אליאב זוהר משחרר היום את "תלוי איך מסתכלים על זה". כשבוחנים את התקופה האחרונה של זוהר, מאז הזכייה ב"הכוכב הבא" והסערות שהספיק לייצר - לא באשמתו, אלא רק בגלל הייחוס המשפחתי שלו לשר התרבות, מיקי זוהר, אפשר היה לחשוב שמדובר בשיר לעידוד עצמי, אבל בשיחה עם mako הוא דווקא חושף שכתב את השיר לחבר הכי טוב שלו.

"השיר מספר על פחדים ועל חרדות לא רק שלי. זה של חבר טוב שלי, החבר הכי טוב שלי, בנאדם שהוא יותר מאח בשבילי", הוא מספר, "הייתה פעם אחת שניסיתי להתקשר אליו והוא לא ענה לי, זה דבר מאוד חריג שלא קורה בדרך כלל. ואני זוכר שחייגתי אליו מאות פעמים, ביום הראשון מאה פעמים, ביום השני הכפלתי את השיחות, ולא הפסקתי להתקשר ולא הבנתי למה הוא לא עונה לי. ונורא נבהלתי ונלחצתי ודאגתי לשלומו. ביום השלישי, אחרי 300 שיחות הוא שלח לי הודעה.

מה היה בהודעה?
"הוא כתב 'הכל כל כך מפחיד אותי'. לא יכולתי להתעלם מהכאב שלו זה צבט לי את הלב, שרט אותי מבפנים. נכנסתי לחדר וכתבתי לו את השיר הזה ואמרתי לו תשמע את זה והכל יהיה בסדר, מבטיח. אנשים עוברים הרבה דברים בחיים, לא רק הוא, גם אני גם אתה. כולנו. כל אחד סוחב איתו איזה תיק, תיק כזה מציק עם יותר מדי דברים".

את עטיפת הסינגל החדש מעטרת תמונה של זוהר, לראשונה בלי המשקפיים שהפכו כבר לסימן ההיכר שלו. רק הוא עם חיוך מעט נבוך. "אני ממש לא הולך להוריד את המשקפיים", מבהיר כשנשאל אם נפרד מהם לשלום ומסביר: "המשקפיים הם חלק בלתי נפרד ממני. לא מכיר את עצמי בלעדיהם, הרגיש לי שנכון לשבריר של שניה לתת עוד זווית, עוד חלק ממני. תלוי איך מסתכלים על זה אחרי הכל. זה לא נעלם, זה רחוק מלהיות נעלם, זה איתי. בגלל שזה שיר נורא חשוף, הרגשתי שצריך לתת עוד זווית".

"פתאום השירים לא יוצאים בכזאת נונשלנטיות"

זוהר דיבר, כתב ושר לא פעם על הפחדים שלו. כמעט בכל שיר שלו הוא מכניס את זה, גם באלה שזה ברור מאליהם כמו "שדים בעיניים" וגם ברומנטיים יותר כמו "מיכל". בתקופה האחרונה הוא מתמודד עם משהו חדש שלא היה לו אף פעם: "יש לי פחד מוזיקלי, אתה יודע, לא להצליח להמציא את עצמי מחדש, לא להצליח לכתוב שירים".

"חוויתי איזה מחסום כתיבה אחרי 'הכוכב הבא'", הוא משתף, "פתאום השירים לא יוצאים בכזאת נונשלנטיות. זה נקרא תופעת האלבום הראשון וזה בלי קשר לכוכב, אז תוסיף לזה את המעבר מאנונימיות למצב שאתה רחוק מלהיות אנונימי. המשבר של האלבום הראשון יצר סוג של ניתוק. אבל לאט לאט אני חוזר לעצמי, חוזר לשגרת כתיבה בריאה כמו שהייתי פעם. יש הרבה דברים שמפחידים, ככה זה החיים".

כחלק מהשינויים והעבודה על האלבום השני, לפני כחודש פורסם כאן אצלנו, שזוהר ו"טדי הפקות" נפרדו. "היו ביננו חילוקי דעות", הוא משתף, "הרגשתי שאני לא מצליח למצוא את עצמי שם כמו שצריך. שזה לא הכי מתאים לי. ועכשיו אני יוצא לדרך חדשה. כרגע אין ניהול על הפרק. כמובן שיש המון הצעות, עכשיו אני מעדיף לנסות לשחק לבד לרגע".

בגלל אותו ייחוס מדובר לשר התרבות, זוהר חטף על הראש לא מעט בשנה האחרונה. בין אם זה בגלל התוכנית המשפטית או פשוט כי הוא "הבן של". בתחילת הקדנציה, זוהר התראיין לצד אביו במשכן כנסת, אבל אחרי שהאש הופנתה אליו, שלא בצדק, יש לומר בהגינות, החליט קצת לשמור על שתיקה. "אני רוצה שהמוזיקה תדבר", מסביר את הירידה מתחת לרדאר, "אנשים הספיקו להכיר אותי, את האישיות שלי וזה גם לא העניין. אם יש משהו שמספיק חשוב לי לדבר עליו, שמצליח מספיק לגעת בי בצורה כזאת או אחרת, אז ברור שאני מדבר, הכי חשוב לי להגיד את הדברים".

"כרגע בסדר העדיפויות שלי, המקום הראשון זה המוזיקה. אני מעדיף לדבוק בזה, אני עכשיו מתחיל לעבוד על האלבום השני. האלבום הראשון לא יצא במלואו, בעזרת השם עוד כמה חודשים נוציא אותו במלואו. הייתי עסוק יותר בלדבר, בלהתבטא - בדברים כאלה. פתאום אמרתי, אני מתגעגע לימים עם שמוליק, לפני שנתיים כשבאתי אליו, ילד מבוהל שלא יודע שום דבר עם שירים שהוא כתב. מתגעגע לימים האלה שחיפשנו תפקיד גיטרה הכי פשוט באולפן, מתגעגע לימים האלה, סתם לשבת על ספסל בקרית גת לכתוב שיר. פתאום חשתי געגוע כזה חזק לחזור לנקודה הזאת, שאני כותב, שאני יוצר, שאני מתחיל לעבוד על אלבום מההתחלה. זה בעצם החיים עצמם, המוזיקה".

"ביטלו לי הופעות במשרד התרבות כשאבא שלי נכנס לתפקיד"

באחד מהראיונות של אביו, נטען שמשרד התרבות נאלץ לבטל הופעות שלו שכבר נסגרו. "הוא כל כך צודק, כי היו כל מיני אירועים, לפני שהוא היה בתפקיד, שהמשרד שלו התעניין בי ורצו להזמין אותי, ומהרגע שהוא נכנס לתפקיד, כל האירועים האלה היו צריכים לבטל אותם".

אתה מרגיש בסדר עם זה?
"זה לא מפריע לי, הופעות ברוך השם לא חסר לי ועבודה לא חסר לי. יש דברים אחרים שיותר מפריעים לי".

כמו מה?
"כמו הקריאה להחרים את ההופעות שלי לא מזמן. היה סביב זה המון המון בלגן. אלה דברים שיותר פוגעים בי, שמצליחים לחלחל ולגעת בי מבחינה נפשית, דברים שפוגעים בי ולא נעים לשמוע. אבל גם את זה עברנו. ורואים את זה בהמשך, כי הקהל שלי נאמן, הוא אוהב אותי. הוא מגיע להופעות בלי שום הבדל של עמדה פוליטית, לא ימין לא שמאל. הבנתי שזה כל כך שטויות כי הקהל שלי רב גוני. הוא באמת רחב מכל הכיוונים. ולכאן או לכאן, ראיתי שהם מגיעים וקונים כרטיסים. הם ריגשו אותי במיוחד. והיום אני משתדל לא להתייחס לרעשי רקע שכאלה כמו להחרים אותי או דברים כאלה".

אתה אומר נפגעת, מה בכי?
"כן, מצב של בכי, זה נורא פגע בי".

והיום איך אתה?
"היום הצלחנו להתגבר על אותו משבר, זה היה לא נעים, אבל לשמחתי הקהל הוכיח אחרת. וכשפתחתי הופעות והייתי צריך למכור כרטיסים, ההופעות היו סולד אאוט. אנשים הגיעו גם מימין וגם משמאל - וזה מראה שהמוזיקה היא גשר".