10. The Black Eyed Peas - #WHEREISTHELOVE feat. the World
הרימייק של הבלאק אייד פיז לשיר של עצמם, שנועד לגייס כספים ולהעלות מודעות לזוועות העולם, מסכם את כל מה שרע בשירי תרומות - הם לרוב נדושים, משעממים, חסרי מעוף ומיותרים לחלוטין. השיר Where is the Love הוא השיר החשוב ביותר בקריירה של ההרכב – הוא מסמן את הצטרפותה של פרגי לחבורה והפיכתם למכונת להיטים. השחזור הנוכחי הורג את כל הגרוביות לכדי אקוסטיות אלקטרונית קפואה. קולותיהם הנוספים של מרי ג'יי בלייג', ג'סי ג'יי, ניקול שרזינגר, דידי, אשר ואחרים, אולי מספקים את המסגרת של שיר עם מלא אמנים וזה תמיד נראה מגניב, אבל הם ממש לא תורמים לו להפוך לעדכני יותר. להפך, ההפקה המקורית נשמעת הרבה יותר רעננה מאשר זו הנוכחית. רוצים לתרום לאנושות? במקום למחזר שיר תוציאו כסף מהכיס שלכם.
9. Melanie C – Anymore
מלאני סי החליטה שלא בא לה להתאחד עם חברותיה לספייס גירלס והצטרפה לויקטוריה בקהאם בסירובה לסיבוב ההופעות. במקום היא החליטה לקדם את קריירת הסולו שלה, שאם להודות באמת, הגיעה לשיא שלה בתחילת העשור הקודם. ובכל זאת היא לא אומרת נואש ומוציאה שיר די חביב, אבל לא כזה שמתעליו על קודמיו. אם בשביל זה היא סירבה לאיחוד, מישהי צריכה לעשות אחורה פנה.
8. Drake – Childs Play
דרייק לוקח ברצינות את הרפרנסים בשירים שלו. השיר החדש כולל רפרור לרשת מזון מפורסמת בארה"ב, צ'יזקייק פקטורי. לשם כך הוא הביא את טיירה בנקס, דוגמנית העל שהביאה לעולם את תכנית הקאלט "הטופ מודל הבאה", שתזרוק עליו עוגת גבינה. לפני זה היא כמובן מעוררת סצינה ומעלה את החשש הכי גדול של דרייק: "למה את חייבת לריב איתי בצ'יזקייק, את יודעת שאני אוהב ללכת לשם". מיד לאחר מכן הוא מוצא את עצמו במועדון חשפנות. לא מפתיע בהתחשב בידיעה החדשה שדרייק מתכנן לפתוח מועדון חשפנות, רק "הגון". דרייק שייך לקבוצה של ראפרים שפרצו לתודעה בעקבות ההתחמקות שלהם מקלישאות ז'אנר ההיפ הופ. מטרידה התופעה שהוא ובני דורו דווקא מראים נסיונות נואשים להראות "אותנטיות" על ידי שימוש באותן קלישאות. אם בשיר דרייק מאשים את בת זוגו ב"משחק ילדים", בחיים האמיתיים זה דווקא דרייק שמתנהג כמו ילד. חרמן ודורש תשומת לב.
7. SOHN – Signal
כריסטופר טיילור, או בשם הבמה סון, הוא מהנציגים הפחות מוכרים אך הבולטים של אחד מהז'אנרים העיקריים של העשור – ערבוב בין אינדי אלקטרוני לארנ'בי ניינטיזי. לקטע החדש הוא גייס את השחקנית והדוגמנית מילה ג'ובובויץ' (האויב שבפנים, האלמנט החמישי) שתביים ותככב בקליפ. כיאה לאישה שיודעת כי היא נראית טוב בכל מצב, היא הציבה את עצמה בקלוז אפ קיצוני, בשחור לבן, באיפור מרוח. לא משהו שכל אחד היה מרשה לעצמו. השיר עצמו לא חורג מהקו העדין האופייני לו, אך נותן פסק זמן נעים מכל ההמולה של השאר.
6.Isaiah Rashad – 4r Da Squaw
אייזיה (ישעיהו) ראשאד הוא שחקן חדש יחסית בסצינה. הוא יליד טנסי וחתום בלייבל הקטן אך איכותי, טופ דוג, בו נמצאים גם בין השאר סקולבוי קיו וקנדריק למאר. אלבום הבכורה שהוציא השבוע הוא מהטובים של השנה והשיר הנוכחי מתוכו מרענן. הוא לא מנסה להילחם במישהו או להאדיר את שמו. כל מה שהוא רוצה להגיד זה תודה. "אם אני יכול לשלם חשבונות, אני בסדר" הוא אומר ומזכיר דברים של גיל סקוט הרון מהקטע Comment #1 – "כל מה שאני רוצה זה בית טוב ואישה וילדים, ואוכל לתת להם כל ערב". גם הקליפ צנוע ובו הוא מופיע עם בנו ביום כיף בטיילת.
5. M.I.A feat. ZAYN – Freedun
שיתוף הפעולה המפתיע של השנה שייך למ.י.ה שמביאה את הבויבנד לשעבר, זאיין. בקטע מ.י.ה מדגישה לכולם מי הכי גדולה, גם בלי הפקה בומבסטית. התוספת של זאיין יפהפיה ומתחברת אל הקטע הקצרצר באלבומו שלו, Intermission: Flower, בו התחבר לשורשיו הפקיסטניים ושר בשפת האורדו. הנוכחות של זאיין בקטע מוכיחה את ההיפרדות הסופית שלו מעולם הילדים והפופ המתחנף. ספרי ההיסטוריה עוד יכתבו על זאיין כאחת הדוגמאות הבודדות של איך להיפרד מבויבנד ולהישאר רלוונטיים.
4. Mark Pritchard feat. Thom Yorke – Beautiful People
מארק פריצ'רד הוא אמן אלקטרו הידוע גם כחצי מהרכב האמביאנט Global Communications. אל ההפקה המהפנטת בקטע החדש הוא מצרף את קולו של טום יורק, סולן רדיוהד, ככלי נוסף. יורק, שלא מרבה להתארח אצל אמנים אחרים, מוסיף נופך מנחם לאווירה שמשרה חוסר תקווה. אל השיר מצטרף ויז'ואל יפהפה לא פחות של איש, עם פרצופו של תום יורק, המטייל בסביבה שוממה, כמעט חוצנית.
3. Vince Staples – Prima Donna
אם עוד לא הבנתם את זה, אנחנו בתקופה שאי אפשר כבר להוציא קליפ. צריך שזה יהיה יצירה אמנותית, או לכל הפחות סרט קצר. הראפר הצעיר והמוכשר וינס סטפלס הבין את המשחק והגדיל את ההימור. הסרטון בן ה-10 דקות למעשה משמיע קטעים מתוך האי.פי החדש שהוציא. אי.פי שקיבל תשבוחות מכל צד, ובצדק. הקטע מתעסק בעיסוק החביב כיום על כולם – ההתמודדות עם התהילה. הסצינה העיקרית מתרחשת בבית מלון שכולל רפרנס לסרט "הניצוץ" בזכות הטפט שמופיע במעלית והופעות אורח רוחניות של טופאק, איימי ויינהאוס ורוקט קוביין. הסוף, לא נעשה ספויילר, לא ורוד כל כך.
2. Nick Cave and the Bad Seeds – Jesus Alone
ניק קייב שכל שנה שעברה את בנו בן ה-15 בתאונה מצערת. בכדי להימנע מלדבר על המוות הוא החליט ליצור סרט דוקומנטרי שעוקב אחר הקלטות האלבום החדש הצפוי לצאת היום. אין באמת צורך בדיבור כי כל הרגש קיים בקטע החדש הלקוח מהאלבום ואיתו הקליפ הלקוח מהסרט. לאורכו הוא שר: "עם קולי, אני קורא לך" ואי אפשר שלא לשמוע גם את הלב מתכווץ.
1. Sia – The Greatest
היצירה החדשה של סיה היא הדיסוננס הכי גדול שתחוו השנה. קיים מרחק עצום בין השיר הדי קופצני לקליפ שלו שנפתח ונסגר בפניה הבוכיות של מאדי זיגלר ובחבורת ילדים מוטלת על הרצפה כחסרי חיים. זו גם העוצמה שלו. הקליפ קיבל במהרה פרשנות של תמיכה בנפגעי אירוע הירי במועדון באורלנדו. מאשרים זאת מריחת צבעי דגל הגאווה על הלחיים שם זיגלר והעובדה כי בקליפ יש 49 רקדנים כמספר המתים בהתקפה. לאורך הקליפ מאדי מנסה לעודד את שאר המשתתפים, "אל תתייאש" היא מדבבת את מילותיה של סיה ומובילה את כולם בריקוד. למעשה מאדי כאילו חוזרת אל אותו הבית המתקלף מהקליפ של "Chandelier" רק שהפעם היא בוגרת ומפוכחת יותר. האורות גם יותר אפלים, הפאה שלה שחורה והיא לא לבד. רוב הקליפים והשירים של סיה עד כה היו מאוד אישיים, עם נוכחות דלה של דמויות. השיר הנוכחי מכוון לקולקטיב, לצורך של מישהו שירים את האחרים מהשפל. אולי סיה סוף-סוף הבינה את הכח של האמנות שלה, אולי פשוט אי אפשר להסתגר בתוך עצמך לאור הזוועה המתרחשת בחוץ. גרסת האודיו של השיר (אותה ניתן למצוא בפלטפורמות של אפל וספוטיפיי בין השאר) מארחת את קנדריק לאמר לבית די מיותר והשמטתו בקליפ מוצדקת. מרתיע גם קיומם של אלמנטים בהפקה שמזכירים את הטרנד הטרופי המאוס, אך למזלנו הם מוסתרים היטב. יש שיגידו כי הגימיק של הפאה והריקוד כבר מיצה את עצמו. הקטע היא שגימיק או לא, הפעם זה גרם לנו להזיל דמעה.
בונוס:
Beyonce – Hold Up
לכבוד יום ההולדת של קווין בי היא החליטה דווקא לפרגן לנו ולשחרר את הויז'ואל של Hold Up מהאלבום האחרון ליוטיוב. עד כה הוא היה ניתן לצפייה רק בפלטרפומת הסטרימינג טיידל (השייכת לבעלה ג'יי-זי). העניין הזה מעורר שוב את הבעיה שנוצרת באקסלוסיביות של אמנים עם פלטרפורמות סטרימינג שונות. הן אולי מעלות את הערך הכספי של הפלטפורמה אבל מעוררות תסכול אצל המעריץ. אם לפני שני עשורים הוא היה יכול להיכנס לחנות תקליטים/דיסקים אחת ולקבל כמעט את כל השפע, כיום הוא צריך להתרוצץ בעייפות בין כל מיני אתרי סטרימינג. איך קניה ווסט צייץ כשדרש שאפל וטיידל יתמזגו – תפסיקו עם מלחמת האגו. כולנו נהיה מתים בעוד 100 שנה. תנו לילדים להנות מהמוזיקה.