ימים מוזרים מאוד עוברים על העם הקולומביאני בתקופה האחרונה, ולא יהיה מוזר להגיד ש-2016 מסתמנת בתור השנה המשמעותית ביותר למדינה הדרום אמריקאית, וכמו כל אירוע אנושי משמעותי, גם כאן המוזיקה משחקת תפקיד. אבל בואו נתחיל מהסוף: לפני שבוע בדיוק זכה חואן מנואל סנטוס, נשיא קולומביה, בפרס נובל לשלום. לא מעט גבות הורמו עם ההחלטה להעניק לו את הפרס היוקרתי, בעיקר, ובכן, כי הוא עדיין לא ממש הביא שלום. אין ספק שהוא היה קרוב לכך, אבל בסופו של דבר היו אלה דווקא הקולומביאנים, העם עצמו, שהחליט לסיים את משאל העם עם רוב מצביעים שיצא נגד הסכם השלום עם מחתרת ה-FARC.
בלי יותר מדי היסטוריה, וכי בכל זאת במוזיקה לטינית עסקינן, נקצר את הסיפור הארוך והעקוב מדם לכך שכבר למעלה מ-50 שנה נלחמת אותה מחתרת מורדים בשלטונות, ותושבי המדינה ספרו למעלה מ-200 אלף גופות לאורך כל שנות הלחימה. תוסיפו לכך את קרטלי הסמים, פבלו אסקובר ועוד שלל צרות ובעיות, וקיבלתם מדינה שהיא חלומו הרטוב של כל מוצ'ילר, אבל לאורך תקופה ארוכה הייתה סיוט לא קטן עבור תושביה.
ואז הגיע השלום, בערך, וכל כמו בכל אירוע משמעותי, גם כאן אמני המדינה לא נשארו מאחור, ובשנים האחרונות, פתחו שלל אמנים מקומיים בקמפיינים שונים, דרך הרשתות החברתיות ובכלל, שמטרתם להביא את חלום השלום למציאות. כמו תמיד, מי שבלט מעל כולם היה קרלוס ויווס, אחד האמנים המצליחים והאהובים במדינה. ויווס היה תמיד זה שפיתח, מינף ועשה הרבה כבוד למוזיקה השורשית במדינה, והיווה למעשה גשר בין הישן לחדש, בין האקורדיון לביטים ילידי המחשב, כך שאף אחד לא הופתע כשב-2014 הוא אסף סביבו כ-60 אמנים קולומביאנים כדי לבצע את שיר השלום, זה שבשבועות האחרונים חזר להיות מושמע בכל רחבי המדינה ומעניק תקווה מוזיקלית אמיתית לשינוי.
חדי העין הלטינית שיעברו בין כל האמנים בהמנון כאן למעלה, בטח ישימו לב ששני השמות הכי בולטים היום במוזיקה הקולומביאנית משתפים כאן פעולה (01:55) במה שנראה לפני שנתיים לגיטימי לחלוטין, אבל היום נראה די מוזר. אנחנו מדברים כמובן על ג'יי באלווין ומאלומה – שניהם ילידי מדיג'ין, ולמרות פער הגילאים המשמעותי ביניהם, שניהם, לחלוטין, פונים אל אותן אוזניים מוזיקליות. הנסיקה הפסיכית של השניים החלה קצת אחרי אותו שיר של ויווס, ומאז, נראה שאותו שלום שלא מצליח להתקיים בין השלטון למורדים, גם לא ממש מצליח לשכון בין שני הזמרים הנהדרים האלה.
"אנחנו לא חברים ולא אויבים. גדלנו בשני אזורים מאוד שונים מבחינה מוזיקלית ואין בינינו יותר מדי", סיפר באלווין לפני כמה חודשים, ונתן את האישור לכך שלא הכל שרשראות נוצצות וכוסות שמפנייה בין השניים. כלי תקשורת שונים במדינה אף הגדילו וסיפרו שבאלווין עצמו דאג לחבל בהצלחתו של מאלומה כשניסה להתערב בהחלטות של תחנות רדיו מקומיות כך שלא ישדרו שירים של היריב. שמועות שהוכחשו לחלוטין על ידי באלווין. כך או כך, נראה שעם בוא השלום על המדינה, היריבות המוזיקלית בין שני האמנים הכי גדולים שלה רק הולכת וגדלה, למרות שאם תשאלו לא מעט מחובבי הז'אנר, ההבדלים בין השניים גדולים, ומי שמוכיח את זה היטב הוא דווקא באלווין, שבשנה האחרונה עשה קפיצת מדרגה משמעותית, והפך, לדעת רבים, לאמן הכי מסקרן היום במדינה שצועדת לימים יפים הרבה יותר.
הדוגמה הטובה ביותר לוורסטיליות של באלווין (חוץ מהשיר כאן למעלה שמזכיר לחלוטין את דרייק), ולכך שלעומת רבים הוא לא נצמד רק למקצב המוכר והידוע של מוזיקת הרגאטון בפרט, והמוזיקה האורבנית בכלל, הוא דווקא No hay titulo (ללא כותרת), אחד השירים הפחות מוכרים מאלבומו האחרון. השיר, כמו הקליפ עצמו, הוא אחת ההפתעות הכי מרעננות של באלווין באלבום Energia, ואין דרך להתעלם מהדמיון המטורף בין השיר והקליפ, ללהיט של ג'סטין ביבר- Love Yourself: הקליפים כמעט זהים לחלוטין, ואם עוצמים עיניים ומקשיבים היטב לניואנסים הקטנים, לגמרי אפשר לדמיין את ביבר עצמו בגרסתו הלטינית. No hay Titulo הוא שיר שונה מאוד ממה שהקהל של באלווין התרגל לקבל ממנו, ולמרות שלל הלהיטים שיצאו מ-Energia (גינזה לדוגמה), דווקא הוא זה שמוכיח שיש לנו כאן עסק עם אמן בהתפתחות שמכוון לאוזניים קצת אחרות.
וזה לא מפתיע שבאלווין מכוון לביבר. הקשר בין השניים האלה נוצר לפני שנה בדיוק, כשביבר ידע שכדאי לו לקחת את הלהיט הכי גדול שלו מהשנים האחרונות ולהנגיש אותו לקהל הלטיני שמהווה חלק עצום מאוכלוסיית ארה"ב. מה הדרך הכי נבונה לעשות זאת? רמיקס לטיני כמובן. עניין שהיום כבר הפך למסורת ולא מעט אמנים בינלאומיים נצמדים לאמנים לטינים בעלי שם ומפיקים גרסה חדשה, מקפיצה וכזאת ששוברת את רף מיליוני הצפיות ביוטיוב, גם אחרי שהלהיט המקורי כבר עשה את שלו. במקרה של ביבר, הוא לא היסס פעמיים לפני שפנה לבאלווין, ובהודעה משותפת שיצאה דרך חשבונות האינסטגרם של השניים (באלווין הוא חסיד גדול של רשתות חברתיות) הם הודיעו על שיתוף הפעולה ביניהם, שיתוף פעולה שנראה שהשפיע אמנותית על ג'יי וכנראה יעניק לנו הפתעות מסקרנות בעתיד הקרוב.
השורה התחתונה? נראה שלא רק קולומביה כולה צועדת לימים טובים יותר, אלא גם המוזיקה במדינה, והיום, כמעט חצי שנה אחרי שיצא, אפשר כבר להגדיר את "Energia" כאלבום הלטיני הכי טוב של 2016, וכזה שכל חובבי הז'אנר או סתם אנשים שאוהבים להיפתח למוזיקה קצת שונה חייבים להחזיק אצלם. באלווין אגב, לא נח על זרי ההשמעות והטירוף סביבו, וממש השבוע, רגע לפני שהוא יוצא לסיבוב הופעות באירופה, שיחרר שיר נוסף יחד עם Feid (בן טיפוחיו והמפיק של "גינזה"), בו הוא נותן למאזינים שלו הצצה אל חייו וסיפור הצלחתו מאז פרץ בשקט יחסי לפני 12 שנה: "עכשיו הזמנים השתנו, השתנו משמעותית. אחרי שהלכתי ברגל – אני נוסע על פרארי, מאוטובוס עברתי למטוס, אמרו שאף פעם לא אזכה בגראמי עם שיר רגאטון, שבחיים לא אכבוש את פסגת הבילאבורד, הם התבלבלו כשחשבו שאני משוגע ובעצם הייתי חולם. עכשיו אני חי את שחלמתי. עכשיו הזמנים השתנו". ואכן, הזמנים בקולומביה השתנו ומשתנים יום יום, וממלחמה על חיי אדם, נראה שהקולומביאנים מעדיפים היום את ה"מלחמה" המוזיקלית בין באלווין למאלומה, כשהראשון מבין השניים הוא לחלוטין המנצח הגדול. לפחות של 2016.
>> לכל הטורים הקודמים של ויוה לה וידה