אנה זק תעשה הכל בשביל שיתייחסו אליה כאל זמרת מן השורה ולא כדוגמנית שיודעת לרקוד יפה לטיקטוק. זה נשמע רע - בטח בתקופה שבה עמודי אינסטגרם (וכלי תקשורת שנגררים אחריהם) זורמים עם הנרטיבים שמאכילים אותם - אבל זו האמת. השיר החדש "אולסטאר וגופיות" מייצג את כל מה שה"קוטנרים" הפחידו אותנו ממנו במשך השנים: מוצר פופ מהונדס וחסר נשמה. אני מאמין לה שהיא רוצה בכל ליבה להיות זמרת, ושאולי היא אפילו מעדיפה את זה על קריירת הדוגמנות שלה, אבל כמיטב הקלישאה - כסף לא קונה נשמה.
לפני שתקפצו עם ההכרזה "אבל היא הביאה שני להיטים", זה בהחלט נכון. אבל תרגיל קצר בדמיון מודרך יפתור את הסוגיה הזו: דמיינו את נועה קירל או אגם בוחבוט מבצעות את "לך לישון" או "מי זאת". האישיות והאופי של כל אחת מהן רק יוסיפו לשיר. עכשיו דמיינו את אנה זק מבצעת את "פנתרה" או "דובשנייה". אין שום תרחיש בעולם שיגרום לה להצליח לספק את הסחורה, להיכנס לקפוצ'ון שלא נתפר בדיוק למידותיה הגנריות. אז למה השירים שלה הצליחו? כי היא עובדת עם מכונות הלהיטים הגדולות בישראל: ג'ורדי, רון ביטון, איתי שמעוני ויובל מעיין ועכשיו איתי גלו.
אחרי הלהיטים הגדולים שהכניסו אותה לראשי המצעדים (כולל ביקורות על זיופים בשירה של "לך לישון" בלייב) זק יצאה למסע חיפוש אחר הזהות שלה. היא הבינה שהיא צריכה שירים שלא יאתגרו אותה מדי מבחינה ווקאלית, וכך הגיעו "מה נשאר לי ממך" עם אביב גפן שלא ממש קרה, ו-Hoodie עם מרגי - שגם לכישרון שלו יש גבול, והשיר דשדש.
כשמחברים את Hoodie ל"אולסטאר וגופיות" אפשר להכריז שזק עברה משירי העצמה שמודיעים לבנים שהם מיותרים, לשירי "פיק מי גירל" חנפניים שמורידים לנשים אחרות ("שוב הבנות משקיעות כל לילה, וואוו מה הלוז מה נהיה", "אם זה נוח אז זה כוח / תלמדו מהבנים"). היא מנסה לשדר אפס מאמץ ורוצה שנאמין שהיא מעדיפה "פשוט ויאללה", אבל כשזה מגיע עם ריקוד מהודק לטיקטוק, זה פחות פשוט ופחות אמין.
כאמור, כסף אולי יכול לקנות להיטים, אבל הוא לא יכול לקנות לה קריירה. זק יכולה להישאר בתודעת הישראלים במשך שנים בזכות סטוריז בעמודי רכילות, סרטוני טיקטוק עם מאות אלפי צפיות, מותגי ביוטי ואפילו קמפיינים לפרסומות עם השירים שלה, ואני כן מאמין לה, אגב, שהיא עובדת קשה ומוכנה לעשות הכל בשביל להיות זמרת, אבל בשביל קריירה מוזיקלית אמיתית - עם קהל שקונה כרטיס בשביל לראות אותה - היא צריכה לעבור עוד כמה גלגולים. שתשאל את טונה ורביד פלונטיק שהחזירו לנו את התקווה בשבועיים האחרונים. את מרגי שהופיע במועדון "הצנוע" בארבי בתל אביב, את אגם בוחבוט שהופיעה בהיכל שלמה ורק אחר כך בהאנגר 11. אין קיצורי דרך, לא משנה כמה אתה מפורסם.
הוסיפו את הפלייליסט המתעדכן של mako היטליסט