10. Justin Timberlake – Filthy

שובו של נסיך הפופ מתעתע בנו. בטיזר ל"איש היערות", האלבום החדש, ג'סטין טימברלייק מדבר על חזרה לשורשים, חיק המשפחה, תוך כדי צילומים בהם הוא עוטה על עצמו את תחפושת הלאמברסקסואל במה שנראה כמו מסע אל הגבריות המחודשת. ובמילים אחרות, משבר אמצע החיים, שהגיעו די מוקדם לגבר בן 36. ואז, בלי קשר לכלום, קיבלנו את "Sexyback" חלק 2. כיף ומקפיץ, אבל כמעט בלתי אפשרי למצוא את השיר בתוך האפקטים הקוליים והביט העתידני (כן, אולי ככה העתיד נראה כשהסתכלו עליו משנות השמונים). הטקסט המעייף, ובמיוחד קלישאת ה-"Haters Gonna Hate", לא מוסיף - וגם מעורר חשד שג'סטין הצטרף לסקוואד החברות של טיילור סוויפט. איזה הייטרז בדיוק יש לך, ג'סטין? 
לקינוח, מגיע גם קליפ הזוי עם עלילה באווירת "מראה שחורה" וחיקוי/מחווה של ג'סטין לסטיב ג'ובס. הקטע נשמע יותר טוב כשמרגישים את הבסים ברגליים וזזים, אבל בשאר הזמן אנחנו בעיקר מרגישים זיעה מהאיש שעד עכשיו היה הכי נטול מאמץ.

9. (Charlie Puth - If You Leave Me Now (feat. Boyz II Men

רק אחרי שתסיימו להאזין לקטע החדש של צ'ארלי פות' תשימו לב שהוא היה כולו בא-קפלה מוחלטת. זה הקסם הנצחי של בויז טו מן, להקת הארנ'בי עם שירי האהבה הממיסים משנות התשעים. פות' משתלב איתם כאילו היה הצלע האובדת של הלהקה וביחד הם מספקים שיר שנשמע כמו חלק אינטגרלי מהרפרטואר הקלאסי של ההרכב. להאזין, להתאהב, לבכות משברון לב, וחוזר חלילה.

8. Kendrick Lamar & SZA – All the Stars

כששני האמנים הכי מדוברים של השנה החולפת משתפים פעולה, ברור שיעופו ניצוצות. בשיר המוביל של הפסקול לסרט "הפנתר השחור" מהעולם של מארוול, קנדריק לאמאר וסיזה כביכול לא נותנים את הכי טוב שלהם. לא מדובר בקטע שהיה יכול להחליף שיר מהאלבומים האחרונים של השניים שיצאו השנה. ובכל זאת, יש משהו בנינוחות של שניהם ובעצם נוכחותם בשיר שמביא את כל העוצמה הנחוצה. החל מהבתים החדים של קנדריק ועד לפזמון ההמנוני של סיזה, השניים מצליחים לטלטל את שוק פסקולי סרטי הקומיקס, ובמיוחד את של מארוול, שעד כה היו בנמנום רציני.

7. 'Black Eyed Peas – Street Livin

כעת כשפרגי כבר לא חלק מהחבורה, הבלאק אייד פיז חוזרים לימיהם הראשונים – קצת פחות EDM להמונים וקצת יותר היפ הופ משולב עם אלמנטים של ג'אז. הנושא החברתי תמיד נכח בחומרים שלהם, אבל בשיר החדש שלהם הטון קודר והתקווה נעדרת. אולי בימים שבהם דיונים חברתיים עולים לכותרות בשגרה, ההרכב מרגיש יותר בנוח לפשפש באזורים פחות נוחים. וכשפחות נוח, תמיד יותר מעניין.

6. Superorganism – Everybody Wants to Be Famous

האינטרנט הוא מקום מופלא מהרבה סיבות, בין היתר כי לא צריך להיות באותו בית ספר או שכונה בשביל להקים להקה. גם קולקטיב הפופ Superorganism נפגש דרך פורומים ועמודי סאונדקלאוד, הצורה היחידה שבה מוזיקאים מניו-זילנד יכולים להתחבר עם סטודנטית יפנית הלומדת בארה"ב. המוזיקה שלהם גם נשמעת הכי דור האינטרנט – היא ההתגלמות של האינדי חנון הדיגיטלי. זה נאיבי אך מודע לעצמו, עם אפקטים שהם מאוד 2007 אבל בקטע של פלאשבק, שיתרחש גם ככה עוד כמה שנים. בקיצור: קלולס פוגש את סקוט פילגרים.

5. MGMT – Hand It Over

זה אף פעם לא הוגן להוציא שירי חורף בחורף. אתה אוטומטית מתכסה בשכבת פוך דמיונית ממנה אין לך שום רצון לצאת. זה תרגיל מלוכלך, ו-MGMT ביצעו אותו בניקוד מושלם. אקו שמרחף על פני כל השכבות, סינת'ים רכים ומלודיה מתוקה-חמוצה שהיתה הולמת היטב פסקול של נערה מתבגרת בשנות החמישים. לכם נשאר רק ללחוץ על פליי ולצפות בגשם (אם יהיה) מבעד לחלון.

4. Nick Murphy – Missing Link

צ'ט פייקר שבע מההצלחה שלו. אז הוא החליט לחזור אל שמו המקורי, ניק מרפי, ולחתור למחוזות הקשים יותר. כל ההחלטות האלה התגלמו באלבום קצר שיצא שנה שעברה והשבוע זכה לסרט קצר שמציג חלקים ממנו. קליפים מסוג זה הם כבר עניין בשגרה. יש שעושים את זה פשוט כי יש להם יותר מדי כסף, ויש כאלה שמנסים להעשיר את המוזיקה שלהם בצד ויזואלי. מרפי נמנה עם הסוג השני. הסרט הקצר הוא כאוטי, דחוס, בעל תחושת חרדה ורדיפה תמידית - בדיוק כמו האי.פי שהוציא. זה לא הדבר שיחזיר אותו לפסקולי בתי הקפה אבל זה לגמרי החומר שמדגיש כי למרפי נמאס לעשות למאזינים שלו נעים בגב, וטוב שכך.

3. cupcakKe – Crayons

קאפקייק היא ראפרית משיקאגו שכבר כמה שנים נכללת ברשימות של האמנים המבטיחים בזכות הגישה הלא מתחסדת שלה, וגם קצת בגלל הקליפים הלא מותאמים לצפייה במשרד. היופי ב-Crayons, הקטע הבולט באלבומה השלישי והחדש, הוא שמדובר גם בשיר מסיבות לעת מצוא וגם בשיר שמאגד ביחד ססמאות טחונות על לקבל את כולם ומשפטים מופלאים כמו "His dick might be Tinder but he post it on Grindr". מעודנת. זמין רק באייטונס.

2. (Bruno Mars ft. Cardi B – Finesse (remix

ברונו מארס ידע בדיוק מה הוא עושה כשהוא לקח את השיר הכי ניינטיזי מהאלבום שלו והצמיד לו את הראפרית שתיתן את הטוויסט הראוי. קארדי בי כל כך רותחת שמספיקות 30 שניות ממנה בשביל להפוך את השיר הסופר חמוד הזה למגה להיט. הקטע לוקח את התקופה עד הסוף ונותן מחווה יפה בקליפ לתכנית המערכונים של האחים וויינס "In Living Color" שהגדירה מהי קוליות בתחילת שנות התשעים. אם כבר לעשות רטרו, אז רק ככה.

1. Jack White – Connected By Love

כמו במקרה של ג'סטין טימברלייק, גם חזרתו של ג'ק ווייט לוותה בכסיסת ציפורניים. מי שכבר בעשור הקודם הפך לאגדת רוקנ'רול עם ההרכב ווייט סטרייפס, המשיך באלבומי הסולו שלו באווירה בלוזית, כיאה לאחד שמיקם את ביתו ואולפנו בנאשוויל. גם השיר החדש ממשיך בקו דומה, אבל יש משהו קצת אחר. פחות מלוכלך. יותר מלכותי. ליווי החצי-גוספל מאחוריו מעלה געגוע קל ל-"Young Americans" של דייויד בואי. גם סולו האורגן לא בורח ונשאר ממוקד. לפעמים ההתפרצות הרגשית הכי טובה היא זאת שנשארת בארבע קירות. הרבה יותר כואב לזעוק פנימה.