הזמר ושופט "הכוכב הבא לאירוויזיון", רן דנקר, פעיל מאוד בתקופה האחרונה: הוא מופיע בפני חיילים בשטח, פצועים בבתי חולים, שורדי השבת השחורה והמפונים מהדרום ומהצפון, תוך שהוא נרתם למאבק לשחרור החטופים. במקביל, הוא מתרגל לאבהות הטרייה לבתו אור שנולדה לפני שלושה חודשים וממשיך לחפש אחר הנציג או הנציגה שלנו השנה לאירוויזיון, כשהגמר כבר מעבר לפינה ורגע ההכרעה מתקרב.
"הלילות לא פשוטים, בלי קשר לתינוקת - בגלל המצב", סיפר הזמר האהוב הבוקר (שני) לניב רסקין, "היא הביאה לנו אור גדול בתקופה הזו. יש משהו בלהסתכל על תינוקת שיש בה משהו כל כך תמים וחדש בעולם, שעוד לא נגוע בקושי, בציניות ובמורכבות. זו הישרדות. אני מרגיש שאני שם בשבילה ובשביל הילדות שלנו. זה נותן לי תקווה גדולה".
"למה אנחנו נלחמים וכל כך מתעקשים על החיים, אם לא בשביל הילדים שלנו? זה מאזן לי משהו בחיים. אי אפשר שלא להסתכל על העיניים המוארות האלה ולא להינמס. בגדול, אני אבא שנמצא כרגע במצב צבירה נמס".
איך אתה מתנהל בדיסוננס שבין להיות עם התינוקת שלך בבית, שיא האושר, ואז לבקר פצועים ולפגוש את משפחות החטופים?
"אור נולדה לתוך מלחמה. שבוע אחרי שפרצה המלחמה מצאתי את עצמי רץ עם גיטרה בכל מקום ואז חוזר הביתה, ישן שעתיים, מנסה להיות איתה קצת - ואז לצאת שוב. עשיתי ניתוק בין מה שקורה בבית למה שקורה בחוץ. באיזשהו שלב זה התאזן ונכנסתי לשגרה. הייתי חוזר הביתה מימים מאוד לא פשוטים, אחרי שפגשתי אנשים במצבים לא פשוטים וניהלתי שיחות קשות עם הורי חטופים, חטופות וחיילים, ואז בבית חיכתה לי הדבר התמים והמתוק הזה. אלה החיים שלנו עכשיו ועם זה רצים קדימה ומנסים לעשות את הכי טוב שאפשר".
לא מעט יוזמות יפות יש בימים אלה.
"בתקופה הזאת יש כל כך הרבה אנשים סביבי שעושים דברים טובים. האנשים שאני עובד איתם, בין אם זה בקמפיינים לסלקום או לנספרסו, עושים דברים גדולים. סלקום באו איתי לשטח, חילקו טלפונים, פתחו לאנשים דור 5. עם נספרסו הופענו בפני מפוני הנובה ויש להם קפה לשנה הקרובה לדעתי. זו נחמה קטנה לדעת שגם האנשים שאתה עובד איתם מתגייסים לדבר הזה, יש משהו בקהילתיות הזאת. אנחנו חוזרים גם קצת להתפרנס. לצד הכאב, חוזרות עכשיו גם ההופעות. זה חשוב לחזור לעשות דברים, לפגוש שוב את הקהל, להיות בתנועה - בשביל החוסן שלנו ובשביל שנוכל להחזיק את הראש שלנו מעל המים".
כאמור, גמר "הכוכב הבא לאירוויזיון" מתקרב ולא פעם בשולחן השופטים עולה השאלה מה נכון לשלוח השנה לאירוויזיון: האם נאמבר פופ קצבי ומרים, או דווקא בלדה ישראלית מרגשת. "זו שאלה שאין עליה תשובה אחת. יש הרבה דעות בשולחן השופטים, כל שופט מרגיש קצת אחרת. כולנו תמימי דעים שמי שייסע לייצג אותנו באירוויזיון, יש עליו משקל גדול. הוא צריך לדעת לדבר ולייצג אותנו בצורה שתעשה את זה בכבוד - וכמובן השיר והנאמבר".
"אנחנו שבועיים לפני הגמר, נשארו מעט מתמודדים. כולם תותחי על, זמרים אדירים. בכל שנה אחרת, הייתי חותם על כל אחד מהם לטוס לגמר. השנה הזו זה מורכב, זה בתוך הקונטקסט של המלחמה והחטופות והחטופים שלא נמצאים בבית. בסוף, זה לא משנה אם זה יהיה פופ, רוק או בלדה, המסר פה מאוד חשוב. מי שייסע צריך שיהיה לו את זה כל הזמן בראש. מהבטן אני מרגיש שצריך שיהיה בזה המון רגש, משהו מעצים, משהו שיש בו גם שבריריות ופגיעות. להראות לא רק את הכוח, לעשות משהו שישלב בין כל מיני דברים. יש לי כבר פייבוריט או פייבוריטית, אבל זה לא פייר שאגיד מי - ואני גם מתייחס לכל נאמבר בפני עצמו, לפי מה שקורה לי בבטן. יכול להיות שיש לי פייבוריט או פייבוריטית, אבל זה מתהפך לי תוך כדי התוכניות".
מי שייצג אותנו באירוויזיון עשוי להתמודד עם עליהום תקשורתי מטורף. זה גם שיקול מבחינתך כשאתה חושב על הנציג או הנציגה?
"העליהום התקשורתי יהיה כך או כך. מי שלא אוהב אותנו לא יאהב אותנו, ומי שאוהב אותנו אוהב אותנו. מצד אחד, בא לי להגיד שצריך שייסע מישהו שיודע לדבר נכון, להכניס את המשפט הנכון, שהוא דיפלומט. מצד שני, מאוד יכול להיות שדווקא הצעירים בתוכנית יביאו משהו מאוד אמיתי וכנה וזה דווקא יתפוס יותר. בסוף זו מוזיקה, תוכנית שבאה לחגוג את החיים ואת היופי של העולם, אבל בעולם הזה יש הרבה שבר וכאב כרגע. זאת המורכבות".
יש חשש שהפוליטיקה תשפיע על הניקוד?
"מאז ומעולם הבנו שהאירוויזיון זה מקום פוליטי, אי אפשר לנתק את זה. דעת הקהל העולמית לא ששה להחמיא לנו יותר מדי, בלשון המעטה. מצד שני, הייצוג השנה יותר חשוב בעיניי מאשר הניצחון. חשוב שנהיה שם בראש מורם ושייראו אותנו 200 מיליון אנשים עם מסר חשוב, יותר מאשר אם נהיה במקום הראשון או לא. צריכים לנצל את הבמה הזאת כדי ללכת לשם בגאווה גדולה ולהראות כמה יופי ואנושיות יש בנו".