>> סטטיק ובן אל - הסוף: עלייתו ופרידתו של הצמד המוזיקלי הכי מצליח בישראל
12. ברבי
השיר הראשון של סטטיק ובן אל כצמד הוא לא בהכרח אחד מהשירים הטובים שלהם, אבל הוא ראוי לפתוח את הרשימה כי הוא מסמן התחלה של קריירה ארוכה שעשתה היסטוריה. סטטיק ובן אל הכניסו את תרבות הצעירים לתוך תרבות הישראלית, בעטו בדלת הכבדה עם חזון ״קלללל״ - סלנג, תלבושות, קליפים מושקעים, להיטים ענקיים. אפילו הייתה פרשיית שוד על שם שיר שלהם. מ״ברבי״ הם צמחו לשירים עם הפקה יותר מעניינת וטקסטים יותר משוכללים, אבל כבר בנקודה הזו הם היו מקוריים וחדשניים בשמי המוזיקה הישראלית.
11. חביב אלבי (עם נסרין קדרי)
לא כולם התלהבו מ״חביב אלבי״ כשהוא יצא. מהקהילה התחילו להגיע גלים של ביקורת על ניצול ציני של שירי גאווה ושימוש מעפן בסלנג הומואי, רק שבפועל יצא שיר לא רע בכלל. נכון, אין הרבה מקוריות בשיר הזה והמושג תל אביב נשחק כבר לגמרי, אבל ההפקה הטראפ-מזרחית והשילוב קולות עם נסרין נשמעים הצליחו לייצר להיט שעדיין מחכים לשמוע אותו במסיבות.
10. אמאלה
כצמד פופ שחלק גדול מהקהל שלו הם ילדים ונוער, לסטטיק ובן אל היו גבולות מאוד ברורים למה מותר לעשות ומה לא בשירים. לפעמים סתם התנפלו עליהם עם ביקורות (דווקא על ״קוביות״ העדין היו פוסטים של הורים זועמים) ולפעמים הם פשוט עברו אותן במטרה להיות בוגרים ומעניינים יותר. ״אמאלה״ זה לא שיר לפסטיגל. זה שיר לרחבה סקסית ומיוזעת, וכך גם התקבל. הילדים לא רצו לשמוע את זה בריפיט, אבל האחים הגדולים שלהם כבר שתו עם זה דרינק במועדון.
9. WE (עם מירי מסיקה)
הטרגדיה הגדולה של השיר הזה היא העובדה שהוא יצא בסוף פברואר 2020, משמע רגע לפני שהקורונה השביתה את העולם. אם הייתה לו הזדמנות אמיתית, השיר המצוין הזה היה יכול להיות אחד הלהיטים הגדולים שלהם. אם תשקיעו רגע קצר (קצר מדי, 2 וחצי דקות בדיוק) תשמעו פה את סטטיק בראפ שמוציאים אותו ממש קול, את בן אל בסלסולים שמחמיאים לו מתמיד ואת מירי מסיקה נותנת רגע דיוואי היסטרי. פספוס לגמרי.
8. זהב
השיר החמישי שהצמד הוציא היה עליית מדרגה ענקית בקריירה שלהם. קודם כל, זה השלב שנכנס פקטור ה״וואו״ לקליפים שלהם. גם לפני היו ניצוצות והשקעה, אבל ב״זהב״ כבר הייתה חתיכת הפקה. רקדנים, אולפן, סלבס. רומן בוצ'אצקי הבמאי, הקפיץ את המותג שלו roms לליגה חדשה. גם מוזיקלית הם פה לראשונה התחילו לחקור באיזורים חדשים, ואחרי ביסוס המוזיקה על פופ המודרני הם חזרו אחורה לבאבל-גם של שנות ה-60. התוצאה מעט מתוקה-מדי, אבל האומץ לצאת מהקופסא ולהציב סטנדרטים חדשים לקליפים צריך להירשם.
7. Shake Your Boom Boom
ניתן רק לשער שחוסר ההצלחה בזירה הבינלאומית זירזה את פירוק הצמד. בסופו של דבר, יצאו לא מעט שירים שכמעט ולא עשו הדים - לא בהייפ ולא במספרים, גם אם אירחו סופרסטאר בינלאומי. משהו במעבר לאנגלית איבד מהקסם הענק שהיה להם בשירים בעברית, ואחרי כמה נסיונות כבר היה אפשר לאבד תקווה. מכל הסיבוב הזה ״Shake Your Boom Boom״ עם הבלאק אייד פיז היה הכי חזק - אולי דווקא כי שרו והודו בזרות שלהם, ואולי סתם כי הביט של ג׳וני גולדשטיין ווויל אייאם נשמע עליהם היסטרי.
6. סלסולים
השיר השלישי שיצא לצמד היה למעשה תעודת הזהות שלהם לקהל הרחב. ״מה שמדבר אל הישראלים, זה באס עם סלסולים״. סטטיק ובן אל, יחד עם ג׳ורדי כמובן, הביאו לישראל סאונד חדש. הערבוב הזה שהם שרים עליו, כזה שהפך את סטטיק מראפר נישתי ואת בן אל מזמר ים תיכוני לא מצליח לסנסצייה ענקית. הנקודה בה הם נפגשים לשילוב אדיר של היפ הופ ומזרחית, ומבטיחים לשים בצד את כל הבעיות, היא זו שתפסה את כל המדינה. אם חייזרים היו צריכים לשמוע רק שיר אחד שלהם כדי להבין את התופעה, ״סלסולים״ בהחלט היה הנבחר.
5. גומיגם
יש בעיה עם השיר ״גומיגם״. בגדול מדובר באחד הטקסטים המחפירים שידעה המוזיקה הישראלית. ״שיזוף של שוקובו ובגד ים של גומיגם״ זה באמת מתחת לכל ביקורת. אבל הבעיה היותר גדולה היא כמה שהשיר הזה טוב. המקצב, החפלה בסוף, הכיף שבלגלגל את המילים על הלשון - גורמת לך לסלוח על העובדה שכולם שרים עכשיו על מותגי גלידה כמטאפורות לבחורה שווה. את ״גומיגם״ נרקוד עוד שנים רבות, רק שווה שנמצא שקר לילדים שלנו על המשמעות שלו.
4. סתם
על אף היותו לא מהלהיטים הגדולים של הצמד, ״סתם״ צריך להיות גבוה ברשימה בשל היותו מהשירים הטובים שלהם. ב״סתם״ יש איזשהי כנות ועצב שאין באף שיר אחר שלהם. מצד אחד זה שיר שכתוב כמו פופ למהדרין (״את מייפה את הדברים -איפור״) ומצד שני זה שיר על מערכת יחסים מורכבת (״לא אמרת לי אף פעם מה עשיתי לא בסדר לא בטעם״), לא כזו שברור מי מהצדדים הוא יותר פגוע, לא כזו שאופיינית לשירים קלילים. ״סתם״ יזכר בתור השיר ששכנע חובבי מוזיקה ומבקרים שיש פה גוף יצירה עם הרבה כשרון ולא רק מלא בגימיקים וטרנדים.
3. יאסו (עם עדן בן זקן וסטפן לגר)
אחרי ״טודו בום״ הברזילאי (עוד נגיע אליו) סטטיק ובן אל (וג׳ורדי) ניסו להביא השפעות מוזיקליות מכל העולם. ב״נמסטה״ הביאו השפעות מהודו, ב״קוואי״ את התרבות היפנית, למשל. אבל כל הנסיעה הרחוקה הייתה מיותרת כשהתשובה ללהיט נמצאת כה קרוב. ״יאסו״ הביא את המוזיקה היוונית, זו שגם ככה הישראלים אוהבים במיוחד, לתוך הראגטון האופייני שלהם ויצר מפלצת. יחד עם עדן בן זקן לפזמון אייקוני וסטפן לאקסטרה אנרגיות, הם יצרו המנון מסיבות, כמו גם אינסוף ממים על סבבי לחימה בדרום (״איזה לילה מחכה לי, כל הבום בום…״) והובילו כמובן למירוץ חימוש של שיתופי פעולה בעולם המוזיקה.
2. אפס מאמץ (עם נטע ברזילי)
סטטיק ובן אל התאמצו מאוד לאורך הקריירה שלהם. עבדו קשה, התרוצצו מהופעה להופעה, מצילומים לקמפיינים ותכניות, פסטיגלים, אינסטגרמים, לוס אנג'לס. ״אפס מאמץ״, הדואט שלהם עם נטע ברזילי הוא הדבר הכי לא צפוי שהם הוציאו אי פעם. שיר שהוא, בניגוד לאופי שלהם (ושל נטע), צ׳יל ברמות. שכאילו היו צריכים לעשות מדיטציה מיוחדת לפני שנכנסו להקליט אותו. לא מפתיע שהוא הפך ללהיט הכי גדול שלהם ושל נטע בשנים האחרונות - טקסט כיפי ומאוהב שמוגש בצורה מגניבה על אמת.
1. טודו בום
מהרגע ש״טודו בום״ יצא הוא שבר שיאי השמעות ולא במקרה. זוהי נקודת המפנה בקריירה שלהם, כזו שהפכה אותם מכוכבי נוער לאמנים שאין חגיגה ישראלית בלעדיהם. ב״טודו בום״ הם העלו הילוך מהרגאטון למקצב הביילה פ׳אנק הברזילאי, הרבה יותר מהיר ומקפיץ, הרבה יותר אנרגיה. את המיקס הלטיני הכניסו לשכונה המקומית - ״לחיים, סלוט, צ׳ירס״, כהצהרת ערבוב תרבויות שכל מטרתה היא להרים ולהנות. ההצלחה של ״טודו בום״ הייתה כל כך חד משמעית, שאחריה היה ניתן להכריז שהפופ הישראלי פה כדי להשאר.