת לפולין ביום השואה הבינלאומי, 27 בינואר, יום כניסת הצבא האדום למנחה ההשמדה אושוויץ, במהלכו יבצע בניון את השיר, בטקס שייערך במחנה.

"האחרון שנשאר" נכתב על רקע המציאות בישראל, בה חיים כיום כ-192 אלף ניצולי שואה, שגילם הממוצע 84 שנה. 37 מהם, בממוצע, הולכים לעולמם מדי יום. מילות השיר מדברות על "הניצול האחרון שנשאר", המספר את סיפורי ולקחי השואה לדור הבא, דור  שכבר לא יכיר את הניצולים ששרדו את התופת.

"האחרון שנשאר"

"אני האחרון מכולם, ממעמקים קראתיך אדם, כל עוד בלבב נשמתי קוראת, נותרתי חי גם כשהייתי מת

אני האחרון שנשאר, נותרתי אדם כשהייתי מספר, כיכר הלחם אצלך בתפריט, ואצלי תמיד מתחת לכרית

פזמון: ובמרוץ השליחים, נותרתי לבד, הלפיד עובר עכשיו, מיד ליד. קחו ממני הכל, אני הסנה הבוער, אתם תישארו כאן, כדי לספר

אני האחרון שנשאר, עוד שייך לדור המדבר, אין לי מנוחה אני נע ונד, ורק הזכרונות בקרון לכיוון אחד

אני האחרון שנשאר, חוזר עכשיו אל מחוזות העבר, הדשא הזה ירוק מאימה, אני קורא אלייך אמא אדמה

פזמון: ובמרוץ השליחים, נותרתי לבד, הלפיד עובר עכשיו, מיד ליד. קחו ממני הכל, אני הסנה הבוער, אתם תישארו כאן, כדי לספר

ומיליוני עיניים, בוהות בי עכשיו, איך אוכל לוותר, אני האחרון שנשאר, כדי לספר".