לאחר שסירבה בנימוס ומטעמי דת ללחוץ את ידו של נשיא ארצות הברית ג'ו ביידן במהלך הטקס החגיגי שנערך בבית הנשיא אמש, הזמרת יובל דיין הגיבה היום (שישי) על הסערה בפוסט שפרסמה ברשתות החברתיות: "אני מבקשת מכל מי שטען שאין לי דרך ארץ שיחזור בו מדבריו ויתנצל, לא בפניי, אלא בפני ההורים שלי - הם אלו שאמונים על החינוך שלי והם מקבלים ברחוב תמונה שמנותקת מהמציאות ברשתות החברתיות שנות אור".
ביידן, שניגש לדיין בתום ביצוע השיר "לו יהי" שאותה ביצעה יחד עם הזמר רן דנקר, הושיט את ידו לצמד הזמרים. דנקר לחץ את ידו של הנשיא ואילו דיין חייכה, וסירבה בנימוס. "קודם כל תודה", כתבה דיין. "תודה על הזכות והמעמד המרגש. תודה לרן הפרטנר המושלם על הביצוע המרגש יחד, ועל הרגע הזה. לפני שבוע שאלו אותי, האם תלחצי את ידו של הנשיא? וחשבתי על זה לעומק. הרי יש כאן התנגשות בין שני ערכים שברורים לי וחרוטים עמוק בנפשי, שמירת נגיעה - שאצלי מגיעה גם ממקום דתי, וגם ממקום שרבים לא יבינו, כשמגיל 16 וחצי אני חשופה לכל כך הרבה אנשים ויש לי רצון לשמור על עצמי באופן מסוים דרך לבוש ומגע".
"מעולם לא נגעתי בסמים, מעולם לא עליתי שיכורה על במה, מעולם לא ראיתם אותי מבזה מישהו", המשיכה הזמרת. "אצילות וכבוד האדם הם ערכי יסוד עליהם התחנכתי ובעתיד עליהם אחנך את ילדיי. אני מבקשת מכל מי שטען שאין לי דרך ארץ, שיחזור בו מדבריו ויתנצל, לא בפניי, אלא בפני ההורים שלי. הם אלו שאמונים על החינוך שלי והם מקבלים ברחוב תמונה שמנותקת מהמציאות ברשתות החברתיות שנות אור. כולם מחבקים אותם ומבקשים למסור לי אהבה. יותר קל לעשות מדורות ברשת כי לא רואים אתכם. אבל יש פה בית שלם מאחוריי ושני הורים שיקרים לי מפז, אז אנא מכם".
"אל מול הערך השני - של לא להלבין את פניו של האדם ברבים. החלטתי בסופו של דיון פנימי ארוך להודיע מפורשות - אני שומרת נגיעה ולא אוכל לשבור את המילה שלי. מה יגידו כל אלו שסירבתי ללחוץ את ידם? שאין לי מילה? התייעצתי רבות, איך לעשות זאת בצורה הכי מכובדת ובבקשה תאמינו לי, אני בן אדם רגיש נורא. הבטן התהפכה לי יותר מהפחד הזה של לבייש אותו מאשר מגודל המעמד. הבנתי שכבוד הנשיא בעצמו ביקש במפורש, לא לגעת בו ולא להצטלם איתו. נרגעתי. בכל זאת, עקבתי אחר העדכונים באדיקות מרגע הנחיתה שלו בארץ ודעתי נחה כשהודיעו לי שליאיר לפיד הוא לא לחץ את היד, ולבכירים רבים אחרים הושיט אגרוף, אך שוב נלחצתי כשחיבק את ניצולות השואה היקרות".
דיין המשיכה וסיפרה על הלחץ: "לא נרדמתי כל הלילה, הלב שלי היה על מאתיים ואמרתי לעצמי 'מחר כשאת מגיעה לבית הנשיא לחזרה הגנרלית - תדגישי שוב בפני כולם שאת שומרת נגיעה, שיהיה ברור ולא תביכי אף אחד!' - וזה מה שעשיתי. דובר הנשיא, מנכ"ל בית הנשיא, יחסי ציבור, כל העובדים והפקידים בבית הנשיא, ויש גם בדיחה שאפילו עצי הזית בבית הנשיא יודעים - שיובל דיין שומרת נגיעה".
"רק לאחר שווידאתי, קרוב ל-500 פעמים שכולם יודעים ומבינים ושלא תבוא שום תקלה על ידי, ואני מבטיחה לכם עוקבים יקרים שמגודל המעמד הייתי לחוצה פחות מאשר לחיצת היד הזאת. זה כל כך הבהיל אותי בנפש, שאצטרך לבייש מישהו, לא משנה כמה גדול הוא, בפניי כולם, הייתי רגועה ובטוחה שיהיה בסדר. ושגם אם יקרה משהו - תבינו אותי".
"כל מי שמכיר אותי מגיל אפס יודע שלא עשיתי את זה בזדון ומעולם לא אהבתי להיכנס להיסטריות ציבוריות. ירדתי מהבמה מרוגשת ונסעתי להופעה נוספת, הייתי פשוט בשוק מעוצמת הסערה שנכנסתי אליה. ועכשיו אני שואלת אתכם. דתיים, חילוניים, יהודים, נוצרים, מוסלמים, שמאלנים וימנים - לאחר שצפיתם בסרטון, האם שפת הגוף שלי הייתה נראית לכם מתנשאת או מוקירת תודה? האם נהגתי בברוטליות על הבמה, הם ביזיתי את נשיא ארצות הברית? האם אני, שקדתי בפניו 3 פעמים והסמקתי, האם אני הלבנתי את פניו ברבים?!?!?!", תהתה דיין.
"לאורך כל ביצוע השיר חייכתי אליו, והעיניים שלי שידרו אחדות. אני הייתי שם ברגע הזה על הבמה, והוא עבר בצורה טבעית ונינוחה. ועוד שאלה - אם הייתי לוחצת את ידו והולכת נגד העקרונות שלי, אשכרה הייתם מעריכים אותי יותר? מה היו הכותרות אז, 'דתייה רק לפעמים', דתייה לפי דעתה?'".
"שוב - וידאתי והדגשתי בפני כולם שלא תתאפשר לחיצת יד, ביקשתי מרן דנקר לגבות אותי על הבמה ולהושיט יד במקומי. הדבר היחיד שאני מצטערת עליו זה שהשם שלי קשור במחלוקת. אני כותבת את זה בדמעות ומבקשת בכל לשון של בקשה - אם אתם רואים עוד אש סביב הנושא אז פשוט אל תשתתפו. אל תגיבו ותנו לנושא לדעוך מעצמו".
דיין חתמה את הפוסט בהתנצלות ובהוקרת תודה לתומכים הרבים: "המטרה שלי היא לעשות טוב. אני שרה מהלב ומהנשמה. אני פשוט לא יודעת לשקר, לא לעצמי ולא לנשיא ארצות הברית. אני מצטערת בפני כל מי שהרגיש מובך, חוזרת ואומרת שלא הייתה לי כל כוונה לפגוע, ואני יודעת שאם התקשורת לא הייתה דוגמת את הרגע הזה ומעלה אותו לכותרות הוא היה עובר לכם בגרון הכי חלק ואינטואיטיבי שיש. כי אתם מכירים אותי. גדלתי על ערכים ועקרונות יפים ויקרים מפז. אני אוהבת אתכם ומעריכה את כל אלפי ההודעות והטלפונים שקיבלתי, בין אם זה ממוסדות דתיים, חילוניים, ארגוני נשים בין-לאומיים שמבינים שגוף האישה הוא ברשותה, ואנשים פשוט כמוני וכמוכם. בבקשה, בואו נשים את זה מאחורינו. לו יהי".