רז איתן כתב את הפסקול של התהליך הזוגי שלו עם עינב ב"חתונה ממבט ראשון". הוא קיבל יד חופשית מצוות התוכנית וכתב מוזיקה מקורית, כזו שנגעה לכולנו בנשמה. אבל לפני שהיצירה שלו הושמעה בשיא הפריים טיים הישראלי, איתן היה ילד מאוהב, מאוהב במוזיקה. הוא אומנם לא זוכר את הרגע שבו הוא אמר: "אני אהיה מוזיקאי", אבל מאז ומתמיד הלב שלו דיבר בבאסים.
הערב (רביעי אחרי החדשות, קשת 12) שלב ההחלטות יגיע. אחרי שפרי יצירתו ליווה את המערכת הזוגית שלו ושל עינב בפני המצלמות, השניים יחשפו את החלטתם - נשארים יחד או מתפצלים לדרכים שונות. לא ברור באיזה נתיב השניים האלו יבחרו, אבל מה שברור הוא שאיתן יודע לעשות מוזיקה וכעת הוא מדבר על התשוקה שבוערת בו מאז שהיה קטן. "אני מתופף כבר 18 שנים. לימדתי את עצמי גיטרה, בשנים האחרונות אני בעיקר בפסנתר", הוא אומר.
כיום איתן לוקח חלק בשני הרכבים; "הודנא אורקסטרה" ו-"צנרת". הראשון מביניהם קיים כבר עשור, אשר מנגן מוזיקה אפריקאית (אפרוביט, אתיופי, פאנק, אתיוג׳אז) והשני בעל מוטיבים פאנקיים (טריו של שני סקסופונים ותופים, מוזיקת רחוב, גרוב פאנקי, רוק).
איך התחלת לעשות מוזיקה?
"למוזיקה תמיד היה מקום מכובד ביום יום שלי, ערוץ MTV היה פתוח יותר מכל ערוץ אחר, ולאבא שלי היה אוסף עצום של דיסקים ותקליטים. בנוסף לאוספים היה גם ציוד תקלוט מימיו כדי-ג׳יי בראשית שנות ה-80. הייתי מהילדים שתמיד עם אוזניות בדרכים, מהווקמן דרך הדיסקמן והמיני דיסק ועד נגני ה-mp3. אני זוכר שבתור ילד הייתי רואה ושומע בלופים את הסרט 'האחים בלוז', רציתי מאוד ללמוד מפוחית בעקבות הסרט אבל זה לא קרה. איאן פייס המתופף של 'דיפ פרפל' כל כך הטריף אותי עם המוזיקליות שלו על הכלי שהייתי המום. כשחזר לי הצבע לפנים הלכתי לשיעור ניסיון".
מה היה הרגע שבו הבנת שאתה רוצה להיות מוזיקאי?
"אני לא זוכר איזה רגע 'יוריקא' שבו אמרתי לעצמי: 'אני אהיה מוזיקאי כשאהיה גדול', זה היה תחביב בתיכון. תחביב שהשקעתי בו את רוב הזמן הפנוי שלי כולל יצירה של מוזיקה מקורית, הקלטות, הופעות, אבל עדיין בגדר תחביב שהגיוס לצבא השפיע על היכולת שלו להתקיים באופן סדיר. אחרי השנה הראשונה בצבא, שכללה המון קורסים ובמהלכה בקושי ניגנתי, התייצבתי מבחינת היציאות בשירות הסדיר. הייתי יוצא פעם בשבועיים ומקדיש את כל סוף השבוע לנגינה ויצירה. חזרתי להופעה עם ה'קראש' מהתיכון - הלהקה עם החברים, עדיין בגדר תחביב. בשנת הקבע שלי, לקראת שחרור, הגיעה הזדמנות להופיע בפסטיבל במקסיקו עם אותה להקה. הטיול אחרי הצבא בשבילי היה לטוס להופיע ולהקליט אלבום במדינה רחוקה שבה לא ביקרתי אף פעם. כשחזרתי לארץ אחרי שלושה חודשים התחלתי לרחרח ולבדוק לגבי לימודי מוזיקה, ומאז (2014) זה העיסוק העיקרי שלי".
מה נותן לך השראה ליצירה?
"שני דברים שמביאים לי הכי הרבה השראה: הליכה ברחוב והדוש של המקלחת. אני מקבל המון מוזה מהבחוץ, מלהסתובב ברחובות ובין האנשים. חוויות עוצמתיות הן גם מקור השראה. יכול לתת לדוגמה את הפעם הראשונה שבה הייתי עד לזוהר הצפוני והחוויה הזו נשארה איתי כאיזושהי אידיאה של רגש עוצמתי לשאוף לחזור אליו עם היצירה. דוגמא נוספת היא תקופת הצילומים של התוכנית. קיבלתי ממנה המון השראה בכלל, ובפרט כדי לכתוב מוזיקה לתוכנית".
זה לא סוד שרז הוא בחור ביישן, מופנם יותר, אבל על הבמה יוצא בו צד שרבים לא היו מאמינים שקיים בו. "אני חושב שאנשים יכולים להיות מופתעים מאיך שאני מופיע", הוא מכריז, "אני הרבה יותר פתוח כשאני מנגן מול קהל. זה לא שאני באיזו דמות, זה לגמרי אני, רק שעל הבמה הצד הזה מגיע מהר יותר מאשר בשיח היכרות ראשוני - קשה להסביר למה. אני חושב שזה מגיע בעיקר בזכות התחושה הזו של הגשמה עצמית דרך המוזיקה. אני לגמרי בתוך זה, בלי מחסומים או מעצורים. אבל הפתיחות הזו היא לא גורפת לכלל ההופעות אלא תלויה המון בקהל ובאיך שהוא מגיב למוזיקה".
"הופעתי מול קהל של 20,000 איש בגואטמלה, על במה גבוהה ומרוחקת מההמון", הוא ממשיך, "המעמד היה באמת מרגש, אבל להופיע באיזה מרתף בדרום תל אביב מול 50 איש על במה בגובה מדרגה מרגש אותי הרבה יותר. הקרבה הפיזית של הקהל מזינה באנרגיות שונות מאלו שנוצרות על הבמות הגדולות והמרוחקות".
זה מקצוע לא קל, איך אתה מתמודד עם האתגרים והקשיים שהתחום הזה מביא?
"קודם כל אני עוסק במה שאני אוהב ובמה שממלא אותי. לפעמים עם העובדה הזו קשה לבוא ולהצדיק תלונות על קושי אבל כמובן שהוא קיים כמו בכל תחום. אני חושב שאחד היתרונות שבלהיות מוזיקאי הוא גם אחד החסרונות הגדולים: הלו״ז הוא דינמי. מצד אחד זה כיף כי כל יום נראה שונה מזה שלפניו, אבל הקושי הוא בחוסר היציבות. את יכולה לשאול מה קורה איתי בעוד חודשיים ואני אגיד שמלבד התלמידים, שהם העוגן בשבוע, היומן די ריק. תשאלי אותי בעוד שבוע והמצב יכול להיות הפוך. זה דורש אקטיביות מתמדת - לנהל נכון את הלו״ז ואת סדר העדיפויות בתוכו, ליזום ולחתור לעשייה כל הזמן. בסופו של דבר, עם כל הקלישאה, כשמישהו ניגש בסוף הופעה ומספר עד כמה שהוא נהנה או התרגש, לפעמים גם עם דמעות בעיניים, זה ממלא ברמה שאין לה תחליף ושווה את הכל מבחינתי. אני מזכיר לעצמי רגעים כאלו בזמנים קשים יותר".
העלת במהלך התוכנית את הקושי בפערי השעות עם עינב בגלל המקצועות השונים. איך משלבים זוגיות עם לו״ז כזה אינטנסיבי?
"חוסר הסנכרון בזמנים מביא איתו קושי אמיתי אבל כמו שציינתי קודם זה דינמי. אני יכול גם להרשות לעצמי לפנות זמן ו-'לעצב' את הלו״ז כדי להשקיע יותר בזוגיות. במקרה של התוכנית יצא שכבר נקבעו המון דברים מראש, עוד לפני שקיבלתי את המעטפה, אז היה קצת קשה לשחק עם זה וזה יצר פער בביחד שלנו בתוך כל החוויה הזו, שגם ככה היא אינטנסיבית וקשוחה דיה עוד לפני הפערים האלו. בכל מקרה היה לנו חשוב ללמוד להכיר אחד את השניה גם אם זה בשעות הקטנות של הלילה. יש גם אנשים שיגידו שפער כזה הוא דווקא טוב לזוגיות ולהערכת הזמן המועט שיש ביחד".
איך עינב הגיבה למקצוע שלך?
"הייתי צנוע עם 'הדרישות' לבת הזוג הפוטנציאלית בתוכנית, אבל ידעתי בוודאות שאם היא לא תקבל את העובדה שאני מוזיקאי זה לא יעבוד. אמרתי שהיא לא חייבת לאהוב את המוזיקה שאני עושה, אבל חייבת לקבל אותה. מלבד כל ההופעות והיצירה המוזיקלית אני גם מלמד. אמנם אנחנו בתחומים שונים אבל יש גם דמיון. שנינו מורים. שנינו בחרנו לעסוק במקצועות, שלרוב התגמול הרגשי בהם גבוה מהחומרי, גם מתוך שליחות בנוסף לאהבת המקצוע. עינב קיבלה את זה באהבה, זה לא היה אישיו בכלל.
מה החלום הגדול שלך בתחום?
"זה אולי יפתיע אבל אחד הדברים שאני הכי אוהב זה לנגן במחזות זמר. השילוב של תיאטרון ומוזיקה חיה הוא חזק מאוד ומבחינתי יש שם הכל - יצירתיות בנגינה, סגנונות, רגש, דריכות ומהירות תגובה וקריאת תווים. המוזיקה כמקדמת עלילה ותומכת בשחקנים כדי להעצים את הרגשות אצל הקהל - זו חוויה מדהימה להיות חלק ממנה. אז אם אני מרשה לעצמי להפליג רחוק ולהגזים החלום הגדול זה נגן בפיט באחד התיאטראות בברודווי או ווסט אנד".
לאחרונה איתן הגשים חלום ולפני שלושה שבועות יצא אלבום של "צנרת", ״Pipe me up”, אחת הלהקות שהוא חבר בה - ונראה כי מדובר באלבום מיוחד מאוד. "כולו מוזיקה שמנוגנת בשלושה כלים - שני סקסופוני בריטון ותופים. הוא גם משלב בו סגנונות כמו ניו אורלינס, אפריקאי, fאנק, רוק ואפילו היפ הופ", הוא אומר, "עבדנו עליו במשך קרוב לשנה. את ההקלטות עצמן סיימנו בשבוע ימים בתאריכים לא סמוכים, אבל חלק גדול מהעבודה היה המיקס ובחירת הסאונדים אחרי".
ההשקה התרחשה לפני שבועיים. "במופע מטורף עם קהל מדהים שבא להרים ולרקוד איתנו באנרגיות שיא", הןא מתאר ומדבר על שני חברים שעוברים בימים אלו תהליך דומה מאוד לשלו, "בקהל היו שני חברים טובים, תומר (בדוג) ומשה (בן דוד), שבאו, פירגנו ורקדו כל ההופעה בלי לנוח. ממש התרגשתי שהם הגיעו".
מה שיר השנה שלך?
"איך בוחרים אחד ועל פי אילו קריטריונים? חדשנות, פופולריות, עיבוד, תזמור? זו לא שאלה כזו קלה אבל לראשונה בריאיון אני לא אכביד: יוניקורן".
יש לך טקס או הרגל לפני הופעה?
"לפני הופעה אני עושה חימום עם המקלות. לפני הופעות שאני ממש מתרגש ומרגיש שאני הולך להרטיב את המכנסיים אני גם יושב ועושה נשימות כדי להוריד את הלחץ. כשאני מתיישב על התופים יש לי איזו הפרעה קטנה שאני תמיד מסובב את אחת המצילות כך שהכיתוב בה יפנה לכיוון מסויים. לא ברור לי למה ואין לזה הצדקה מוזיקלית אבל זה נטמע עם השנים".
מה לגבי איזו פדיחה על הבמה?
"ואו היו לא מעט כאלה. בעיקר בימי תיכון. עשרות מקלות שנשברו או נפלו תוך כדי נגינה, עור של תוף שנקרע, מצילה שנפלה עליי יחד עם הסטנד שלה, חשמל שנפל באמצע השיר והשאיר אותי סולו (הכלי היחיד האקוסטי שהיה על הבמה). פעם גם עברתי מהתופים לקדמת הבמה כדי להגיד משהו במיקרופון ונפל לי המכנס. מאז אני נשאר במקום שלי, מאחור".
מתי ההופעות הקרובות שלכם?
"ב-14.9 נופיע ב-"BOG Festival" בצוללת הצהובה בירושלים. יש עוד הופעות בחגים ואחריהם ותמיד יש אפשרות לעוד תאריכים שמתווספים או ניגונים ספונטניים שנקבעים מעכשיו לעכשיו. אני מפרסם הכל ברשת, בעיקר באינסטגרם".