1. כל רגע של חנן בן ארי על הבמה באקספו תל אביב מרגיש כאילו זה הרגע האחרון שלו, ושל המעריצים שנמצאים בקהל, על כדור הארץ. כל משפט שהוא שר או אמר בין השירים בהופעה נשמע כאילו הוא יודע משהו שאנחנו לא. הכל נעשה עם משמעות וחשיבה מדוקדקת: מה יגרום לו - אולי אפילו יותר, למעריצים שלו - ליהנות. אז למה זה עדיין מפתיע לגביו?

    אפשר להתפלסף עד מחר, אבל בסוף, הכיפה הקטנה שעל הראש אוטומטית מכריחה אותנו לחשוב שהוא לא מעוניין באהבת הקהל, שהוא לא פה בשביל להתפרנס ושהוא הצליח בכלל בטעות - הכל לשם שמיים. הוא הרי דתי ומה לו ולדברים הגשמיים האלה? אבל זו טעות שרשומה רק עלינו, הצד ששופט אותו מבלי להכיר באמת. למה שהוא לא ייהנה מאהבת הקהל? למה שלא יהיה לו מספיק חשוב לבקש מהקהל להדליק את הפנסים בשביל רגע יפה שאחר כך יהיה ויראלי? 


    לגופו של עניין, מדובר בהופעה מוצלחת מאוד, אפילו מאוד אולד-סקול. הלהקה שם בשביל לתת בראש ולא כקישוט. הוא גם דואג לתת לכל אחד מהם את הכבוד שמגיע לו כשמעל כולם בולט יעקב אסרף, הגיטריסט הברסלבי, שנוטף אופי ומורכבות. 

    אני מאוד אוהב את השירים של חנן: "אמא אם הייתי", "מה אתה רוצה ממני", "אם תרצי" וגם "חולם כמו יוסף" שהוציא ממנו קצת דה וויקנד פופי - כולם, להיטים גדולים. אבל בין לאהוב שירים לליהנות מהופעה יש פער ענק, אז באתי סקפטי, וסליחה על הקיטש (אבל כנראה נדבקתי ממנו): נכבשתי. יש במוזיקה שלו קצת מכל אחד מאיתנו: החשמלית, המזמורים להשם, הסלסולים, ההתנתקות, והכאב מהמלחמה בחצי שנה האחרונה. אחרי כל זה, חשוב להגיד שלא מדובר באיזו מסקנה חדשנית.

    כאמור, רק אני אשם שהופתעתי (הוא פיזית שר על זה ב"וויקיפדיה"). אני אשם שלא הקשבתי, אז המינימום שאני יכול לעשות זה להתריע בפני כל מי שאני יכול.

    חנן בן ארי, אקספו תל אביב - 18 באפריל
  2. זה לא שנסרין אוהבת את הדרמה, אלא אני בטוח במיליון אחוז שהיא באמת מכורה לזה. היא צריכה את זה בשביל להרגיש שהיא חיה. זה עבר בכל רגע קטן בהופעה שלה במנורה: הלוק המוגזם (ומוצלח, חשוב להגיד), חשיפת ההיריון ואפילו העובדה שהיא גרמה לכל ההיכל לחכות 10 דקות עד שאושר כהן יגיע לבמה בשביל ביצוע משותף. 


    אם הייתה משדרת לחץ לקהל, סביר להניח שהרבה היו מתעצבנים והייתה נוצרת מיני סערה, אבל הנונשלנט שלה גרם למעריצים להרגיש שהם חווים רגע מיוחד. ברגעים כאלה טמון הקסם שלה, כשהיא לא מקריאה מהטלפרומטר את הטקסט שנכתב מראש, אלא שולפת מהראש. אלה הרגעים שבהם יוצאת הדמות האמתית של נסרין. בטיקטוק למשל הגיבו על חשיפת בהופעה וניסו לצחוק עליה שהיא לא ביונסה או ריהנה, אלא ברכה מישראל. היא הגיבה בשיא הקלילות: "לגמרי ברכה מישראל". לגמרי.

    נסרין, היכל מנורה תל אביב - 24 באפריל
  3. ששון איפרם שאולוב נשמע על הבמה כמו נשמה שעברה כבר עשרה גלגולים. אחרי ההופעה בהאנגר 11, הוא עלה לבמה בהיכל מנורה. צריך להתעכב ולהסביר כמה זה חריג שאמן שלפני חצי שנה השם שלו לא אמר שום דבר לאף אחד מופיע על הבמה הזו, או שזה מספיק ברור שלא הייתה לנו תופעה כזו כנראה מעולם? עוד לא ברור אם מדובר בהתפתחות חיובית לתעשיית המוזיקה, כי מצד אחד זה אומר שברוך השם יש פרנסה. מצד שני, זו פעם ראשונה שאנחנו חווים משהו בסגנון - אודיה, שתכף נגיע גם  אליה, עשתה דרך דומה והופיעה גם היא די מהר במנורה, אבל בכל זאת לקח לה טיפה יותר זמן מהלהיט הראשון שלה עד שזה קרה - אז אנחנו לא יודעים עדיין מה יהיו ההשלכות של קפיצה מהירה לבמות גדולות על הקריירה לאורך זמן.


    אבל כל זה כבר קשור לאסטרטגיית האמנים ולא מעניין לעומת ההופעה עצמה של ששון: בכנות, זה לא נתפס שהוא עד *כדי כך* כריזמטי על הבמה. אני לגמרי חוזר על מה שכבר כתבתי אחרי ההופעה בהאנגר, אבל מה לעשות שזה לא הגיוני? ששון לא מתנהג כאילו הוא על הבמה מול אלפי אנשים בקהל. בשיא הקלילות פונה לאמא שלו, לבדוק אם הכינה מספיק אוכל לכולם ואז מתחיל לשיר בגרוזינית (או קווקזית, רוסית, ארמנית - תלוי מה המוצא שלכם), או ההתנפלות שלו על רגעי שקט בהופעה. לרוב אלו סיטואציות שאמנים בורחים מהם כמו מאש, והוא קופץ ראש פנימה ואז צף בהנאה. הוא לא עוף מוזר, זה עוף שעבר הזרקות של הורמונים כריזמטיים.

    ששון איפרם שאולוב, היכל מנורה - 25 באפריל
  4. לא מעט דובר על ההופעות הקודמות של אודיה בהיכל מנורה וקיסריה. גם כאן אצלנו, נטען שזה הרגיש מוקדם מדי בעיקר בגלל חוסר בקטלוג. בראיון למגזין סוף השבוע של mako, היא הודתה שהבינה את הביקורות ("הייתי עובדת יותר קשה בחזרות. הייתי משקיעה יותר בהופעה הזאת, כאילו היא פרויקט חיי. הכל קרה כל כך מהר"). הפעם היא הגיעה לעשות תיקון והצליח לה. 


    הפעם היא לא הייתה צריכה להישען על מחרוזות של אמנים אחרים, אבל כן עשתה קטע קצר מ"לא ראוי", להיט הדיכאון הישן שמתחבר באופן מדויק לקו שהיא מעבירה בחלק מהשירים שלה ("הבדידות הזו, חדה כמו סכין, ת'לא יודע אתה קוטג׳ מה לך ולניבין", מתוך "הזוג המלכותי", למשל). מעבר לבחירת השירים שהופיעה איתם, משהו בהופעה שידר נינוחות. גם ההקרנה של קטעים ישנים שלה מנגנת שירים שלה וכאלה שכתבה לאחרים בחדר השינה חידד את העבודה שמדובר ביוצרת מוכשרת ולא רק זמרת.

    אודיה, היכל מנורה - 11 באפריל