בדומה לוויכוח העתיק בין ארגנטינה לאורוגוואוי על המצאת חליטת העלים הפופולארית בדרום אמריקה, המאטה, גם לגבי הרגאטון הדעות חלוקות, ושתי מדינות מנכסות לעצמן את הבכי הראשון של התינוק הרוקד. יהיו כאלה שיחתמו על כך שהרגאטון מגיע מפוארטו ריקו, והמחמירים יטענו שהמקצב הלטיני והייחודי הזה נולד בפנמה. מה שבטוח הוא ששתי המדינות המרכז אמריקניות הן חלוצות הז'אנר. אבל אם בכל זאת נחפש לשתיהן בציציות הטוורקינג, נגלה שהכל בכלל מתחיל מהרגאיי הג'מייקני, שכידוע צבר תאוצה בשנות ה-60' וה-70', ובאופן טבעי הגיע גם למדינות השכנות לג'מייקה במרכז אמריקה. הראשונה לאמץ את הרגאיי ולתת לו גרסה לטינית הייתה פנמה, ואחריה הייתה זו פוארטו ריקו שלקחה את המקצב האפריקאי/מרכז אמריקאי השורשי, הכניסה בו קצת יותר אופציות להזיז את הגוף עם השפעת דאנסהול, והפכה אותו למה שכולנו מכירים היום בתור הרגאטון.

לכן, למרות שמקום לידתו הבלתי הרשמי הוא אכן בפנמה, אי אפשר לקחת מפוארטו ריקו את העובדה שהיא זו שאחראית לכך שהרגאטון כובש כרגע את העולם, ולמעשה היא גם זו שהוציאה אותו מהגטאות הלטיניים ובעטה אותו למרכז הבמה העולמית. יחד עם קולומביה, פוארטו ריקו היא כנראה זו שמחזיקה במספר הגדול ביותר של אמני רגאטון הפועלים בתחומה, וכדי לעשות כבוד לשורשים, ויוה לה וידה תתמקד הפעם באמנים המובילים שמגיעים משתי המדינות שאחראיות על הפלא המרקיד הזה. נתחיל כמובן, עם פנמה.

ג'ואי מונטנה – Picky

קחו נשימה: אדגרדו אנטוניו מיראנדה באירו, הוא שמו המלא של ג'ואי מונטנה, מי שבאופן טבעי, כמו כל אמן לטיני שרוצה להצליח בענק, לקח את השם הארוך שלו וכיווץ אותו למשהו קליט שיכול לעבור גם בתחנות רדיו בארה"ב. בשנה הבאה יחגוג מונטנה 34, ויספור עשור מאז הפך לשם מוכר בסצנה הלטינית.  למרות הוותק, הלהיט שבאמת הקפיץ אותו לגבהים חדשים יצא בשנה שעברה, ועד היום לא ברור לי איך הוא לא מככב כאן אצלנו בכל חתונה שנייה. מגיע ללהיט הבאמת ענק הזה שירקדו אותו גם אצלנו:

ממש השבוע שיחרר מונטנה קליפ חדש ל-Picky, והפעם צירף אליו את akon, ואת אמן הדאנסהול השוודי Mohombi. התוצאה? לא נופלת מהביצוע המקורי. הנה הכוכבית שלכם לקיץ 2016:

מאקאנו – TE AMO

בערך ב-2007, השנה בה ג'ואי מונטנה פרץ לראשונה, אמן נוסף מפנמה צבר תהילה כלל אמריקאית. מאקאנו (או: הרנן אנריקה חימנז, אם תבדקו לו את תעודת הזהות), החל את דרכו כנער בצמד "לוס מאקנוס" (מאקאנו בפנמה: "חזק כמו עץ"). לקח לו לא מעט זמן, למאקאנו, לפרוץ את גבולות המדינה הכי דרומית במרכז אמריקה, אבל כשהוא עשה את זה, הוא עשה את זה לבד, ועם אחד הלהיטים הכי גדולים שיצאו מהמדינה הזו. מי שמכיר יודע, ומי שפחות, ירים ברגע:

 

פלקס - Inmortal

פליקס דנילו גומז כבר לא ילד. בקרוב הוא צפוי לחגוג 37, ואם יחליט לפרוש בקרוב, הוא לגמרי יכול להיות מסופק, אחרי שבאחד הארונות שלו עומד זקוף פרס גראמי לטיני. פלקס, שהיה נשוי בעבר לטרנסג'נדרית, יצא עם הסיפור שלו בגלוי, ושם הבמה המקורי שלו הוא בכלל "פלקס ניגה" (אחרי שחבר אמר לו שהוא שר כמו אפריקאי), הוא ללא ספק אחד האמנים המסקרנים שמגיעים מהמדינה הקטנה הזו. הנה מה שמסתמן להיות הלהיט הבא שלו:

אל חנרל – Muevelo Muevelo

אין דרך להתעסק ברגאטון, במיוחד בכזה שמגיע מפנמה, ולהתעלם מהגנרל. אדגרדו פרנקו (בן ה-47) נחשב לאחד מאבות הז'אנר, ולחלוץ המרכזי שלו. את הדרך התחיל הגנרל בתחילת שנות ה-90', אחרי שאימץ ויצר דאנסהול בספרדית, כך שבעצם, אם אתם מחפשים את "אחיו התאום" של שון פול – זה הבחור. יש לו קריירה עשירה ועמוסה לפראנקו, ולרוב תמצאו אותו לבוש מדים מעוטרים כיאה למעמדו. הרבה לפני המילים, הסיפורים והדרגות, נמצאת המוזיקה, וזה מה שנקרא רגאטון שורשי:

אדי לאבר –   Todo O Nada

כשהסינגל הראשון שלך נקרא "Llorando" ("בוכה"), יש מצב שזו לא נקודת פתיחה טובה לקריירה. למזלו של אדוארדו מוסקרה, יש לו חיוך גדול, וגם שיתוף פעולה אחד בלתי נשכח עם הצמד La Factoria. אחרי אותו שת"פ מוצלח שיצא באלבומו Perdoname, הפך לאבר לשם מוכר בסצינה, הוציא עוד שני אלבומים, ואם הוא מתאמץ, יוצאים לו דברים לא רעים בכלל, כמו זה לדוגמה:

זה היה הסיבוב הקצר (אבל לגמרי משמעותי) שלנו בפנמה. אבל עכשיו, הגיע הזמן לעבור לחתיכה הגדולה של העוגה, למלכה האם - פוארטו ריקו. לפני שיגיעו הטוקבקים הזועמים, אעדכן שההחלטה לא לכלול ברשימה הבאה את שני האמנים הבולטים שיצאו ממנה, דדי יאנקי ודון עומר, היא לגמרי החלטה מודעת. הרי את השניים האלה גם מי שלא בקיא בז'אנר מכיר, וגם כי מתחשק לי לתת במה לאמנים אחרים. קדימה, לפוארטו.

פארוקו – Obsesionado

אני אוהב את פארוקו. כל מי שאוהב את המוזיקה הזאת אוהב את פארוקו. קרלוס אפרן רייס רוסאדו, ממשיך את המגמה הברורה של כיווץ השם, ובשנים האחרונות הפך לכוח מוביל בסצינת הרגאטון העולמית. הוא משתף פעולה עם כולם, ולמעשה, שיתופי הפעולה שלו (במיוחד אלה עם יאנקי וג'יי באלבין), הם אלו שהביאו אותו לתודעה. למרות שבאופן טבעי יהיה קל יותר לבחור באחד מהשת"פים שלו כשיר שהכי מייצג אותו, בחרתי ללכת על הלהיט האחרון שלו, עליו הוא אחראי לגמרי לבדו:

ג'יי אלברז - Quiero Experimentar

יכול מאוד להיות שלחלק מהקוראים רוב השמות כאן נראים פחות כמו ספרדית ויותר כמו סינית, אבל תשמחו (או תתפלאו) לדעת שיש לא מעט ישראלים שמכירים את השמות האלה טוב מאוד, ובמיוחד את זה של ג'יי אלברז – דויד אלברז פרננדז – שהופיע כאן אצלנו לפני פחות מ-24 שעות. בדיוק כמו פארוקו, גם אלברז מצטיין בשיתופי פעולה, אבל עובד לא רע גם לבדו:

ויסין ויאנדל – Estoy Enamordo

חבל, באמת חבל לכתוב על ויסין ויאנדל בלשון עבר. אחד הצמדים הכי מוצלחים החליט לפרק את החבילה לפני כמה שנים, ומאז הם יוצרים בעיקר בנפרד. כמו בכל זוגיות מתוקשרת, לקהל שעוקב אחריהם יש את האחד שהם מעדיפים מבין השניים, כשבמקרה שלי, זה לגמרי ויסין, שנתן יופי של עבודה בשנה האחרונה, עם לא מעט יציאות מעולות. למרות שיכולתי לפצל ביניהם, לא אשכח להם חסד נעורים (ואת השמועות על אלבום משותף בקרוב) ואתייחס אליהם יחד, כיאה לאחד הדברים הכי גדולים שיצאו מפוארטו ריקו:

ZION ולנוקס – Embriágame

השניים האלה (נקרא להם ציון ולנוקס כדי לא להסתבך) נמצאים בשטח כבר המון זמן, ובפוארטו ריקו נחשבים לאחד השמות הגדולים במוזיקה המקומית. בדומה לויסין ויאנדל, שני החבר'ה האלה אוהבים גם ליצור מוזיקה בנפרד, אבל כשהם מתכנסים יחד, העולם זוכה לבונבונים ראויים. השיר האחרון שלהם (שבימים אלה הופך להיות להיט-מפלצת), הוא בדיוק מהשירים שיכולים לשבור כל פלייליסט פופולארי גם כאן אצלנו. או בשתי מילים – זה מעולה:

דה לה גטו, ארקנחל, אוסונה ואנואל– La Ocasion

נסיים עם הדבר הכי חמור שהגיע לאחרונה מהאי שנושק לארה"ב. נכון, לא מדובר ממש ברגאטון, אבל השיר הזה מדגים יופי את ההשפעה הרבה שיש לצפון אמריקה על האחות ממרכז. אם הצלילים של המוזיקה הזו הם בעלי רטט לטיני מובהק, אז כל השואו והלוק הוא לחלוטין השפעה ישירה של וייב הראפ וההיפ הופ מצפון. לשיר הבא התכנסו כמה מהשמות הכי גדולים היום בסצנה הפורטוריקנית, ויצרו קליפ, שאיך נגיד, פמיניסטיות לא היו רצות להעביר את הפרסומת כדי לצפות בו. הביצוע עצמו לעומת זאת, מלוטש, אפלולי וקשוח: