יואב יצחק פרומו (צילום: עידן רצון)
"אני לא רואה את עצמי בחלומות שלי לא שר את 'פני מלאך', זה לא נתפס לי" | צילום: עידן רצון

הזמר יואב יצחק מתארח הערב (רביעי) בתוכנית "אייל גולן קורא לך", ומבצע בה את הבלדה שלו "אל נא תלכי", שצפוייה להופיע באלבומו הבא. "נחמד ותמיד כיף להתארח אצל אייל", אומר יואב יצחק. "התוכנית מאוד קלילה, אני שומע ומקשיב להרבה חבר'ה צעירים עם חלומות ומקווה שיגשימו אותם".

-אתה נזכר בתחילת הקריירה שלך?
"אני באתי ממקום אחר, מרקע אחר, משטח אחר. התעשיה, במירכאות, עבדה אז אחרת, היא היתה בחיתוליה. היום כיף לראות שהם מתרגשים בחדרי ההמתנה, כולם צופים במתחרים, זה כנגד זה מול הטלוויזיה, לראות של מי הביצוע יותר טוב. זה מרגש, צעירים שמאוד אוהבים לשיר, חלקם מתרגשים וזה פוגע בהם, אבל זה חלק מהתחרות".

-יש הרבה תוכניות ריאליטי מוזיקליות.
"לתעשייה זה דבר נפלא. הטלוויזיה מרוויחה. הצעירים זו במה מדהימה בשבילם. יש הרבה צעירים שיצאו מהר ונכנסו להלם, דאון. ילדים לא מוכרים שרואים בטלוויזיה את עצמם, מוצאים את עצמם מודחים וקשה להם לקבל את המצב הזה. הילדים, בשבילה זו מתנה גדולה, השאלה מה עושים אחר כך, ביום שאחרי. המתחרים נהנים, ואם זה משרת אותם זה בסדר, עושה להם טוב. בארץ יש כישרון אינסופי, אין לילה שאני לא רואה חבר'ה שרים בברים, בפאבים, קריוקי. הרבה אוהבים לשיר ולא תמיד מה שאתה שומע בחוץ מגיע לתחרויות. בגדול, זה בריא ויפה לצעירים ואם זה מקדם אותם - יישר כוח".

-וכשאתה יושב בתוכנית כמו "אייך גולן קורא לך", אתה אומר את דעתך?
"אייל יודע את דעתי בכל מה שקשור ללבקר אנשים אחרים, גם צעירים וצעירות. אני לא נוהג לתת ביקורת. לא הסכמתי להשתתף בתוכניות כאלה, סירבתי. באופי שלי אני לא יכול להגיד למישהו שהוא לא שר יפה, גם לא בעדינות, זה לא אני. לכן אני מתחמק בעדינות. הפעם הזו קצת הגדלתי ראש, כיוון שהיה קל יותר לומר מה שהיה לי, כי כל החמישה ששרו למולי היו נחמדים מאוד. קל לא לומר דברים קשים, לכן הגבתי קצת".

-יש תחושה שאתה תמיד בסדר, תמיד חיובי.
"אני שמח בזה. זה עניין של אישיות כל אחד בנוי אחרת. אני תמיד אותו האיש, אוהב שלום, לא אוהב מריבות ורכילות. לא תראה לא לידי ולא מסביבי, זה לא הצד או המקום לדבר לידי. אני מאמין שהחיים יפים, נפלאים וקצרים, וצריך להתעסק בדברים טובים. תהיה איש טוב, תכבד אחרים ותקבל אהב וכבוד במאסות. אני גם לא משחק משחקים, זה האופי שלי. קל לי בהתנהגות היומיומית. אני חשוף 30 שנה ומופיע כל יום מול מאות או אלפים, כל ערב. צריך לחבור אליהם. אני לא יהיר, לא מתנשא, הצניעות זה דבר חשוב באדם ובמיוחד אם יש מולך מגע יומיומי, שזכית לחוות אותו מול קהל כל יום, זו מעלה נפלאה".

-אבל איפה האגו?
"אני במקום נפלא שהרבה היו חולמים עליו. אשמח שגם אחרים יגיעו לזה. להיות עטוף באהבה אינסופית וחיבוק וחום ואהבה. יש לי קהל גדול לשמחתי שמאוד אוהב אותי ברמה המוזיקלית ומתחבר לאישיות שלי באופן טבעי. אני מרגיש נפלא עם עצמי ברמת היחס שאני סופג מהקהל כבר שנים רבות. כבוד ואגו לא היו לי מעולם. אני לא רודף כבוד ולא רוצה לנפח את האגו. אני רציונאלי, צריך לדעת איפה מקומי, מה חושבים עלי, אני לא מוצא את עצמי בסיטואציה לא נעימה. אני לא מקנא או מתחרה במישהו ולא מתחרים בי. אם קהל אוהב אותך הוא לא ילך לאחר, וההפך. כך שאין תחרות עם אף אחד, אף אחד לא גונב לשני. צריך להתכוון הכי טוב בעבודה, ולדעת לרגש, זה דבר נפלא. מי שחווה יודע על מה אני מדבר. אולי אחרים בנויים על אגו וכבוד, אני לא שייך לזה".

-לא בא לך שיגידו "יואב יצחק הזמר הכי גדול בישראל"?
"
אני חי את היום יום, אני יודע איפה מקומי, נהנה מהאהבה, יודע מה קהל אוהב בי באופן אישי ומאחל לכל אחד ואחד שיספוג את מה שאני סופג במהלך הקריירה מבחינת ביקורת ואהבה. ואני הרי לא אפסיק מחר. יש לי ראש על הכתפיים. אמנים מהדור שלי, חלק נבלעים מסיבות שלהם. אני כל הזמן בעשיה, חי את השטח הישראלי והים תיכוני. צריך המון לעבוד ולהיות דרוך, לא לישון, לא לנוח על זרי דפנה. אני מהבודדים שבנה קריירה על פני 30 שנה. אני לא יכול לשבת בבית ולא לעשות, אני תמיד בעשיה".

-למשל?
"חוץ מהעבודה היומיומית של הופעות לועדים ואירגונים אני עובד על מופעים והקהל דורש. אז אני מופיע ברידינג 3 ולוחצים עלי על האנגר. אני מכוון למופע גדול לנשים בלבד. יהיה לי כיף ונפלא להופיע רק לנשים, הן הקהל הכי טוב לרגש אותן. הטקסטים שי מתחברים לנשים ואחת התוכניות היא להביא משהו אחר. כי הקהל דורש דברים אחרים. מבקשים מני עוד סיבוב של המופע 'חורפי רומנטי', יש אינסוף דרישות. זה מחזק אותך לאהבת הקהל, זה מה שמחזיק אותי בחיים בעניין המקצועי. אני שמח שאני דורך על רגליי ועוד עבודה רבה לפני".

-שיתפת פעולה עם "הפרויקט של רביבו" במחרוזת "דוניה". מה הרגשת כששמעת אותם בפעם הראשונה?
"חזרתי 30 שנה אחורה. אני זוכר את התקופה של השובלים, צלילי הוד והכרם וכל מיני אמנים שיצרו שירים. שירי הרומבה הנפלאים שגדלנו עליהם. הם התחברו, רביבו, קבוצה נפלאה, ופתאום אתה מגלה את הקסם. כולם מכירים מה שהם שרים, הם העירו את השירים, החזירו תקופה שהיתה נפלאה, היתה תמימות. הם זרקו את זה לפנים של האנשים ותראה מה קרה, זה נפלא. התארחתי בהופעה שלהם ברידינג, עליתי בהפתעה. הפתעתי אותם ב'דוניה' אני רואה את הקהל, פשוט נפלא. הקהל מצביע בידיים וזה אומר דרשני. אנשים צמאים לדברים הישנים. פונים אלי ברחוב ומבקשים לחדש שירים, זה מקבל תאוצה, חבר'ה מהדור שלי נדרשים לשיר שירים כאלה. זה כוחם של שירים, בנוסטלגיה. כשאתה מקליט כל שנתיים תקליט אחרי 15 תקליטים הרבה שירים אתה כבר לא שר בהופעות, אבל הקהל מבקש שירים ישנים וקשה לרצות את כולם. לפעמים אני עושה 'יציאה' ומחזיר שיר מהעבר".

-"פני מלאך" הוא כבר להיט לאומי, עינת שרוף עשתה ממנו קריירה, לא נמאס לך לשיר אותו?
"ביום שיימאס לי משיר מסויים אני אתלה את הנעליים. אני שר עשרות אלפי פעמים את 'עד סוף העולם', 'פני מלאך', 'זה הזמן לסלוח', 'תני חיבוק ילדונת', ועוד ים של שירים. לשמחתי אני מאוד נרקד בריקודי עם וזה כיף אדיר. כיף להופיע לקהל מבוגר של ריקודי עם שמכירים כל מילה. אלה שירים שנטמעים לאורך דורות, נכסי צאן ברזל. כל אמן אחר החלומות שלו שאכן יהיו לו כמה שירים כאלה. אם יש לי הרבה כאלה זו הרגשה נפלאה. אני לא רואה את עצמי בחלומות שלי לא שר את 'פני מלאך', זה לא נתפס לי. זה כוחם של שירים, זה קלאסיקה, ויש לי רבים כאלה".