נועה בלחסן היא זמרת ויוצרת שעומדת לקראת אלבום הבכורה שלה, שהפיקה רונית שחר. אם השם מצלצל לכם, אתם לא טועים - נועה היא בת דודתו של המוזיקאי המנוח גבריאל בלחסן ז"ל, וגדלה גם היא כמוהו במושב תלמי אליהו בדרום. את המילים לשיר השני שהיא מפרסמת מתוך האלבום, "להקת זאבים", מצאה נועה בספר השירה "הליום" של המשוררת נורית זרחי, שנתנה את ברכתה ואת אישורה לשנות את שמו ל"להקת זאבים". מופע ההשקה לאלבום יתקיים ב-10.3 בתיאטרון תמונע בתל אביב, ויתארחו בו הזמרות לונא אבו נאסר ורונית שחר.

עוד ב-mako מוזיקה:

מה משך אותך בשיר הזה?
"אני מאוד אוהבת שירה, ויום אחד כשקראתי את הספר השורה הראשונה של השיר קראה לי ומאוד הזדהיתי עם הטקסט. זה הניח לי את הדעת, המשפט הראשון - 'רק מקץ שנים מה היינו להקת זאבים'. פה כבר ידעתי שאני אלחין את השיר.  יצא ממני הלחן הכי מנצח שלי, הכי גדול. התחברתי לשיר מהמקום של האמירה הגדולה, שכל מה שאנחנו עושים בחיים אנחנו רק אחר כך מבינים. זה התחבר לי אחר כך גם בהקשר של המשפחה שלי. אנחנו 11 אחים ואחיות, כל אחד בפני עצמו זאב בודד ואנחנו גם להקת זאבים שמאוד מחוברים".

איך עובד תהליך היצירה שלך בדרך כלל?
"אני באה ממילים, אני מחפשת את התיעוד לחיים באמצעות מילים. מאוד מושך אותי לקרוא שירה וכשאני תופסת טקסט שאומר לי את הדברים אני עפה, זה שמיים וזה קרקע בשבילי, משם אני שואבת את הכוחות ואת האנרגיה וההשראה. אני מאוד מחוברת למשפט 'רק מילה בעברית חודרת', אני ממש מרגישה את זה כי זה קורה לי רק בעברית, שמה השורשים האמיתיים. אחר כך הלחן מגיע, איך שזה צריך להישמע זה קורה. אני מרגישה שאני רק הכלי שעובר דרכו כל הקסם הזה שמתרחש בין מילה ללחן. מין צינור כזה שמעביר את המידע הזה לאוזן של הקהל".

מה אנחנו הולכים לשמוע באלבום?
"קשה לדמיין אותו, צריך להקשיב לו. אני מאוד גאה באלבום הזה, יש בו גם את הכתיבה המעמיקה וגם את הלחנים שבאים עם זה. אני חושבת שכל אחד יכול להזדהות עם הטקסטים האלה ועם השירים האלה, כי זה נוגע בטווח גדול של רגשות, לשם אני כיוונתי".

את מרגישה שיש חיבור מוזיקלי בינך ובין גבריאל?
"הוא השראה מאוד גדולה שלי והוא גם היה מאוד קרוב אליי, פיזית ונפשית. אני חושבת שיש משהו דומה אבל יש גם משהו שונה בכתיבה שלנו. בכל זאת, אנחנו קרובי משפחה וגדלנו באותה צורה, הם גם משפחה גדולה וגדלנו במושב תלמי אליהו וכמעט את כל הדברים שהוא עבר אני עברתי פחות או יותר, אז יש את הדבר הזה שמחבר אותנו בכתיבה וביצירה ויש גם את ההפרדה".