- השבוע התבשרנו על מקום ראשון חדש בהיטליסט - מצעד המוזיקה הרשמי של ישראל: "פחד אלוהים" של כפיר צפריר. לטובת מי שלא עקב, נזכיר ש"חרבו דרבו" של נס וסטילה, שעשה כותרות אפילו מעבר לים בגלל ההקשר המלחמתי, הצליח להחזיק חמישה שבועות במקום הראשון. לפניו היה לנו את "לצאת מדיכאון" של יגל אושרי שהחזיק שבועיים.
בשלושת המקרים האלה מדובר בשירים שלא הגיעו מהמדיה המסורתית, אלא צברו הייפ בזכות הטיקטוק ("חרבו דרבו" אמנם קיבל סיקור כשיצא, אבל נס וסטילה נולדו בפלטפורמה, ומהר מאוד הסאונד זכה למאות שימושים והפך לטרנד). ההצלחה של "פחד אלוהים" מעודדת, כי היא מוכיחה שלאמנים הישראלים שלא מקוטלגים בהכרח כחלק מתעשיית הפופ עדיין יש מה לתת, רק צריך לדעת לחפש.
מקרה נוסף שנולד בטיקטוק, וסליחה על החפירה המתמשכת, הוא ששון איפרם שאולוב שהכניס השבוע 5 שירים לעשרים הראשונים (!). לשם הפרופורציה: אושר כהן ויסמין מועלם עם 3 שירים בעשרים הראשונים השבוע. עכשיו, זה לא שאיפרם כבר עבר אותם ומדובר בכוכב ענק, אבל זה כן מעורר תהיות - איך אנחנו לא שומעים עליו יותר? השיר החדש שהוציא, "גן עדן של משוגעים", נכנס בשבוע שעבר למקום 77 במצעד, והשבוע כבר טס למקום 13. הוא אפילו הצליח להפוך את "נתראה בגלגול הבא" (19) של רביד פלוטניק לשיר חפלות מן המניין שמבצעים זמרים אחרים.- אביתר בנאי הוציא אלבום וזה מסעיר לא מעט אנשים במדינה. מדובר אמנם בפרויקט קאברים, אבל גם לזה יש סיפור: לפני כחודשיים, בנאי התחיל לעלות ללייב בכל יום חמישי. בכל שבוע ניגן את השירים שלו, אבל הכין גם שני קאברים לשירים ישראלים שהוא אוהב. יהודית רביץ, יצחק קלפטר, אהוד בנאי, ארז לב ארי ועוד. לפני כשבוע הוציא בהפתעה את הקאברים האלה כאוסף מיוחד שנקרא "עוגן במים".
יכולות הכתיבה וההגשה של בנאי ידועות ואין צורך להרחיב לגביהן - אבל בכל זאת, בכל פעם שהוא מבצע שיר של אמן אחר, הוא אוטומטית מקבל את "האביתריות" המזוהה איתו: קצת מדכא, קצת עושה לבכות, טיפה אופטימי לפעמים, ותמיד מאוד יפה. בנאי הכניס השבוע 8 שירים למצעד בסך הכל, כש-7 מהם הם מתוך האלבום. "שיר ללא שם" ו"דמיון חופשי" הם המצליחים בינתיים מהפרויקט, ונכנסו השבוע למקומות 46 ו-47.
מה קורה בעשרים הראשונים? "ואיך שלא" של עומר אדם יציב במקום השלישי. "בואי נדבר" של ששון איפרם שאולוב שמיני עם מיקום שיא. "עם ישראל חי" של אייל גולן, שעשה רושם שהוא במגמת ירידה, עולה למקום 9 (בשיאו היה במקום השלישי). "שקיעות אדומות" של עדן חסון שוב חוזר לתודעה, שלוש שנים אחרי שיצא.
מחוץ למצעד (בינתיים)
סופי אליס בקסטר, כוכבת הפופ הבריטית, הייתה אחד מהשמות החמים של הפופ העולמי לפני כעשרים שנה, עם Groovejet (If This Ain’t Love), Get Over You ועוד שירים ששילבו בין דיסקו לפופ. עכשיו, Murder on the Dancefloor שלה חוזר לתודעה בזכות סצנה מעולה בסיום הסרט "סולט ברן" (סליחה על הספוילר?). בבריטניה הוא צפוי להיכנס בסופ"ש הקרוב לעשרים הגדולים, עשרים שנה אחרי שיצא. קודם כל, קצת מחרפן ששיר שיצא בשנת 2001 כבר נחשב לנוסטלגי. אבל אחרי שמעכלים את זה, דווקא נראה די הגיוני שהוא יחזור לעוד סיבוב, בדיוק כשמיצינו את הדיסקו-פופ העולמי של דה וויקנד ודואה ליפה. דחוף לעשות עלייה.
Prada של Raye, קאסו ודי-בלוק יורופ הוא שיר נוסף שצריך לייבא לארץ במלוא הדחיפות. הטרנד בטיקטוק העולמי נתפס ספציפית לשורות: "בת 22, אני בפריז, בייבי. יש לי ציצים של חשפנית בפנים. נוסעת בבנטלי, אני רוצה כריסטיאן (דיור), אני רוצה פנדי". האזכורים של חשפנית ובנטלי מפי Raye יכולים לבלבל ולתת את הרושם שמדובר בשיר של גברים, אבל למעשה הוא הפך ללהיט בזכות מאות נשים ששיתפו אותו כצעקה שגם הן יודעות להיגמר במסיבות.
למה השיר הזה ספציפית צריך לחדור לקהל הישראלי? כי הוא מאוד מזכיר שירים שהיו שומעים ומנגנים פה לפני עשרים ושלושים שנה, אבל נעלמו ככל שעברו השנים: טראק עם BPM גבוה שאפילו מזכיר קצת את קרייזי פרוג שטמטם את העולם ב-2003.