רינת בר הוציאה את הלהיט הכי גדול שלה "אחת מאלף" לפני כמעט עשרים שנה, יחד עם חיילי הנקמה. עוד לפני כן היו "מלאכים" ו"תאכל את הכובע" מהאלבום מלאכים, "פיו פיו" מהאלבום ילדה קטנה שיצא ב-1996, וכמובן אחד מלהיטי החפלות הגדולים במדינה: "חיכיתי לך", שיצא ב-2011 ומתנגן עד היום בכל חתונה שנייה ובכל מועבט. עכשיו, אחרי לא מעט שנים של מתחת לרדאר - התקשורתי לפחות, כי הופעות תמיד היו לה - היא מכריזה שהיא חוזרת בכל הכוח. הרבה בזכות הרוח הגבית שהיא מקבלת מהדור הצעיר בטיקטוק, שחלקו עוד לא נולד כש"פיו פיו" נניח יצא.
"זה התחיל בקטנות כזה, היו שולחים לי כל מיני סרטונים שלי שתופסים תאוצה", מספרת בר בשיחה עם mako, "גם אני בעצמי אוהבת טיקטוק, התחלנו להעלות את הדברים היותר ישנים שלי, כל מיני סרטונים מהופעות וזה מקבל פידבק מטורף. מה שנקרא, אני עושה קצת רעש בטיקטוק", היא אומרת תוך כדי שהיא צוחקת, "ואני מתה על זה ואני מתה על הקהל שלי".
את מרגישה שיש קהל חדש שהגיע אלייך בעקבות הטיקטוק?
"ים של קהל, אתה יודע אני כל הזמן נכנסת ואני רואה את כל העוקבים החדשים - מלא צעירים וצעירות, ילדים וילדות ואנשים שפתאום, איך אני אגיד את זה? 'נזכרו בי'. אנשים שבאמת צמאים אליי. זה מדהים באמת שזה מדהים. יש גם שירים כל כך ישנים שאתה אומר איך איך הם הגיעו אליהם?! זה אנשים שעוד לא נולדו כשהשירים האלה יצאו. איך הם מכירים את כל השירים בעל פה? ואתה רואה את השירים שאנשים עושים להם ליפסינק, איך יכול להיות? ואז מבינים שהמוזיקה של פעם חוזרת, ופתאום יש הערכה אם זה לרינת בר ואם זה למוזיקה של פעם, ואם זה למזרחית האוסול שלנו. זה חוזר דרך זה, זה חוזר דרך המדיה הזאת, דרך הטיקטוק".
בר הוציאה את "אמיתי איתי" באוגוסט האחרון. עוד לפני שיצא היא קידמה אותו עם סרטונים על הקלידים כשהיא מבטיחה שיר כמו של פעם מהאולפן של המפיק תמיר צור. "הלחנתי וכתבתי אותו יחד עם שני בני דודים שלי המוכשרים, גיא ובן בר, שניהם מוזיקאים, אנחנו משפחה מוזיקלית אז שיתפתי איתם פעולה. זה שיר שממש רץ טוב ברוך השם, יש תגובות מעולות. אנשים מעלים טיקטוקים ומגיבים שממש אהבו אותו. אוהבים את רינת בר שעושה שמח. ואני עושה שמח עם השיר הזה. הוצאתי לפני כמה ימים את "נופלת לך". אני הכי גאה בו בעולם שזה שיר שלי. אני הלחנתי אותו וגיא בן הדוד שלי כתב".
למה הכי גאה?
"הוא פשוט יצירת אומנות, מבחינתי. אני שרה כבר המון המון המון שנים והוצאתי ים של שירים אבל זה שיר שאני מרגישה שהיצירה שלי, האומנות שלי, באה לידי ביטוי בעזרתו של תמיר צור המעבד האמאלה ואבאלה, שאני מתה עליו. הוא פשוט לוקח את השירים שלי ומביא אותם לוויז'ן שלי. איך שאני רוצה שהם יישמעו. אני מרגישה שאני סוף סוף מביאה את עצמי, את האומנות שלי, כי אני באמת כותבת ומלחינה וכתבתי לזמרים הכי גדולים שיש ופתאום אני מתפנה לעצמי. זה אושר, אושר. אין לי מה להגיד, זה פשוט אושר שאתה שומע שיר שלך ברמה הזאת. ברמה הכי גבוהה שיש, זה גאווה בשבילי השיר הזה".
"לא עיכלתי את ההצלחה של 'אחת מאלף'. הייתי חיה בוואנים ובתחנות דלק"
את האלבום הראשון שלה היא כאמור הוציאה כבר באמצע שנות התשעים כשהייתה נערה. היום היא אמא לשלושה ילדים, ואם זה לא מספיק קשה לנהל קריירה כזמרת - כשאת אמא זה מורכב אפילו יותר. למרות זאת, היא תמיד הקפידה להופיע כי זה מה שהיא, יוצרת וזמרת. "אני תמיד שם, אני תמיד תמיד על הבמות, אני מבוקשת ברוך השם, אני מופיעה בלי סוף. אבל קצת לקחתי פסק זמן כזה למשפחה, ילדתי לפני שנתיים ולהיות אמא ולנהל קריירה ולהופיע בלילות זו לוגיסטיקה. אז לקחתי פסק זמן בלי פול גז על המוזיקה. וקרו דברים, אני לא יודעת אם זה מהגיל, שאתה מגיע לאיזה... אני קרובה ל-40. בוא לא נכתוב את זה", היא חושפת את הגיל וצוחקת תוך כדי.
למה זאת בושה להיות בת 40?
"לא, לא. חלילה, לא בושה. אני סתם צוחקת. אין לי בעיה. אני אומרת, משהו קורה לך במוח. אתה אומר רגע איפה אני? מה איתי?! אז ברוך השם, בניתי משפחה ואני רואה את מה שקורה בחוץ ואני רוצה את המקום שלי. היו דברים שגרמו לי פתאום להגיד לעצמי תתעוררי. את זמרת, את יוצרת, את עושה שירים, למה את לא משקיעה בזה? פשוט התעוררתי. היו גם דברים שראיתי, כל מיני זמרים וזמרות שפתאום עושים קיסריה ואני אומרת - רגע, אני גם רוצה! אני רוצה את זה פתאום. לא היה לי את האש לזה בעיניים ופתאום נהייתה לי אמביציה. כמו שאמרת: יש תחושה של כאילו חוזרת, אז כן, אני מרגישה שזה הזמן שלי. אני רוצה את זה, הכי רוצה את זה בעולם".
"לא מתחרטת על כלום, אבל עכשיו אני רוצה את זה באמת"
למרות כל המסעות שעברה, היא לא מתחרטת על שום החלטה שלקחה במהלך הקריירה שלה. במיוחד בהשוואה לתקופה של "אחת מאלף", כשהיה לה להיט מדינה ביחד. "אני לא מצטערת על שום דבר", היא מכריזה, "בתקופה ש'אחת מאלף' יצאה, אני לא עיכלתי את רמת ההצלחה הזאת. הייתי חיה בוואנים ובתחנות דלק והייתי אוכלת בתחנות דלק. וזו הייתה תקופה מטורפת וקרו דברים. הכרתי את בעלי, התאהבנו. הייתי צעירה, הייתי בת 20. ואז הייתה התאהבות מאוד מאוד גדולה, לא עזבתי את המוזיקה, הוצאתי שירים, אבל לא ברמה שהייתי צריכה. התאהבתי ושכחתי כזה מהמוזיקה והתחלתי להביא ילדים, הריונות ולידות. אבל אני לא יכולה להגיד לך שלא קשה לי לראות דברים. שלא צרם לי. זה תמיד היה השם. אבל זה לא היה ברמה של "אני רוצה את זה.
"היו מדברים הרבה פעם, רינת מוכשרת... ורינת ככה... אבל היא לא מספיק רוצה את זה. אין לה את האש בעיניים. אז יכול להיות שיש בזה משהו. לא הייתי עם מרפקים, עכשיו כשאני באמת רוצה את זה אז מרגישים את זה. הכל מגיע כשיש רצון ואין דבר העומד בפני הרצון. אני מרגישה שאני יכולה לפנות את הזמן שלי לזה. הכל מתחיל באדם עצמו. עכשיו הגיע השלב שכאילו אוקיי, אוקיי, די מספיק, כאילו מספיק מיציתי אני רוצה להגשים את החלום שהיה לי פעם. שאיכשהו חמק לי בין הידיים. אני לא יודעת להסביר לך באמת כאילו את השינוי שעברתי שאני מרגישה שפספסתי הרבה שנים. כאילו באמת הרבה שנים, ואני רוצה את זה עכשיו ממש".
"יש ביקוש לאותנטיות, לא הכאילו מזרחית. מתגעגעים לטורקית, לערבית"
את התקופה החדשה בקריירה כאמור היא מנצלת בזכות הדחיפה שהיא מקבלת מעשרות אלפי צפיות בטיקטוק לסרטונים עם השירים הישנים שלה. יכול להיות שגם בתקופה הקצרה שלה ב"הכוכב הבא" השם שלה לא היה חם ברשתות כמו עכשיו. "אני יכולה להגיד לך ש'פיו', למשל, זה שיר שהוצאתי לפני 25 שנה. אתה מבין? ילדים. אני מופיעה ולפעמים ילדות קטנות בנות 7-6 באות ועומדות עם פה פתוח כאילו לא מבינות מאיפה נפלתי עליהן. והן אפילו לא יודעות שזה שלי. ילדות חמודות שמסתכלות עליי בהלם. ואתה אומר איך, איך? מה קורה פה?!
"אנשים מתגעגעים לשירים של פעם. אני יכולה להגיד לך על 'חיפשתי אהבה', מה שהולך עם זה זה מטורף. אני מופיעה עם 'מלך הקסטות' (ליין ים תיכוני שמופיע גם בתל אביב) בכל מקום אפשרי וזה מטורף וכל הסלבים שאתה מכיר וכולם שרים את זה בצורה שאני לא יכולה לשיר, לא שומעת את עצמי. אפילו 'חיכיתי לך' שזה שיר שיצא לפני איזה 12 שנים גם צעירים צעירות, זה מטורף. פיו מתפוצץ, השירים החדשים שלי מתפוצצים. אתה יודע שהשיר החדש שלי הושמע בגלגלצ עוד לפני שזה יצא?".
את מרגישה שיש געגוע אצל הקהל לסגנון הטורקי יותר?
"געגוע מטורף ואתה תראה שזה הולך להתפוצץ ולחזור בגדול. אני מרגישה שהקהל צמא למוזיקה האותנטית, לא הפופ, לא הכאילו מזרחית. אנשים התגעגעו לסגנון של פעם לסגנון הטורקי. הופעתי אצל הכוריאוגרפית של נועה קירל, מור חממי, אתה יודע הם באו אליי וביקשו ממני את השירים הכי כבדים שיכולים להיות. זה מטורף. אתה מרגיש בשטח מה אנשים מבקשים מה אנשים רוצים וכן יש ביקוש מטורף למוזיקה המזרחית האורגינל מה שנקרא. המוזיקה שהיא קצת בסגנון הטורקי, היווני הערבי. זה חוזר בגדול ממש".
את עובדת כרגע על שיתופי פעולה?
"האמת שאוטוטו יוצא דואט שלי ושל דודו אהרון, שיר שמזכיר את התקופות של פעם. זה שיתוף פעולה אחד ויש עוד משהו מאוד מאוד גדול עם זמר ענק פה במדינת ישראל שיכול להיות שזה גם יקרה. אני פשוט צריכה לשבת על הקלידים שלי ולהתחיל לעבוד עוד על השיר".
רמז?
"אני עדיין לא יכולה לדבר על זה אבל זה באמת משהו שאנחנו עובדים עליו עכשיו. אני צריכה פשוט לכתוב את השיר".