10. Justin Bieber & BloodPop – Friends
בין אלבום אחד לאחר ג'סטין ביבר שומר על הגחלת על ידי אירוחים אין-סוף אצל אחרים. אחרי שהוא חירבש משהו ל-"Despacito" ותפקד בתור הזמר בפזמון ללהיט של דיג'יי קאלד, הוא חוזר להיות הפרסונה הכמעט העיקרית על ידי הצטרפות לחברו בלאדפופ. המפיק וכותב השירים שמסתיר את שמו האמיתי והגנרי, מייקל טאקר, הספיק כבר לעשות חיל אצל מדונה, ליידי גאגא, וג'סטין ביבר עצמו באלבומו האחרון. סינגל הבכורה הרשמי שלו, לעומת זאת, הוא לא הדבר הכי מרעיש שיש. שיר פופ אלקטרו סולידי בעל פזמון צפוי עם כל הרעשים הנלווים. באופן לא מפתיע, ביבר מוכיח מה הוא שווה כשהוא מעלה את השיר כמה רמות ומכניס את השיר לפלייליסט האישי, לפחות לשבוע הקרוב.
9. Thirty Seconds To Mars - Walk On Water
ג'ארד לטו הוא השחקן היחיד, בנוסף לג'ניפר לופז, שמצליח להחזיק מלבד קריירת משחק משמעותית גם את הגדרת המוזיקאי באופן לגיטימי, רציני ואף מצליח. 30 שניות למאדים, שנוסד על ידי לטו ואחיו, הוא עוד שריד לרוק של תחילת ה-2000 ששרד למרות כל הסיכויים. כשמאזינים לשיר החדש של הלהקה, גם מבינים למה. הם מצד אחד לא בורחים אל עולמות האוונגרד, אך גם לא מתנחמדים אל הקהל הרחב על ידי צליל נקי יותר. עם ההמנון הענק והדרמה הלא מאופקת, אנשי המאדים יושבים לצד אימג'ן דרגונס, אבל בצד הכסחיסטי יותר של הסקאלה.
8. Robert Plant – The May Queen
יותר מ-35 שנה עברו מאז פירוקה של לד זפלין ועדיין רוברט פלאנט לא משחרר. אמנם שם השיר הוא לא המצאה של פלאנט, אך חדי הזיכרון לא יוכלו להשתחרר מהשימוש בכינוי של חג האביב שנעשה גם בשיר "Stairway to Heaven". עם קשר או בלי, השיר דווקא הולך לכיוונים אחרים בזכות התופים השבטיים, כינורות הקאנטרי וההרמוניות הפסיכדליות. עוצמתו הקולית של פלנט רחוקה מלהיות כמו זו של פעם, אך הוא מצליח לפצות על כך היטב.
7. Lizzo – Water Me
רבים מן הזמרים, ובעיקר הזמרות, מטיפים לדימוי גופני חיובי. מעטים מביניהם מהוועם דוגמה אישית. רק לאחרונה ריהאנה נאלצה להגיב למטר של ציוצים שלכלכו על גזרתה החדשה. ליזו מהצד השני, היא הדוברת העקבית ביותר של הנושא. לפי השיר החדש, אתה יכול להגיע לשיא שלך עם קצת מים. מגובה בליין בס ממכר השיר ממש לא מנסה להיכנס לדכאונות או התבכיינות ומעודד שמחה באשר היא.
6. Mylie Cyrus – Younger Now
סימן ראשון לכך שאת אמנית שהתבגרה הוא ההתייחסות לתקופה שבה היית צעירה ופוחזת. סימן אמיתי לכך שאת לא קלישאה הוא לא לפסול את העבר אלא לאמץ את השטויות. במשימה הזאת מיילי סיירוס הצליחה. השיר ממשיך את הקו המוזיקלי של הסינגל הקודם, "Malibu", שנכלל גם הוא בפרויקט החדש בעל הסאונד הפולק-קאנטרי הנעים והמהורהר. נכון שבסופו של דבר היא פשוט המציאה את עצמה מחדש על ידי הורדת פרסונת ההיפ הופ הפרובוקטיבית, אך כבר למדנו שסיירוס היא לא אחת שעומדת במקום, והיא פשוט עושה את זה נכון. הקליפ לשיר הוא מחווה ברורה לאלביס. הויזואל שנע בין הנוסטלגי למוזר, יצא יום לאחר ציון 40 שנים למותו של "המלך".
5. Ariel Pink - Feels Like Heaven
אריאל פינק הוא מכותבי שירי הפופ הטובים של העשורים האחרונים. הפופ שלו לא מככב במצעדים או ביוטיוב ומעדיף להתקיים בצדדים הניסיוניים יותר של הז'אנר. כל זה לא גורע מהיכולת שלו לפגוע בול כמעט בכל פעם, כמו זאת הנוכחית. השיר מתכתב גם טקסטואלית וגם אווירתית עם להיט האייטיז ההוא, בעל אותו השם, של פיקשן פקטורי. כמוהו גם פינק מעביר את שיר האהבה לפאזת הנעורים התמימה, שבה אפשר להבטיח הרים של צמר גפן.
4. King Crule – Czech One
ארצ'י מרשל, הידוע יותר בכינויו קינג קרול (ולפני כן זו קיד), היה ונשאר אחת הדמויות המסקרנות של עולם המוזיקה. הוא מערבב באופן יוצא דופן ז'אנרים כביכול סותרים ומסוגל לצרוח וללטף באותה נשימה. הקרונר הפאנקיסטי חזר השבוע בסגנון פילם נואר עם פסנתר וסקסופון ג'אז, וכמה שזה טוב.
3.Logic ft. Alessia Cara, Khalid - 1-800-273-8255
אם עוד לא יצא לכם להאזין לאלבום החדש של לוג'יק, זאת הזדמנות מצוינות להבין למה כדאי. הראפר ממרילנד שמתמיד לעסוק בנושאים לא קלים לעיכול, פותח בסינגל החדש את הנושא המסובך ביותר כנראה. השיר, שנושא בשמו את מספר הטלפון למקבילה האמריקאית של ער"ן, מנסה למנוע את ההתאבדות הבאה. לוג'יק מודה שגם לו יש מחשבות "רעות", אך הוא לא נותן להן להשתלט עליו. אם זה לא מספיק חזק, אז לזה מצטרף וואחד קליפ עם רשימת שחקנים מכובדת הכוללת בין השאר את דון צ'ידל, מת'יו מודין ("מטאל ג'אקט"), לואיס גוזמן ונולאן גולד (לוק מ"משפחה מודרנית"). הוא עוסק בזהות מינית, יחסים בין אבות ובנים וקבלה חברתית. למזלנו הוא מקבל סוף טוב.
2. Foo Fighters – The Sky Is a Neighborhood
אחת העובדות היותר מפתיעות באלבום העתידי של הפו פייטרס היא זהות המפיק, גרג קרסטין. המפיק המוזיקלי עבד בעיקר עם אמניות כמו אדל, סיה ולילי אלן ורבים לא הבינו איפה תהיה נקודת האמצע בין הסאונד המלוטש שלו לבין החספוס של הפייטרס. אם בסינגל הקודם המאזניים נטו לכיוון החספוס, בשיר החדש כבר שומעים את המפגש בין הקצוות. השיר שומר על הגראנג'יות תוך כדי הידוק הפינות, בעיקר בתופים, ובשירתו של דייב גרוהל. הוא גם ציין בראיון שהבחירה בקרסטין הייתה מהרצון לנוע קדימה ולהתנסות בצלילים חדשים. אולי המעריצים הוותיקים קצת יתרעמו, אבל הפו פייטרס ממלאים בזכות את משבצת הרוק שכל כך חסרה בעולם המיינסטרים כרגע.
1. BROCKHAMPTON – Junky
להקת הבנים ברוקהאמפטון היא היורשת הלא רשמית של אוד פיוצ'ר. מדובר בקולקטיב המורכב מראפרים, מפיקים ואמנים שהתגבש בפורום מעריצים של קניה ווסט. מבין שלל הריליסים שהם ששחררו לאחרונה, "Junky" שיצא בשבוע שעבר הוא ללא ספק הבולט. הסיבה הראשונה היא הבית הפותח. קווין אבסטרקט, מנהיג החבורה, נותן את אחד הקטעים החריפים של התקופה כשבתוכו השורה: "למה אתה כל הזמן מדבר על זה שאתה גיי, כי אין מספיק שעושים זאת". סיבה נוספת ולא פחות עיקרית היא שאר המשתתפים בקטע, שכל אחד מהם מביא גוון משלו וביחד הם יוצרים קולאז' הבונה אמירה של דור. הסיבות הנוספות הן ההפקה הכה מדויקת והויזואל שמשתמש במחסור בתקציב באופן חכם ומייצר סיוט מהפרברים, כזה שקיים בחדרו הפרטי של כל מתבגר. ברוקהאמפטון כנראה עומדים להפוך לדבר הכי מעניין שקורה היום בהיפ הופ ולא נגזים אם נרחיב להיום במוזיקה בכלל.