בחודשים האחרונים נועה קירל בת ה-14 הפכה לכוכבת יוטיוב וטלוויזיה, אבל היא בעיקר נושא מדובר ושנוי במחלוקת. הניגוד בין גילה הצעיר לבין הדרך שבה היא מופיעה והטקסטים שאותם שרה מעורר דיון עמוק לגבי איפה עובר גבול המיניות בגיל הזה, איך שולטים בהצלחה של צעירים, ומה זה בכלל "הרצון שלה" אם הוא מושפע בעיקר מריהאנות ומיילי סיירוסיות. תוסיפו לזה את ההשתתפות בתכנית "פושרז", בה ההורים דוחפים את ילדיהם הצעירים להצלחה, ובכלל תקבלו דיונים סוערים שנעים בין טענות להתעללות הורית לבין שבחים על ניהול מבריק.

בשבוע שעבר העלנו כאן וידאו של נועה קירל מתארחת בערוץ 24. בראיון שם היא הגיבה למבקרים "זה מה שאני וזה מה שאני משדרת". חלק מהתגובות לכתבה היו מפרגנות, אבל רובן הביעו זעזוע מהבטחון של הכוכבת הצעירה. הנה רק חלק מהטוקבקים: "אני גבר ואני פשוט מרחם עליה היא עדיין תינוקת", "ילדה אמא אבא והמפיקים הרסו לך את הילדות. זה בכלל לא קשור למוזיקה. כשתגדלי תביני אבל אז יהיה מאוחר מדי", ואפילו עלבונות בסגנון "יש לה עיניים עם מבט רע משדרת רק מיניות וכסף מאמינה שכבר עברו עליה כמה גברים. בושה".

 

ראשית, גם אם אתם מאמינים שהיא הדבר הכי נורא שקרה למוזיקה - תגובות מעליבות הן כנראה לא הפתרון. לא כי זה לא הופך אתכם לאנשים פחות גסים ממנה, ולא כי לא איכפת לה. מליוני הצפיות ביוטיוב וההייפ בקרב בני הנוער לא משקרים. כל עוד היא קולעת לטעם שלהם אין שום סיבה שהיא תפסיק לעבוד.

 עוד במאקו מוזיקה:

שנית, יש בכל הביקורתיות הזאת משהו מאוד צבוע. מיילי סיירוס, שהייתה נסיכת דיסני מתקתקה בילדותה, הפכה לשיאנית תמונות העירום המלא בבגרותה. גם ריהאנה התחילה בגיל 17 בתור ילדה טובה, עד שנמאס לה והחלה להתפשט; בקליפ האחרון שלה אפילו הטרידה מינית והתעללה באישה. אז כמו שהקלישאה אומרת – רוב הילדים שהוריהם מונעים מהם ממתקים לחלוטין, בסופו של דבר יגדלו להיות שמנים. לשים לה שרוולים ארוכים ולסגור אותה בחדר אולי היה הופך אותה בעתיד לקים קרדישאן של ההיפהופ הישראלי. אתם אומרים – מיילי סיירוס כבר בגיל שהיא כשירה להחליט החלטות, ולא חושבים על זה שהבחירה בעירום נובעת בעיקר מהמיתוג התמים שלה כילדה. נועה קירל היא אמנם לא סמל הצניעות והחסידות, אבל אם תסתכלו על בית ספר תיכון ממוצע תגלו שרוב הבנות היום לבושות ככה. ונכון, בעולם מושלם זה היה אחרת, אבל לכו תצאו עכשיו נגד כל תרבות הרזון, השוביניזם והמיניות. 

המורד האלמוני מכיכר טיין-אן-מן (צילום: ויקיפדיה)
בהצלחה במאבק נגד כל כוחות הפרסום והמדיה | צילום: ויקיפדיה

עכשיו בואו נדבר על ענייני דחיפת ההורים. אם שופטים לפי הסדרה "פושרז", נועה קילר היא אולי היחידה שיש בה רצון אמיתי להצליח, והיא לא רק בובה בידי הוריה. עושה רושם שלילדים האחרים בסדרה אין באמת תשוקה להיות כוכבים גדולים, ורק נועה מפנטזת על הרגע שבו היא תהיה סופרסטאר. נועה יודעת שהיא צריכה לעבוד קשה, להתאמן, לרקוד, בקיצור - לעשות בעצמה, והיא עושה את זה. היא יודעת שהיא תצליח רק אם היא תהיה טובה, ולא משנה כמה אבא שלה הוא מנהל ממולח. אז דמיינו שהילד שלכם רוצה להיות אלוף הארץ בשח-מט. הייתם אוסרים עליו להתאמן ולהשתתף בתחרויות, או שמשקיעים בו ודוחפים אותו להצליח?

נכון, עולם הפופ הוא לא בדיוק שח-מט. ויש לי גם הרבה ביקורת כלפי ההורים שנותנים לה יותר מדי. בגיל 14 להופיע במועדונים זה באמת מוגזם, וצריך להזהר עם הטקסטים של השירים שהיא שרה. אבל תרצו או לא, נועה קירל נולדה להיות כוכבת פופ. עם עוד קצת עידון היא תהיה לגיטימית ולא רק תחשב כפרובוקטורית. אבל לסתום לה את הפה ולרדת עליה זה גם לא פייר וגם יוביל למרד פי 1000 יותר מוגזם כתגובת אנטי כשתגדל. זה הקטע עם ילדים שעוצרים אותם - הם מתבגרים ומתישהו מחליטים בעצמם.

אבל הסיבה העיקרית שבגללה אנחנו בעד נועה קירל היא שהיא פשוט טובה. מדובר בזמרת ששרה מעולה ומבצעת שירים בהפקה עדכנית, שעומדים בתקן העולמי של הפופ. יש לה עוד כמה דברים ללמוד, אבל בינתיים היא מספקת להיטים כייפים, קצביים וגם לא כאלה טראשים. יכול להיות שזה לא בדיוק הטעם שלכם, אבל אם אתם אוהבים את ריהאנה אין שום סיבה שלא תאהבו את נועה קירל.