אלישע בנאי – "Out of The Blue"
"הפעם הראשונה בה פגשתי את ג'וליאן קזבלנקס הייתה ב-MTV. זה היה שיר של הסטרוקס וישר התלהבתי מהלכלוך הניו-יורקי והצליל הישיר שלהם. אני עוקב אחריהם מאז, אבל הרגע שבו באמת התאהבתי במוזיקה של ג'וליאן היה באלבום הסולו שהוא הוציא ב-2009, שנקרא "Phrazes for the Young". אני זוכר שהלכתי לקנות את הדיסק הזה באוזן השלישית ובשש השנים שעברו מאז לא הפסקתי בעצם לשמוע אותו אף פעם - הוא עדיין מתנגן אצלי על בסיס שבועי. מעבר לזה אני חושב שיש לי, כאמן-יוצר, המון מה ללמוד מאמן שיש לו פנים כה רבות: גם בסטרוקס, גם בסולו, גם עם הרכב הפאנק החדש שלו דה ווידז. זה פשוט כיף. אוהב במיוחד את השיר "Out of the blue" שפותח את 'Phrazes for the Young'".
ברוך בן יצחק (רוקפור) – "Human Sadness"
"בעידן הזה נראה שהרוקנרול הוא תחום שהכל כבר נעשה בו, נוסה בו, מוצה באיזשהו אופן, שהפורמטים ברורים וההשפעות מעגליות. דווקא משום כך, נורא מתחדדת ההבנה למי יש איכויות נדירות. מי מצליח למרות ארגז הכלים הזה לזקק קול אישי, כזה שבא לגמרי מהבטן, עם אטיטיוד מתפרץ אבל גם עם יצירתיות, אינטלקט, ותפיסה מעניינת וייחודית.
ג'וליאן קזבלנקס הוא מהבודדים בעשור וחצי האחרונים שעשו את זה עבורי. כמעט תמיד הוא מצליח להפתיע ולעניין אותי – גם מבחינה הפקתית, גם בתעוזה, גם ביכולות המלודיות ובעיקר בשילוב ביניהן. המשקע המצטבר של האלבומים שלו מוכיח שהוא לא גחמה אופנתית, כפי שחשדו בו בעבר, אלא כאן כדי להישאר".
נעם רותם – "Left & Right in the Dark"
"הסטרוקס היו קצת יותר מדי מגניבים בשבילי, והיה נחמד לגלות שגם מלך הכיתה הוא רק ילד בן שלוש שאיבד את אמא שלו במגרש חנייה. כששמעתי את אלבום הסולו של ג'וליאן חשבתי, 'וואו, זה נשמע כמו העתיד', והסאונד שלו עדיין נשמע לי ככה, למרות שהשיר הזה אומר ש'אנחנו במירוץ נגד הזמן, ונראה לי שהזמן מנצח'".
ניצן חורש (אלקטרה, קאט אאוט קלאב) – "11th Dimension"
"ההבדל בין הסטרוקס לבין מיליון ארבע מאות וחמש אלף שלושים ושתיים הלהקות שהושפעו ממנה היה די פשוט וכואב: קזבלנקס כתב שירים יותר טובים. ואז הוא הלך ולקח את פורומולת הגיטרות המדוגמת שהקים בלהקת האם, התאים אותה למידות של קופסת וידאו ארקייד, ויצר את "Phrazes For The Young". שם הסתבר שהוא לא רק הקרונר והשאנסונר של האינדי, אלא גם ניק קרשואו של שנות ה-2000. ממזר".
עידו מוסרי – "Trying Your Luck"
"לפני כמה שנים טובות התוודעתי, באיחור אופייני, לאלבום הראשון והמשובח של הסטרוקס מ-2001, שנקרא 'Is This It'. עף לי המוח. כזאת להקת רוקנרול מקורית ומרגשת לא שמעתי שנים. סינרגיה מושלמת של גיטרות חשמליות, מאחורה חטיבת בס-תופים אגריסיבית ניו יורק סטייל, ובמרכז, כמו לב פועם ומדמם ניצב סולן גאון אחד, מפוצץ בכריזמה, עם מנעד רחב וקול אדיר ומחוספס, כזה שחודר לך לתוך הקרביים – ג׳וליאן פרננדו קזבלנקס.
לקזבלנקס, בדומה למקורות ההשראה שלו ריד, וודר וקוביין, יש את כל החבילה שצריך שתהיה לכוכב רוק ענק. הלחנים שלו מקוריים, מרגשים ואינטליגנטיים, ויש לו את הלוק הנכון, הכריזמה והסטייל. יש לו משהו חשוב מאוד נוסף – סוד. רוב הזמן הוא חמוש במשקפי שמש ותמיד נראה על הקצה: ספק מסומם, ספק שיכור, הוא שר ומיילל במלוא הרגש, עד שהוא מגיע לשיא ומתפרק בזעם בכייני. לפני כחצי שנה זכיתי לראות אותו בהופעה: גם עם The Voids וגם עם הסטרוקס. שתי ההופעות היו משובחות. בסט ליסט של הוויידס, קזבלנקס נתן כמה וכמה משירי הסטרוקס בתוספת שירי סולו משובחים. אני רק מתפלל שהערב הוא ישיר בבארבי את השיר האהוב עליי ביותר של הסטרוקס, 'Trying Your Luck'".
