10. DJ Snake ft. Lauv – A Different Way

דיג'יי סנייק לא משהו בלהמציא דברים מחדש. הדיג'יי הצרפתי שאוחז בארונו כמה להיטים, ביניהם אחד מלהיטי הקיץ שעבר, Let Me Love You ששר ג'סטין ביבר, ממש ניסה להשתחרר מהנוסחה הקבועה שלו אבל הצליח רק לשדרג אותה בקצת. הביט הטרופי קיבל עדכון קל והקול המסומפל בפזמון קיבל מימד אנושי ואותנטי. הזמר אגב, לא ממש השתנה בהתחשב שהוא נשמע כמעט כמו הכפיל של ביבר. העניין הוא שבסופו של דבר זה עובד. לא מבאס אותך להאזין לשיר שוב ולא תחליף תחנה אם תשמע את הקטע ברדיו. שינויים כנראה עושים בצעדים ממש קטנים.  

9. Macklemore ft. Kesha – Good Old Days

מאקלמור התמכר למעמד נותן ההשראה, המטיף המהורהר. לפעמים זה מעצבן כמו הסינגל הקודם שלו Glorious,  ולפעמים הפסנתר הנוגה עם הזמרת ברקע שמנסה לפרוט על הנימים הרגשיים עובדים לטובתו. הפרספקטיבה הלרוב מעייפת של מאקלמור לא נופלת יותר מדי לקלישאות של עצמה וקאשה מזכירה למה זו שנת הקאמבק שלה. אפילו כל הנוסטלגיה הדביקה, האידיאליזציה של העבר, מצליחה לחדור מבעד לציניות. שלא תחשבו שלא מדובר בעצם בשיר קיטשי להחריד, ולא עוזר גם הקליפ העמוס בפילטרים ותחושת הפרסומת למותג אופנה לקראת קואצ'לה. אבל צריך לדעת מתי לשחרר, והשיר הזה הוא הרגע הנכון לכך.

8. Anne-Marie – Heavy

כל פעם ששמענו מאן-מארי, לא חשבנו שנשמע משהו טוב ממנה שוב. כל פעם הימרנו שזהו, זה השיא שלה. והנה גם הפעם היא הראתה לנו שהיא ממש לא מתכוונת להיעלם. כמו מומחית למוזיקת פופ, אן-מארי משתמשת בכל מה שכבר שמענו קודם ומדייקת אותו כמה שיותר. אין שום דבר יוצא דופן במיד-טמפו שמשתמש בשאריות ביט טרופי אך משהו בבתים שבה אותנו. לעומת הפזמון הצפוי, הבית נותן הצצה ליכולות האמיתיות של אן-מארי – לתפוס את האוזן מהרגע הראשון. אנחנו כבר לא מהמרים שפה זה הסוף.

7. Kygo ft. Justin Jesso – Stargazing

אחת מהשאיפות האציליות יותר של מפיקים בעולם ה-EDM לשלל סוגיו ושכניו הוא לייצר קטע שמצליח לשכנע לא רק את הרגליים אלא גם את הלב, כמאמר השיר "לרקוד עם דמעות בעיניים". הדי.ג'יי הנורווגי קייגו, שהתחיל את השנה באופן מדהים עם שיתוף הפעולה המעולה עם סלינה גומז ולאחר מכן ביאס בשיתוף הפעולה עם אלי גולדינג בקטע גנרי לחלוטין, חוזר להלהיב עם השיר החדש. קייגו שידע בעברו לייצר נוסחה מאוזנת הביא זמר אלמוני שבזכות הכנות שלו מציל את הטקסט העמוס משפטים של קופירייטרים, והשבירות האופיינות שלו שבמקרים אחרים לרוב עולות על העצבים מחפות על הדרמטיות יתר של הבתים. והדמעות, הן בעיקר באות מהקליפ, אבל זה חלק מהחבילה.

6. Tom Walker – Heartland

קשה להתעלם מקולות צרודים. הזמר הסקוטי שמשך תשומת לב בעזרת קולו גייס הפעם את כותב הלהיטים Naughty Boy והשבוע שחרר קליפ לשיר עם עלילה דרמטית-מותחת בכדי שאף אחד חלילה לא יפספס את השיר. וחבל באמת לפספס אותו. השיר יושב טוב בין Hozier לבין Rag’n’Bone Man ומנצל את המיקום הזה בכדי לא להתפתות לטרנדים ולנסות לכבוש כמה שיותר קהלים. השאיפה האמצעית של שירים כאלה לרוב נופלת בין הכיסאות, בעיקר כי הם לא מביאים שום דבר מעניין. טום ווקר הוא דוגמא קלאסית לכך כי הוא מסגנון הקולות שנאהב לשמוע בתכניות ריאליטי ואז נגלה שהם פוני של טריק אחד. אך בינתיים הטריק הזה עובד היטב ובזכות כמה קטנות פה ושם, הוא מצליח אפילו לעלות על השולחן.

5. Post Malone ft. 21 Savage – Rockstar

אמנים כיום יודעים שאין באמת זמן לבזבז, פוסט מאלון לדוגמא כבר מתכונן לקראת אלבום חדש, פחות משנה לאחר יציאת אלבום הבכורה שלו. וכמו כל ראפר שמכבד עצמו, גם מאלון צריך שיר על עצם היותו רוקסטאר, או לפחות כאחד שמרגיש כזה. אך גם כחלק מהמגמה של הדור להכיר בקלישאות של עצמך, פוסט מתעסק בצדדים הפחות יפים של חיי הרוקנ'רול ומתייחס למותם הטראגי של אגדות הרוק בון סקוט (AC/DC) וג'ים מוריסון (הדלתות). לאווירת הלא הכל כיף חיים בגבעות הוליווד מצטרפת ההפקה, וביחד עם סאבאג', פוסט מאלון רק מראה שהוא התחיל לחמם מנועים. כרגע רק באייטיונס.

4. Noah Cyrus ft. XXXTENTACION – Again

קשה להיות אחים קטנים של מפורסמים. לא כל שכן כשאתה מנסה בעצמך להצליח באותו התחום שבו עוסק אחיך. אך נואה סיירוס לקחה על עצמה את המשימה, בכל זאת משפחה מוזיקלית, ולמרות הדימיון בקול למיילי היא שרטטה מסלול משלה. הזמרת בת ה-17 פונה מראש לקהל היעד שלה – נוער מהורהר שחושב שהוא מיוחד. את זה היא עושה באופן מוצלח בשיר החדש שמתכתב עם הצדדים האלטרנטיביים יותר של הפופ והפקה מתכתית ולא צפויה באזורים שלה. בכדי לעלות את מדד הקוליות, כי לצלם בבית קברות זה רגיל, היא מארחת את הראפר הלוהט התורן. הראפר עם השם הארוך מדי אחראי בהתאם לשמו לשורה ארוכה מדי של פרובוקציות ככה שקשה לשפוט את מדד הפופולריות שלו בלעדיהן. אך אם יש משהו שסיירוס הצעירה למדה מאחותה הגדולה זה שפרובוקציה יכולה לעזור. ולמרות שהוא לא מופיע לצידה בקליפ, עצם נוכחותו בשיר מספיק בכדי לעלות את כמות הדיבור על סיירוס. הפעם זה מוצדק.

3. Ezra Furman – Driving Down to L.A

בקליפ החדש עזרא פורמן מתלווה אל מלאך ושניהם ביחד בורחים מחבורה של ניאו-נאצים. הקליפ שצילומיו החלו בסמוך לאירועי שרלוטסוויל מוקדש להרוגה שהפגינה נגד עצרת הימין הקיצוני. פורמן, שמעולם לא חשש להיכנס לסבך הפוליטיקה, מצליח לשקף בקליפ את הערבוביה בין הטירוף לפחד שקיים בשיר עצמו.  האגו מניאק שפורץ בפזמונים מכור לאדרנלין של הרגע כאילו שום דבר לא קיים חוץ מזה. הבתים נמצאים בפרנויה. הדינמיות בין התחושות מתפיידת ונעלמת אל האופק, כאומרת שלא באמת ניתן להפריד ביניהם.

2. Charlotte Gainsbourg – Deadly Valentine

שרלוט גינסבורג, השחקנית הצרפתיה-בריטית שהצליחה כבר להיפרד מהצל הכבד שהפילו הוריה ג'יין בירקין וסרז' גינסבורג, פיתחה בעשור הקודם התחלה של קריירה מוזיקלית מבטיחה אז זו התפוגגה בעשור הנוכחי. כעת, 6 שנים לאחר אלבומה הקודם, ולאחר המשוכה הרצינית בדמות הקאמבק עם שיר שהיה יפה אך מנומנם, גינסבורג מזכירה למה התאהבנו בה מלכתחילה. ממתק האלקטרו-פופ הנוכחי שופע בסקס-אפיל המפורסם, המצוי כנראה בדם, ולא פחות חשוב – נותן את התחושה למאזין כאילו הוא מבין עניין. על חלק חשוב בשיק אחראי המפיק סבסטיאן, די.ג'יי צרפתי לא מוערך מספיק, ובהחלט לא גורע הקליפ העלילתי אליו הצטרף דב היינס (בלאד אורנג').

1. Liv – Hurts to liv

להקות סופר-גרופ הן עניין טריקי – אתה מצפה לאיזושהי ממשות אלוהית ומקבל לרוב סתם כמה חברים ממש ממש מוכשרים שפשוט כיף להם לנגן יחד. המקרה של ליב דווקא מאשש את הפנטזיה. ההרכב בראשותה של ליקה לי מכיל גם כמה סופר מוזיקאים כמו הזמר אנדרו ואייט, פונטוס וינברג (חצי מצמד ההפקה Bloodshy & Avant, וביחד עם אנדרו יוצרים את ההרכב מייק סנואו), ביורן ייטלינג (שלישי מפיטר, ביורן וג'ון)  ומפיק העל ג'ף באסקר. הפירוט הרב הזה לא מגיע סתם כי השיר החדש שלהם הוא הדבר הכי שובר לב אך מנחם שתשמעו לפחות החודש. הבלדה בניחוח שנות השישים, שנכתבה בעקבות מותם של אמה של ליקה לי ואביו של ואייט, והולדת בנה של לי, מצד אחד שברירית למגע ומצד אחר מסוגלת לעטוף אותך בחום יציב ומגן. למרות נוכחותם של המפיקים הכי מעודכנים כיום, לא הרבה קורה בשיר, לא מבחינת השיר עצמו ולא מבחינת ההפקה. וזוהי פשטות הקסם.

בונוס:

השיא הגדול של טרנד המאשאפ של ה-2000 היה שיתוף הפעולה בין ג'יי.זי ללינקין פארק. לזכרו של צ'סטר בנינג, סולן הלהקה שמת לפני כמה חודשים, ג'יי.זי מבצע בלייב את הקטע המפורסם מהאי.פי המשותף. לא רק שלא מעט אנשים לבטח יקבלו התקף נוסטלגיה קיצוני, מדובר באחת מהמחוות היותר יפות שנעשו לכבודו של בנינג.