27 שנים חלפו מאז "אחד אלוהים", השיר הראשון של להקת איפה הילד. 6 אלבומי אולפן, אינספור הופעות, פירוק ואיחוד אחד אחרי זה - הם עדיין יחד, עובדים ויוצרים ועושים מוזיקה. עכשיו איפה הילד - חמי רודנר, אסף שריג, אופיר בר עמי ואסף מרוז - משחררים את "שיר לאוהבים", סינגל חדש מתוך אלבומם השישי "מתוק בחשיכה" שיצא בקרוב.

"זה שיר רוק על אהבה, על יחסים, על מה צריך להתעקש, איפה צריך לוותר", מספר חמי רודנר, מנהיג הלהקה. "הוא מדבר על איך אפשר לאהוב אחרי שנמצאים ביחד הרבה זמן. זה משהו שאני שואב מהחיים שלי ומהחיים שלנו. ברור שזה היה מטופש אם היינו מתחפשים לבני 20 וכותבים שירים של בני 20. אנחנו מנסים להגיד דברים מעניינים גם בגילנו".

איך מחזיקים מעמד כלהקה כל כך הרבה שנים?

"אנחנו מאוד אוהבים ליצור ולהקליט באולפן. העבודה הייתה מאוד נעימה. והאיש שעבד הכי קשה על האלבום זה המפיק עופר מאירי. הוא היה קובע לנו תור, אנחנו היינו באים ומקליטים והוא כל הזמן היה מערבל את זה וממקסס את זה ויוצר את זה אצלו בסטודיו. אנחנו לא צריכים הרבה. אנחנו כבר חברים טובים כבר 30 שנה. אנחנו כבר הכלנו אחד את השני והתפייסנו ואנחנו רק מעריכים ומוקירים את הזכות שאנחנו יכולים עדיין להופיע".

יש הבדל בין איפה הילד של פעם להיום?

"כל התאים שלנו בגוף התחלפו כמה פעמים. אני חושב שהעבודה עם עופר, שהאוריינטציה שלו היא יותר אלקטרונית-פופית-גותית, הייתה התנסות אחרת בשבילנו. למוזיקה שלנו בהחלט יש איזושהי התפתחות ואבולוציה. אני מקווה שזה לא נשמע אותו דבר. אבל אף פעם לא היינו יותר רוקנ'רול, וכל מה שצריך כדי לבדוק את זה צריך לבוא להופעה שלנו ולראות. אנחנו תמיד נבעט ותמיד נביא איזשהו שפיץ ואיזשהו קצה ונשרוט את הגיטרה. זה הטבע שלנו".

אחרי הרבה שירים שהפכו לקלסיקות, חשובה לכם התגובה למוזיקה? להיכנס לפלייליסט?

"מן הסתם כן, זה מעסיק אותנו כמו שזה מעסיק כל אמן. דווקא זה שיש לך כל כך הרבה קלסיקות לפעמים זה מטיל איזשהו צל כזה, שאתה אומר 'איך אני עומד בזה'. מצד שני, אנחנו מופיעים כל הזמן בכל הארץ, ואנחנו מרגישים שיש לנו חגורה אוהבת של קהל ששומרת עלינו וזה בעצם המבחן הכי חשוב - מי וכמה אנשים מגיעים להופעה שלך. היום הבמה היא המקום שבו הדברים קורים. בגלל שכל כך קל להקליט היום מוזיקה ולהעלות ליוטיוב, זה יוצר איזושהי אינפלציה של הקלטות. אבל הופעה זה משהו חד פעמי, ובמקום אנחנו פשוט בורכנו בקהל שלנו".

ברוח התקופה - היית משתתף כשופט בתכנית ריאליטי מוזיקלית?

"בהחלט קיבלתי כל מיני הצעות ואני שמח להגיד שאני לא בכיוון. לא הייתי עושה את זה. אני חושב שאנשים שעושים את זה מוותרים על להיות אמנים, הם אולי הופכים להיות סלבס. אבל אני באמת חי בשביל האמנות, בשביל עדיין לרגש את עצמי ואת סביבתי. אני רואה את החברים שלי שעושים את זה, יוש הרגשה שזה לא פחות פוגע בהם מאשר מרוויח. המתח ומה אמרו עליי ואיך להיות בעניינים ולהיות בועט ולעשות פרובוקציות - כל הדברים האלו מאוד רחוקים ממני. הגעתי עם איפה הילד למקום שאנחנו עושים את זה בשביל מה שהמוזיקה עושה והחשמל שאני לא רוצה לוותר עליו בשביל להיות סלב".

מה דעתך על הסכסוך  בין נציג הרוקנ'רול אביב גפן לנציג המוזיקה הים תיכונית אייל גולן?

"בזמנו הייתה לי תכנית טלוויזיה שקראו לה 'מרגיש בבית', בה אירחתי מוזיקאים וזמרים וכותבים ונגנים, ואחד הדברים שאני גאה בהם זה שנתתי פעם ראשונה במה לכל מיני אמנים ויוצרים מהמוזיקה המזרחית ולא התייחסתי אליהם בתור קוריוז אלא בתור אמנים - ליאור נרקיס ויהודה קיסר ואבנר גדסי ועופר לוי. אני לא מתייחס לזה בכלל כמו מלחמה. לאנשים יש מספיק חרא בחיים, לא צריכים גם להביא את המלחמה לזירה המוזיקלית. אני באופן עקרוני מחפש את החיבור, לא את מה שמפריד, ואין שום דבר שאני מתנשא מעליו. יש מוזיקה שאני אוהב יותר ופחות, לא משנה מאיזה עדה".