ב-6 באוקטובר נועה קירל הגיעה לניו יורק על מנת לצלם קליפ ולהתכונן להופעה שלה במדיסון סקוור גארדן. יום למחרת, כשהחדשות מהארץ התחילו לזרום, כוכבת הפופ שלנו התחילה להבין כמו כולנו את מימדי הזוועות בארץ, והבינה שזה לא יהיה ביקור רגיל - אלא כזה שבו היא נלחמת על דמותה של מולדתה בעולם. בשיחה עם mako שהתקיימה בתום עוד שיחת זום שהיא מקיימת בימים אלה עם תושבי הדרום, היא מספרת על הימים האחרונים בניו יורק, וחושפת שקיבלה איומים על חייה ברשתות.
"הגעתי לניו יורק לפני שנכנסים לעבודה על הפסטיגל, שזו תקופה של 3 חודשים", קירל מסבירה. "בהתחלה קמתי בבוקר וקראתי, ראיתי שיש טילים, משהו שלצערי אנחנו רגילים אליו, ואז לאט לאט התמונה מתבהרת. באותו רגע אני והצוות שלי קיבלנו החלטה לבטל הכל מיידית. לא ראיתי לנכון להמשיך לעבוד ולהמשיך עם הקריירה שלי כשזה המצב. ניצלתי את העובדה שאני כאן כדי להתגייס להסברה".
כאמור, עיקר מאמציה של קירל מופנים כיום להסברה, וספציפית להשתתפות בשני כנסים של ארגון FIDF (ידידי צה"ל), שנועדו לגייס מיליוני דולרים עבור חיילי צה"ל ועבור ישראל: "השנה זה אירוע הרבה הרבה יותר גדול בגלל המלחמה, יש פה הרבה תורמים, אז ביקשו ממני להישאר בניו יורק עד ההופעה. בעוד כמה ימים יש את אותו אירוע גם במיאמי, אז זה מה שאני בעצם עושה כאן. אני חושבת שהתרומה הזאת היום קריטית יותר מתמיד, זכות גדולה להיות חלק מזה"..
במהלך הופעותיה בכנסים של הארגון נועה תשיר את התקווה, וכן את השיר שהביא אותנו למקום השלישי באירוויזיון: יוניקורן. "אני מקבלת המון תגובות על המשמעות של השיר הזה עכשיו, מספרת, "זה באמת שיר שמדבר על המדינה שלנו, איך שהיא מצטיירת מול כל העולם ועל כמה שאנחנו חזקים ומיוחדים וכל מה שאנחנו עוברים".
קירל הספיקה בינתיים לשיר את ה"תקווה" גם במטה האו"ם בניו יורק. חוויה שהיא מגדירה כ"יותר מרגשת מהירקון ומהאירוויזיון": "ההמנון תמיד מושר בסוף האירוע, ולאורך כל האירוע באו"ם הראו סרטונים מאוד קשים, והיו גם משפחות החטופים. זה היה מאוד קשה לראות את זה ואז לעלות לשיר את ההמנון. בקושי הצלחתי לשיר, הייתי צריכה לאסוף את עצמי. דיברתי גם עם המשפחות של החטופים ששמחו לראות אותי, זה נתן להם תקווה לראות שאני מדברת על זה בעולם".
היא מקדישה את הזמן הפנוי שיש לה לסרטונים והקדשות עבור חיילים ותושבי העוטף: "אני עושה זומים, סרטוני ברכות וחיזוקים ומה שמבקשים, אבל כשאחזור לארץ אלך לבקר אותם פיזית", מבטיחה. "עכשיו הייתי בזום עם למעלה מאלף תושבים מהדרום. אני מדברת עם ילדה קטנה, שומעת זוועות ולא מאמינה שילדה קטנה צריכה לחוות את זה.
"הייתה לי שיחה עם ילדה בת 8, ואיך שאני פותחת את הפייסטיים אני רואה שהיא עצובה", קירל משחזרת בקול חנוק, "והיא מספרת לי שאומרים לה שאבא שלה נהרג, לא ציפיתי לשמוע את זה", המשיכה ולא הצליחה להוסיף ולדבר. "תוך כדי שאני מחזקת אותה, אני רואה שהיא מתחילה לחייך. ברגעים כאלה אני מבינה כמה כוח יש לי לשמח את אותם ילדים שמתמודדים עם הזוועות הכי קשות שיש. זה הזוי שיש לי את הכוח הזה לעזור. יש לי שעתיים בלו"ז לצלם 200 סרטונים לחיילים ולתושבי העוטף, אתה לא מבין".
עבודת ההסברה השתנתה מאוד בעשור האחרון. קרב התודעה עבר לרשתות החברתיות והוא מתנהל בעיקר על ידי סלבס ואנשי השפעה. "ראש מחלקה בנטפליקס, יהודי, שלח לי הודעה שכל מה שצריך אני פה והוא מאוד רוצה לעזור. דיברתי עם נואה שנאפ (שחקן הסדרה "סטריינג'ר ט'ינגס) על המצב, הוא דיבר איתי באינסטגרם. עשיתי אתמול סיבוב בטיים סקוור, הלכתי לראות ששמו שם את הדגלים של ישראל ותמונות של החטופים. המודעות הזאת היא חשובה כרגע, ההסברה הזאת מאוד קריטית כרגע".
אבל לצד התמיכה שקירל מעניקה לישראלים וההסברה שהיא עוסקת בה כרגע, היא מקבלת גם ערימות של תגובות שליליות. "כמות תגובות הנאצה שאני מקבלת באינסטגרם זה מטורף. אני יכולה לשתף אותך שפעם ראשונה חוויתי קצת בלייב שנאה לישראל. אתמול נסענו במונית, ואני חושבת שהנהג היה ממוצא ערבי, והוא קלט שאנחנו ישראלים והוא התחיל לצעוק ולדבר לא יפה וזאת פעם ראשונה שנתקלתי בסיטואציה שהיא בלייב ולא מאחורי המקלדת. וזה היה לא נעים", היא מודה, "לא פחדתי, דווקא התגאיתי מאיפה שאני ולא פחדתי ממנו. ואמרתי לו שאני מישראל ולא היה לי אכפת באותו רגע. זאת פעם ראשונה שיצא לי לחוות משהו כזה פנים מול פנים".
עם אבטחה צמודה היא לא מסתובבת, למרות שקיבלה גם איומי מוות באינסטגרם. "הייתי בטוחה שזה יפחיד אותי, אבל למרות שאני די פחדנית לא פחדתי. אני מרגישה שאנשים שמים לב מה קורה, הם שמים לב לאמת, וזה הזמן להתנהל הפוך, להתגאות בכך שאנחנו ישראלים. להראות לעולם את האמת".
בשולי הדברים, לא יכולנו שלא להסתכל חודש-חודשיים קדימה ולתהות: האם הפסטיגל יתקיים כסדרו השנה, ואם כן באיזה מתכונת? "אני לא יודעת מה יהיה, אין לי מושג. הרבה ילדים שאני מדברת איתם אומרים לי כמה שהם רוצים להגיע, כל המשפחות רוצות את הנורמליזציה הזאת. ואני מבינה את זה כי זה משהו שמעלה את המצב רוח, אבל לצד זה אי אפשר לדעת מה יהיה המצב. אני כן מקווה שנצליח לקיים את זה ולשמח את ילדי ישראל, כי זאת המטרה של הפסטיגל, אבל באמת אין לי תשובה לשאלה הזאת, אני לא יודעת מה יהיה. רק מקווה שיהיה טוב בעזרת השם". גם אנחנו.