- כשברקע הפציעה תוך כדי המילואים ברצועת עזה, השירים הישנים של עידן עמדי זוכים לעדנה מחודשת. "חלק מהזמן" שיצא ב-2016 מטפס השבוע 50 מקומות עד למקום 21, בהיטליסט - מצעד המוזיקה הרשמי של ישראל. כמובן שגם "כאב של לוחמים" הקלאסיקה איתה פרץ לחיינו ב"כוכב נולד" שעוסקת בטראומת של לוחם אחרי לחימה, זוכה למסת האזנות ונכנס השבוע בחזרה למצעד במקום 38. הפעם הקודמת שהוא נכנס למצעד הייתה ביום הזיכרון.
אנחנו עמוק עדיין בתוך הלחימה, וגורמים שונים מדברים על כך שהמצב הנוכחי יכול להימשך עד סוף 2024, אבל רבים מאזינים דווקא ל"נגמר" של עמדי. שבו הבטיח שזה כנראה יהיה השיר האחרון שלו בנושא, בערך: "עוד אפשר למצוא כאב בין המילים ומבטיח לא אכתוב על זה יותר, רק בפעם הבאה שאשבר".
מצעדי מוזיקה שמתבססים על האזנות (ולא הצבעות) הם לא רק מדד טוב להלך רוח כללי בתרבות, אלא גם מקרים נקודתיים. להבדיל מיליארד הבדלות, כשמייקל ג'קסון מת ב-2009, השירים שלו זכו לקפיצה משוגעת בבריטניה, כש-Man In The Mirror התמקם במקום השני (Evacuate the Dancefloor של להקת היורו-דאנס קסקדה הגיע למקום הראשון). עוד ארבעה שירים של ג'קסון נכנסו ל-40 הגדולים בבריטניה באותו קיץ. - זה קצת אירוני, אבל השיר "נתראה בגלגול הבא" של רביד פלונטיק (מקום 24, מיקום שיא במצעד) קיבל חיים חדשים לגמרי, אחרי ש-ששון איפרם שאולוב הוציא לו קאבר באוקטובר האחרון. השיר נכתב במקור על גלי בללי ז"ל שהלכה לעולמה באסון השיטפון בנחל צפית ב-2018. הוריה של בללי, שהעריצה את הראפר, נתנו לו לקרוא שירים שכתבה ובתגובה הוא הוציא את בלדת הראפ המרגשת. שאולוב, שהרגיש שמילות השיר רלוונטיות לתקופה האחרונה, הוציא כאמור את הגרסה שלו ומשם השיר התגלגל מחדש לדור הצעיר בטיקטוק.
סרטון אחד בטיקטוק, שבו שתי נערות עושות גלגול על מזרן כשהשיר ברקע, הצית דיון בטוויטר על האם זה ראוי או לא. משם, היו מי שטענו (בצדק בעיני) ששיר או יצירה לא שייכת כבר לאמן מהרגע שהוציא אותה. אפשר להשליך את זה גם על אמנים שסרחו או סתם כאלה שאנחנו לא מסכימים עם הדעות שלהם, אבל אנחנו עדיין מאוד אוהבים ומעריכים את היצירות שלהם. בינתיים הגרסה של שאולוב נמצאת במקום 18. שני האמנים כנראה מרוויחים במקרה הזה.
- למוטי טקה היה רגע של תהילה ב-2017 עם "בלבלה" למרות שבדיעבד, את הלהיט האמיתי שלו הוא הוציא חודשיים לפני כן, "חשבתי שניפגש בקרוב". מאז המשיך לנסות להביא את המכה, אבל זה לא כל כך עבד. בשנתיים האחרונות הוריד פרופיל ולמעט הבלחות פה ושם, לא הוציא שירים באופן רציף (חוץ מ"לוקח אהבה" המרגש ושיתוף הפעולה עם אופק אדנק "את אומרת").
עכשיו הוא חוזר עם השיר המתבקש: "לאן נעלמת", שכתב והלחין בעצמו (כמו במרבית השירים שלו). הסקרנות והכתיבה המרגשת, הכניסה אותו השבוע למצעד. השיר החדש עדיין מדורג נמוך, אבל זה עדיין לא אומר כלום ומספיק שיהיה לו את הרגע הוויראלי המתאים והוא יוכל לטפס גבוה. - כניסה נוספת למצעד השבוע: "שאגר" שמבעבע בשטח תקופה ארוכה (יצא כמעט שבועיים אחרי "חרבו דרבו") נכנס במקום 60, הוא אמנם כולל מילים קיצוניות יותר מהלהיט של נס וסטילה, אבל אולי קצת פחות מ"מי משוגע" של דודא גאנג (שנמצא במקום 37).
מחוץ למצעד (בינתיים)
לליהי טולדנו יש קול פחד אלוהים ישמור. ובאופן מפתיע זו אפילו לא התכונה הכי בולטת אצלה. דווקא האופי והחוויות האישיות שלה, שמרוחים לראווה בטקסטים שהיא כותבת, הם היתרון היחסי שלה על אמנים אחרים. "נועדת לי", השיר החדש שהוציאה, הוא דוגמה מעולה: האזכור של התלתלים, הבמה ושורות כמו "ארבעים שעות מאז הפרידה, הצעת שתבוא" או "פיתחתי ציפיות, הורדת טבעות, דמיינתי איזה זוג יפה נהיה בכותרות, אבל לא הסתכלת אליי". הספציפיות הזו היא שגורמת למעריצים להתחבר לאמן.
תוכניות ריאליטי השירה עמוסות בזמרות עם קול גדול, אבל תנסו להיזכר באחת שהצליחה (חוץ משירי מימון). ההפך, דווקא הזמרות שעושות את זה בקטן יותר מצליחות (נגיד, שי המבר) כי קל להן יותר להביא את הסיפור האישי בהפקה מצומצמת יותר, התחושה אינטימית יותר. קשה לצעוק ושיקשיבו למה שאתה אומר, אבל כשזה משולב בחכמה ובמינון (נניח, השילוב של סלסול עדין כל כך בסוף הפזמון) עם טקסט מהודק, מה עוד אפשר לבקש? הדרמה קרן פלס, הקול שירי מימון.