10. Billie Eilish with Justin Bieber – Bad Guy

הגרסה החדשה ל-"Bad Guy", בה ג'סטין ביבר תורם מקולו, מספקת סוף-סוף את הסיפור המלא בכל הקונספט ושמו "בילי אייליש". הרבה פוזה מתווספת למוזיקה של בילי אייליש. השירים ברובם מעולים גם בפני עצמם, אבל אי אפשר להתעלם מהעטיפה שנמצאת באזור מרילין מנסון פינת מו הדנית. כל אותה אפלוליות לא רק יצרה תשומת לב, אלא גם העניקה לה נקודות קרדיט בקרב קהל שלא בהכרח מחבב את מצעד הלהיטים. לא שזה רע, אבל עכשיו אפשר להבין שמאחורי כל השחור בעיניים נמצאת בליברית. הבאסה היא שאין שום ערך באירוח הזה. ג'סטין ביבר נשמע כמו גרסת ה-2010 של עצמו, מה שהופך את המשמעות של Bad Guy למגוחכת. נקווה לפחות שבילי תשפיע לטובה על החומרים העתידיים של אליל ילדותה.

9. Lykke Li x Skrillex x Ty Dolla $ign - two nights part ii

ליקה לי תמיד הסתובבה באזורי הפופ אבל נדמה שלאחרונה היא דוחפת עוד יותר למובן הפופולרי של המילה. זה קרה לפני חודשיים כשנכנסה לאלבום החדש של מארק רונסון והשבוע היא מוציאה גרסה מחודשת לשיר מהאלבום האחרון שלה, בו היא מוסרת את המושכות לאימת הדאבסטפ סקרילקס והראפר שתמיד יודע להשתלב טיי דולה סיין. לפני צעקות הגיהנום קפא אפשר להירגע, לא רק שמדובר באחד העבודות היותר סולידיות של סקרילקס, ליקה לי לא הולכת לאיבוד. עדיין מדובר ברמיקס שנשמע כאילו הוא בוקע ממזנון חוף ים עם מחירים מופקעים ופסלי פלמינגו, אבל נסבל וקביל.

8. Alec Benjamin – Jesus in LA

אחרי הפריצה בתחילת השנה הקודמת עם Let Me Down Slowly היה אפשר לצפות מאלק בנג'מין להיות הזמר התורן עם השירים החמודים שהם לא אקוסטיים-לא מופקים מדי, מהסוג שיושב מעולה בפלייליסטים ובציטוטים בפוסטים. אבל הצמיחה שלו איטית. הוא עדיין צובר קהל שיציב אותו במשבצת המתאימה. השיר החדש עדיין מתקיים בשטח של אד שירן אבל מראה יכולות לא רעות בכלל של לספר סיפור. למעשה זו התכונה הכי טובה שלו, הוא מספר טוב ואין כאלה הרבה היום. לא היינו רוצים לראות אותו נעלם.

7. Yellow Days – It’s Real Love

נכון הקלישאה שתמיד אומרים בתכניות ריאליטי-שירה על זה שאפשר לשמוע קולות שרים גם את ספר הטלפונים? אז ג'ורג' ואן דה בורק, שהצטמצם לשם הבמה החינני "ימים צהובים" בכדי להקל עלינו. בשיר החדש שלו הוא לא הופך עולמות, זו רומנטיקה מהזן הישן בעטיפת רוק-ג'אז-וינטג'. ככה פשוט, ככה יעיל.

6. Brittany Howard – Stay High

בריטני האוורד ממשיכה את דרכה בפיצוח מסלול סולו. הסולנית לשעבר של האלבמה שייקס, שהפכה למזוהה בזכות קולה הג'ניס ג'ופליני וגישת התופיע כאילו זה יומך האחרון על פני האדמה, מנסה למצוא סאונד חדש גם בסינגל השני. העניינים רגועים, מלאי אושר אופטימי מהזן הכן, ואפילו מעוטרים בקליפ בכיכובו של השחקן והקומיקאי טרי קרוז. זה אולי לא השיר למצב אותה כפרסונה עצמאית, אבל זה לחלוטין השיר שעשה לנו הכי הרבה נעים בחודשים האחרונים.

5. Yuna ft. Tyler, The Creator - Castaway

יונה, זמרת הארנ'בי האהובה ממלזיה (לא שאנחנו מכירים אחרות) שחררה השבוע אלבום חדש, שזה אומר לחפור בו ולגלות פנינים כמו השיר בו מתארח טיילר דה קריאייטור. השיר שפותח את האלבום נענה להגדרה של שירים לזרום איתם. הוא קלאסי מבלי להרגיש מיושן ומספיק מתוחכם בשביל לא להישכח בפינה או לקבל דילוג מיידי. טיילר כהרגלו משתלב בקלילות והבס תענוג. אם כבר שירי צ'יל, אז רק ככה.

4. Bon Iver – Faith

אמונה היא עניין חמקמק. קשה להגדיר אותה אבל האוחז בה מתמלא רוח. בון איבר מלאי רוממות רוחנית בשירם החדש. הרכב הפולק בראשותו של ג'סטין ורנון מאזן בין האינטימיות של האלבום הראשון לקוסמיות המוזיקלית של האלבום הקודם בשיר שמרגיש בו זמנית קרוב אבל גם מייצג משהו מאוד רחב וכאילו בלתי ניתן להשגה. הטקסט אמורפי ברובו ומכריח את המאזין להיכנע לאווירה. מזל שהכניעה מעוררת את כל הגוף עד לאחרון הנימים.

3. קרן פלס – מי אני

בעשור האחרון קרן פלס הייתה במסע אל לב המיינסטרים – שופטת בריאליטי, אלבום משותף עם רמי קליינשטיין, צימוד לרון בוחניק שהציג את מהותו של תו התקן לאמצע הדרך ע"ש עידן רייכל, וניסיון פיצוח הישראליות ב"ויקיפדיה" שכתבה עם חנן בן ארי. כל אלה החזיקו את פלס בתודעת הקהל אבל העלו געגועים לחריפות, הנועזות, ובעיקר לזעקה של שני האלבומים הראשונים. "מי אני" הוא שיר ההתעוררות של קרן פלס, בו היא לא מקטינה את עצמה ושבה לחשוף קרביים גם מבחינה ווקאלית. לא מדובר בחזרה לעבר, לראייה נוכחותה של נועה קירל בקליפ. הרבה מעבר לטריק שיווקי, זה נימוק ויזואלי למעבר למבנה פופ עכשווי בו הפזמון מסתמך על הוק חיצוני ("המקהלה") ולא מלודיה מולחנת היטב. ב"מי אני" קרן פלס נשמעת כאחת שצומחת מתוך הייאוש, וכעת היא חזקה מאי פעם.

2. Red Hearse – Half Love

רד הרס היא סופר-גרופ מזן אחר. לא מדובר בחבורה של מוזיקאים מפורסמים, אלא טריו של כותבים-מפיקים – ג'ק אנטונוף, סאונווייב, וסם דיו – שהספיקו להיות אחראים ללהיטים ואלבומי מופת לפיגורות כמו טיילור סוויפט, קנדריק לאמאר וסיינט וינסנט שמככבת בקליפ. תוצאת האיחוד היא ערבוביה של היפ הופ, פופ ניסיוני וגרוב. בסינגל השלישי שלהם הם מגיעים למקסימום ומפיקים זיקוק טהור של היכולות שלהם. קשה מאוד שלא לשמוע את השיר שוב ושוב.  

1. (Wilco – Love is Everything (Beware

הידיעה על שיר לווילקו קוראת אוטומטית לאנחת רווחה נוסטלגית. כאילו כל הזמן הזה היה משהו חסר ורק עכשיו ברור מה זה היה. השיר הראשון מתוך אלבום מספר 11 הוא כמו חזרה למיטת הילדות. אתה מכיר את כל הקפיצים הדפוקים, השקע בכרית בטמפרטורה מושלמת לכל מזג אוויר, וברגע שאתה נשכב – נדמה שאפשר לעצור את העולם לרגע שיפסיק להסתובב ולהתקדם. מדובר באופטימיות כמעט נאיבית, על גבול ההיפיות, אבל גם אותה צריך מדי פעם בחיים.

האזינו לשירי השבוע בספוטיפיי:

או באפל מיוזיק: