אייקון האלקטרו והטכנו הגרמני די.ג'יי הל (Hell), שהוא למעשה הלמוט גייר בן ה-46, מגיע הלילה (חמישי) לראשונה לארץ וינגן במועדון "הבלוק" בתל אביב (עוד ינגנו: דיפ'ה ,בירי, טובי), אחרי שנים רבות שמנסים להנחית אותו בישראל. הל הוא הבעלים של אחד הלייבלים הכי משפיעים בעולם "International Deejay Gigolo records", ובאמתחתו רשימת אמנים כבירה הכוללת את פישר ספונר, ויטאליק, מיס קיטן, טיגה, פט שופ בויז וג'ף מיילס - רשימה חלקית של כוכבים שממחישה את ההשפעה העצומה של הל על תרבות המועדונים, מאז השיק את הלייבל ב-1996.
הוא החל את דרכו עוד בשנות ה-80' והיה מהדיג'ייז הגרמנים הראשונים שניגנו האוס וצמחו עם הסצנה העולמית ,ספגו והפרו אותה. אחד הרמיקסים הראשונים שלו היה לרצועה "Sharevari", שנחשב לדעת רבים לטראק הטכנו הראשון של הענף הדטרויטי של הז'אנר "A Number Of Names- 'Sharevari' (Capriccio 1981). סינגל הבכורה שלו ב-1992 הוא "My Definition of House Music", שמכר למעלה מ 50,000 עותקים.
מאז מקפיד הל שמור על התפר האסתטי של פאנק-טכנו-פופ. וממשיך להטביע את חותמו ולהנפיק יצירות מופת בעשרות סינגלים רמיקסים אלבומים ואוספים כדוגמת "Devil's Work" שלא דומה לאף פרויקט שעשה לפני כן, בו 16 טרקים של שיקגו האוס ודטרויט טכנו מחולקים ליום ולילה. באלבום האדיר "Night" הל בחר הפקות שונות מאולפנים שונים בעולם על מנת לשלב את הסאונד שלו ושל אחרים והטביע בהם את הסאונדים השורשיים שלו עוד משנות השבעים והשמונים. "הטבעתי את הטעם שלי בשלהם, מה שנקרא מדיג'יי לדיג'ייז", אמר. ב-2002 נבחר הל ב"GQ מגזין" ל"איש השנה". הוא נחשב עד היום לאחד המוחות המבריקים והיצירתיים של התעשייה, נע בין האנדרגראונד לבין חוג הסילון ותיקלט גם במסיבות הפלייבוי של יו הפנר.
בנוסף, הנסיך הגרמני הוא הרבה יותר מהטייטל המכובד של דיג'יי, מפיק ובעלים של לייבל. הוא נחשב לאיש של חזון שצמח לאימפריה שסובבת סביב מוזיקאים, מעצבי אופנה, יוצרי סרטים, צלמים ושחקנים. מעריצי הלייבל זוכרים את שיתוף הפעולה בוידאו עם "Amanda La Pore" שמופיעה בלוגו של הלייבל ובקליפ של טיגה "Sun Glasses at night". דוגמאות נוספות ליצירתיות של הל ניתנו בתערוכות שהציג ב-2007 בברלין ובלונדון.
כמו כן הוא לא נוגע בסמים, מחזיק ברישיון לאמן כדורגל ושואף לאמן קבוצת ילדים, אבל במקביל יש לו פטיש לבגדי עור, לייטקס ו-S&M, כפי שמוכיח עמוד ה"מיי ספייס" שלו. הל אמר על כך בראיון: "אין לי בעיה עם פטיש ואני חושב שלהרבה יש והם מסתירים את זה, או חולמים על זה. אני מאוד נהנה לשחק עם זה. הגברות בתמונות מאוד קרובת אלי, אנחנו עובדים ביחד, אני עושה להן את הבוקינג להופעות. אני חושב שהסצנה של הפטיש ושל המוזיקה מאוד קרובות אחת לשניה, אז למה לא להצטרף. זה לא רק ענין גותי. בברלין ישנו מועדון שנקרא 'קיט קט' וניגנתי שם במסיבת 15 שנה למקום בערב שאני לא אשכח".
-שלום דיג'יי הל, מתי ידעת באופן מוחלט שמוזיקה היא הקריירה שלך?
"די מאוחר אני חושב,בערך כשהייתי בן שלושים, כיוון שכהתחלתי לנגן הרבה לפני בסצנת המועדונים לא היה מספיק תגמול כלכלי והסכומים היו קטנים מאוד".
-איך אתה מתאר את החזון שלך?
"ללא גבולות וללא חוקים. אני חושב שצריך לנסות להגדיר את עולמך וללכת בדרך שאתה חושב שהיא בסדר בשבילך".
-איזו עיר או מועדון מייצרים את האנרגיה הטובה ביותר למסיבה?
"מבחינתי - ברלין, טוקיו, ניו יורק, ריו דה ז'נרו".
-פעם ראשונה בישראל, מה הן הציפיות שלך?
"אני פתוח להכל ובוודאי שאבקר בירושלים בכדי לראות את המקומות הקדושים. שמעתי המון דברים טובים על המסיבות וחיי הלילה של תל אביב ועל האנשים, כך שאני מאוד שמח סוף סוף להגיע לכאן".
-מה סוד הלייבל שלך "International Deejay Gigolos"?
"אנחנו לא מתנהגים כעוד לייבל רגיל ואנחנו לא עוקבים אחר חוקיי תעשיית המוזיקה. אנו יוצרים עולם משלנו עם שיתויי פעולה דרך סוכנויות שנות ומעצבי אופנה, כמו למשל בהשקת קו הלבשה תחתונה משלנו ,יצירת סרטים ומייצגים בפסטיבלים שונים. עשינו שיווק כשאף אחד בתעשייה לא חשב אפילו על זה. שחררנו את הסרט התיעודי הראשון שלנו לפני עשר שנים והוא תיאר את איך נראה עולמנו. עשינו שיתופי פעולה עם פאף דדי ו-KLF שהניבו עוד שירים ואפילו נייר טואלט שייצרנו לשוק בסגנון שלנו. שחררנו ספר טכנו בהשראת תוכנית הרדיו 'סווינדל' והרשימה יכולה להמשיך אני רק מקווה שהבאנו קצת הומור וחדשנות לעולם המוזיקה האלקטרוני".
-עם מי בעינך היה שיתוף הפעולה הכי מעניין?
"אני חושב שהעבודה עם פאף דדי תנה לי המון השראה הוא ללא ספק מאסטר בכל מה שהוא עושה והוא מניע את האנשים שסובבים אותו בצורה נהדרת".
-מהן ההשפעות המוזיקליות שלך מלבד אלקטרוני?
"כל הסגנונות שקיימים, במיוחד ניו וויב ופאנק שהיו אהבתי הראשונה, אבל גם חלוצי ההיפ הופ נגעו בי מאוד".
-"My Definition Of House Music" היה נקודת המפנה בקריירה שלך?
"בהחלט. זו הייתה תחילת הקריירה שלי כמפיק והסינגל קיבל המון תשומת לב בקהילת מוזיקת ההאוס, כך שלפתע עולמי כבר לא היה אותו דבר הוא השתנה וקיבלתי הזמנות רבות שאפשרו לי לחדור עמוק יותר אל התעשייה".
-"Devil's Work" הוא פרויקט שונה מדברים אחרים שעשית.
"באלבום הזה הטמעתי את כל הדי.אן.אי שלי ואת כל הידע שלי. חיי משתקפים בפרויקט הזה אבל אני לא מסכים שהוא שונה. ישנו קשר חזק בין כל השירים שלי".
-איזה טראק שלך אתה הכי אוהב?
"טים דה לוקס - טרנספורמיישין (הל רמיקס). אני יודע שזה קצת לא רגיל להמליץ על עצמך אבל בכל זאת הטראק במקום הראשון של מצעד הטכנו של ביטפורט".
-אלבומים מאבדים את הפופולריות שלהם בעולם, זה משהו שמדאיג אותך?
"בברלין יש יותר חנויות תקליטים מאשר אי פעם וכל שבוע יותר תקליטים נמכרים. למרות שיש אנשים שיגידו שתקליטים זה כאב ראש אני לעולם אוהב תקליטים ותמיד אקנה אשמע ואנגן אותם, אבל במקביל אני מאוד בעד העולם של הדי.ג'יי הדיגיטלי".
-אם לא היית אמן אלקטרוני מפורסם מה היית במקום?
"הייתי בטח עושה המון ספורט ואפילו מנסה לעבוד בתחום כמו למשל עולם הכדורגל או אפילו מעצב גרפי".