"בא לי לתת סטירה לבעלי תפקידים בתעשיית המוזיקה ובסצנת המועדונים"

"בא לי לתת סטירה לבעלי תפקידים בתעשיית המוזיקה ובסצנת המועדונים, שמנצלים אמנים ועושקים אותם בלי שום סיבה", אומר אייל שטיין-ברכר, שהוציא לפני כשבוע את אלבום הבכורה שלו, "טיול בעולם אחר". אבל שטיין-ברכר, שיודע עם מי יש לו עסק, מסרב להזכיר שמות. "התעשייה במצב כל כך רע שהדברים הטובים לא מקבלים חשיפה", הוא מוסיף. "יש המון דברים טובים, אבל מה שמתפרסם זה דברים לא טובים ולא בהכרח איכותיים, לפחות לטעמי. המצב די הולך ומדרדר".

שטיין-ברכר, 27, בוגר "רימון" הוציא עד כה את שני הסינגלים "מכונת זמן" ו"כבר חלמתי", אבל לא זכה ליותר מדי השמעות ברדיו. אז החליט להוציא את השיר "ואלס", שבמקור תוכנן להיות רצועה נסתרת בדיסק, שיר עם פסנתר בלבד. "'ואלס היה מבחינתי אמירה והצהרה של 'לכו תזדיינו' לאותם מקומות בתקשורת שהתעלמו ולא נתנו לשירים שלי שיפוט הוגן", הוא אומר. "יש בתקשורת דברים טובים, אבל עדיין יש מקומות רקובים ותחושת האכזבה והגועל נפש היא מאיך שהשוק עובד".

יש שיקולים זרים שלא קשורים למוזיקה, כמו איזה שיר נכנס לפלייליסט"

"יש שיקולים זרים שלא קשורים למוזיקה, כמו איזה שיר נכנס לפלייליסט, מאיזו חברת תקליטים אתה, איזה עבר היה לך ועוד", ממשיך שטיין-ברכר. "'ואלס' הוא תגובה לכל המשחק הזה של יחסי ציבור, גלגל"צ, הצלחה ואי הצלחה, הכרה ואי הכרה. אני מופיע כבר שנתיים ורואה שהשירים בסך הכל עובדים מול קהל שקונה את הדיסקים שלי בהופעות ומגיע שוב, ואני חש תסכול מהשיפוט הלא הוגן שהמוזיקה מקבלת בחלק מהמקומות, במיוחד כשמדובר בסכומי כסף עצומים שאנחנו האמנים מוציאים. אני לא מדבר רק על המוזיקה שלי, אלא גם על אמנים רבים וטובים שאני מכיר ושלא מצליחים לתפוס מקום ולהגיע לקהל, למרות שהמוזיקה שלהם ראויה ופונה לקהל רחב".

-הקליפ של "ואלס" היה מאוד פרובוקטיבי.
"שי פלדמן בא עם הרעיון של להראות תמונות חריפות בעזרת בובות פליימוביל. אני מאוד גאה בתוצאה. הבמאי לקח את זה למקום של להראות איך הכל נראה שליו כמו עיירה ציורית, כשבעצם הכל מתהפך כשהלילה מגיע: האבא שטייל עם הבן רוצח אותו והפסנתרן מתאבד. זו האמנות שלו, למרות שזה לא בהכרח מה שאני התכוונתי כשהוצאתי את השיר. והוצאתי אותו בלי להתחשב בשיקולי רדיו ופלייליסטים למיניהם וזה מספק אותי, זו הצלחה מבחינתי".

"אתה משלם ליחסי ציבור, בלי שהצד השני מתחייב לספק תוצאות"

-הוצאת אלבום בראש השנה. אתה לא חושש שהוא ייפול בין הכיסאות?

"אני לא חושב שהמצב היה שונה אם הוא היה יוצא לפני חודש או בעוד חודש. אני לא מתכוון להוציא עוד סינגלים לרדיו, כך שלא היה טעם לחכות. את עבודת השטח אני עושה בכל מקרה, כולל ללכת לחנויות ולדבר עם מוכרים ולשכנע אותם לתת לדיסק חשיפה הוגנת. לא מזמן מוכר בחנות מוזיקה שם את הדיסק ברקע ושני אנשים שהיו שם במקרה אהבו את מה ששמעו וקנו את האלבום, שזה מבחינתי ההוכחה הכי גדולה ומחמאה".

-למה לא תוציא עוד סינגל?
"תחום היחסי ציבור הפך להיות משהו לא פרופורציונאלי והגיוני. אתה משלם כסף בלי שהצד השני מתחייב לספק תוצאות. אם התפקיד של יחצן זה להשיג חשיפה תקשורתית הסכום שהוא מקבל לא תלוי בחשיפה שהצליח להשיג. יחצן יכול לשבת בחיבוק ידיים לומר 'ניסיתי ולא הלך' ולקחת את אותו כסף. לצערי זה לא ישתנה. אנחנו המוזיקאים לא יכולים להתאגד ולומר שעד שהמצב לא ישתנה נפסיק לעבוד עם יחצנים. יש בשוק הזה לא מעט שרלטנים שמנצלים זאת. זו הוצאה גדולה מידי לתועלת שזה יכול להשיג. חשוב לי לציין שיש יחצנים שעושים את העבודה כמו שצריך, אבל גם יש כאלו שלא".

ת.ז. אייל שטיין-ברכר

מגורים: הרצליה ( במקור חיפה )
פרנסה: "מוזיקה בתחומים שונים וגם עיסוקים אחרים כדי להשלים הכנסה".
השפעות מוזיקליות: "אביתר בנאי הראשון, דני רובס, אביב גפן, דמיאן רייס, מתי כספי וגרוניך, שאנסונים צרפתיים, ועוד רבים וטובים".
לנצח את השיטה: "לצבור קהל בהופעות וליצור ביקוש למוזיקה שמגיע מהשטח".
הצלחה מבחינתך: "להוציא דיסק שני ולקבל חשיפה לעניין, הרבה קהל בהופעות, שהמוזיקה תגיע לכמה שיותר אנשים".
מהיום בעוד 10 שנים: "מקווה שבמידה ואעסוק במוזיקה זה יהיה עם המון אושר ואהבה, סיפוק והצלחה".
הדבר הכי טוב שקרה למוzיקה הישראלית בשנים האחרונות: "אריק ברמן, שהכניס קצת רעננות לשוק".
דיסק אחרון שקנית : "מהדורה חדשה של 'Grace' של ג'ף באקלי".

אייל שטיין-ברכר יופיע ב"מיה בר" בירושלים ב-28.10 וב"דוריס בר" בקיבוץ אפיקים ב-4.11