ביום הזיכרון האחרון לחללי מערכות ישראל הופיעה הזמרת אחינועם ניני בשני טקסי זיכרון. בטקס המרכזי בכיכר רבין בתל אביב, ובטקס משותף ליהודים וערבים שנערך בהאנגר 11, שם ביצעה את שירה "החיים יפים" (המזוהה אגב עם זיכרון השואה, כיוון שכיכב בזמנו בסרט בנושא). גם הזמר אלון אולארצ'יק הופיע בשני המקומות.
מדובר בטקס זיכרון משותף יהודי-ערבי של תנועת "לוחמים לשלום", בו משתתפים ישראלים ופלסטינים. הוא התקיים זו השנה השביעית בנמל תל אביב. בטקס נשאו דברים בני משפחות שכולות משני הצדדים, שהתייחסו לכאב המשותף שחווים הישראלים והפלסטינים, אשר שכלו את קרוביהם במאבק בין הצדדים על השליטה בארץ ישראל. בטקס נאמר: "כולנו, ישראלים ופלסטינים, קורבנות של הסכסוך, של הכאב והאובדן. אנו אלו הנושאים באחריות להפסיק את מעגל האלימות והשכול".
מחוץ להאנגר 11 התקיימה הפגנת פעילי ימין שמחו על עצם קיום הטקס המשותף, בטענה שהוא מבזה את זיכרון הנופלים במלחמות ישראל.
קבוצה בפייסבוק להחרמת אחינועם ניני
ההופעה בטקס יום הזיכרון המשותף בהאנגר יצרה זעם גדול במיוחד נגד אחינועם ניני. בעלי דעות פוליטיות ימניות הקימו קבוצה בפייסבוק הקוראת להחרמתה. אנשי הימין בקבוצה, שמונה כבר מעל לאלפיים איש, תקפו את הזמרת, קיללו אותה נמרצות (בקללות שהדף אינו סובל), קראו לה לעזוב את ישראל, טענו שהיא מבזה את חללי צה"ל ואת זכרם, והיו אף כאלה שהגדילו לעשות וקראו להחרים את חברת "ביטוח ישיר" כיוון שאלון אולארצ'יק מפרסם אותה בימים אלה. כמו כן ניסו חברי הקבוצה לצרף אליה אמנים נוספים כמו גלעד שגב, אילנה אביטל וכל שם שמצאו בפייסבוק שצלצל להם מוכר באמצעות הזמנת אותם אומנים לקבוצה. מנגד "פינקו" המתנגדים לאחינועם ניני את חבריהם לקבוצה בשירים חדשים של אייל גולן ושלומי שבת על פני דף הפייסבוק.
ההיטפלות של אנשי הימין לאחינועם ניני היא ככל הנראה תוצאה של הרזומה התקשורתי שלה. ניני ידועה כבר שנים כבעלת דעות פוליטיות שמאליות, וכמי שלא חוששת להשמיע את עמדותיה בנושאים כמו טיולים שנתיים של תלמידי בית ספר לחברון, ומשום שהיא מושכת אש בנושאים נוספים, כמו למשל ביקורת נוקבת על המוזיקה המזרחית.
אחינועם ניני: "אם כל ערבי הוא מחבל, אז כן, שרתי למחבלים. באותה מידה, כל ישראלי הוא רוצח, לא? אז הייתי בחברה טובה"
אחינועם ניני הגיבה לתוקפים בדף הפייסבוק שלה: "שמעתי שיש כל מיני התרחשוייות בפייסבוק בעייניני, קריאות להחרים אותי כי 'שרתי למחבלים ביום הזיכרון'. אני פשוט המומה מהסילוף המכוער והמטומטם הזה. שרתי בטקס אלטרנטיבי שבו יהודים וערבים זוכרים ובוכים יחדיו על אהוביהים שאבדו במלחמה המתמשכת בינינו. הטקס היה מרגש, כולו בסימן אחדות, הבנה, אמפטיה ובעיקר שלום! כל המשפחות השכולות וכל המשתתפים באו לבחור בחיים, לא במוות. אם כל ערבי הוא מחבל, אז כן, שרתי למחבלים. באותה מידה, כל ישראלי הוא רוצח, לא? אז הייתי בחברה טובה. אני מציעה שנרגע כולנו ונתחיל לחשוב איך אנחנו מקדשים את החיים לא את המוות, איך שוברים את מעגל האטימות והשנאה, ומקיימים סוף סוף את 'ואהבת לרעיך כמוך' במלוא מובן המשפט החכם הזה. שבת שלום".
בהמשך הוסיפה: "קראתי את התגובות הרבות. למען ההבהרה, שרתי גם בכיכר רבין בטקס המרכזי וגם בנמל. אני מודה על כל התמיכה. ולכל השאר, אנח מאחלת שתתעוררו מהקישוף הזה שגזל תבונתכם וחמלתכם". לקוראיה באנגלית כתבה ניני מאמר תחת הכותרת "darkness falls upon the land".