אי אפשר שלא לנוע באי נוחות בעת הצפיה בקליפ החדש של נדב ברנע לשירו "הקרון האחרון", בעוד הוא תוקף אותנו מכמה חזיתות. ראשית אנו מוצפים בנגיעות ומישושים עצמיים מהסוג שעדיין נשאר בגדר טאבו, עירום שמוצג באור וולגארי ומיניות שמנותקת מכל משמעות או תשוקה. בזמן שאנו מעכלים את זה, עולה אסוציאציה בלתי נמנעת למראות קשים מימי מהשואה, כששיירת המאוננים צועדים כמתים מהלכים על פסי רכבת לעברו של עתיד לא ידוע או מסביר פנים. בזמן שאנו עוד מתמודדים עם אחד הקליפים הכי פרובוקטיביים שנוצרו כאן בשנים האחרונות, ברנע ברקע כבר שואל אותנו מה אנחנו עושים כדי לצאת מהמציאות הזו. 

המוזיקאי הצעיר נדב ברנע כבר הספיק לעבוד לצד כמה מהכותבים החדים יותר של זמננו, דוגמת חמי רודנר ונעם רותם, ובימים אלו עובד על אלבומו השני. ברנע כתב והלחין את השיר "הקרון האחרון", וגם ביים את הקליפ שצולם על ידי עמית עיני. תוכלו לראות את ברנע מבצע את השיר הזה ושירים חדשם וישנים שלו, בהופעה בתיאטרון תמונע ב-18.3.

לא במקרה ברנע בחר בתזמון הרגיש של שבועיים לפני בחירות כדי להוציא את הקליפ הזה. ברגע שנשתחרר מהזעזוע הראשוני, השאיפה שלו היא שנשאל את עצמנו מה עשינו לאחרונה כדי לשנות את פני העתיד. האם אנו תורמים משהו לחברה בה אנו חיים, או שמא אנו מסתפקים בשטף הדיבור האינסופי של 'כמה שנורא' ו'כמה שקשה' שמסתכם בסופו של יום כאוננות אינטלקטואלית-חברתית. הבחירות הן רק תזכורת לכך שהכח נמצא בידי הציבור, ומשמשות את נדב כדי להדגים לנו כיצד נראה עתידו של דור שעומד מנגד ולא פועל למען שינוי. הבחירה היא בידינו - לשנות כיוון ולהשמיע קול, או להישאר בבית ולאונן.

 

נדב ברנע (צילום: שחר רצנברג,  יחסי ציבור )
האם אנו מאוננים את דרכנו לאבדון? נדב ברנע | צילום: שחר רצנברג, יחסי ציבור