10. Sting & Shaggy - Don't Make Me Wait
במבט ראשון מדובר בחיבור משונה – מה הקשר בין סטינג, איש פוליס שיצא אחר כך בקריירת סולו שהרימה אותו למעמד של איקונה מוזיקלית, לבין שאגי, איש שזכור מהלהיט הכיפי והמטופש "It Wasn’t Me"? ובכן, הקשר הוא רגאיי. סטינג, שכנראה נזכר בימי פוליס שלו בהם עשה פיוז'ן רגאיי-רוק, שמע את השיר ואמר "נשמע כמו להיט". ואם לסטינג חסר משהו בעשור פלוס האחרון זה להיט. החיבור בסופו של דבר לא נשמע חריג במיוחד, וגם השיר נשמע ממש בסדר, אבל אין ניצוצות. עכשיו נשאלת השאלה למה הם החליטו להפוך את החיבור הזה לאלבום שלם.
9. Liam Payne & Rita Ora – For You
בעוד על החיוניות של סרטי "חמישים גוונים של אפור" אפשר להתווכח, הפסקולים של הסרטים הם חד משמעית המעלה הגדולה של סדרת הסרטים. כבר במשך שני סרטים, הפסקולים הצליחו לספק שירים טובים שהם גם להיטים, החל מדה וויקנד ואלי גולדינג בסרט הראשון, דרך הדואט של טיילור סוויפט וזאיין בסרט השני ועכשיו - הדואט של ליאם וריטה אורה. השיר, שקיבל השבוע גם קליפ, לא מנסה להמציא שום דבר חדש ונותן במה למה שזוג הזמרים מעולים בו – להגיש שירי פופ. מסוג השירים שמתעלמים מהם בהתחלה רק בשביל שבסוף נזמזם אותם בלי שנשים לב לזה.
8. Thirty Seconds to Mars - Dangerous Night
אחת מהשאלות התכופות שנשאלו על המוזיקה בעשור האחרון היא "לאן נעלם הרוק". האמת היא שלרוב הוא מתחבא בתתי ז'אנרים, במיוחד בעולמות האלטרנטיב. במיינסטרים הוא פשוט שינה צורה ו-30 שניות למאדים הם סממן בולט לטרנספורמציה. מלהקת כסאח הם הפכו לכותבי המנונים, או לפחות מתיימרים להיות כאלה, עם תופים גדולים מתוכנתים, מבני שירים שגרתיים ופזמון שאפשר לשיר אותו. כל זה לא בהכרח רע, בכל זאת אלו הטריקים הקבועים של הרוק המסחרי כיום. הבעיה הגדולה בכל הסיפור היא שלא רק שאי אפשר להבדיל בין שירים, אי אפשר להבדיל בין להקות. את השיר הזה יכלו לשיר באותה מידה גם אימג'ין דראגונס. ואם להקה מאבדת את הייחוד שלה, היא מאבדת גם את הלגיטימציה שלה להתקיים.
7. James Blake - If the Car Beside You Moves Ahead
קשה שלא לתהות אם ג'יימס בלייק הוציא את השיר החדש מתוך הארכיון של עצמו. מי שהתחיל את העשור כנער הפוסטר של הדור העצוב מוזיקלית כנראה התגעגע אל הדימוי המהורהר. אז הוא שלף פיסה מרהיבה ברמה האסתטית אבל כמעט חסרת כל עומק ממשי. משחקי הסימפולים והחיתוכים אפיינו מאוד את תחילת דרכו, אבל כבר באותה תקופה הוא הראה כיצד גם קול חצי מסונתז יכול להביע רגש. השיר החדש אולי משכלל את האפקטים אבל נותר מאחור באמירה. למעשה התחושה היחידה שהקטע מעורר הוא שילוב בין אי נוחות לתחושה של תבוסה, כאילו נתקעת בפקק בתוך אוטובוס שפקוק גם הוא באנשים.
6. Chromeo ft. The-Dream – Bedroom Calling
אפשר לסמוך על כרומיאו שיספקו את מנת הרטרו השבועית. הצמד הקנדי הראה מתחילת הדרך איך אפשר לשחזר זכרונות מוזיקליים לתקופות בהן לא בהכרח נכחת. הפעם הם השתדכו לדה-דרים, מכותבי הלהיטים הגדולים של העשור האחרון (Single Ladies של ביונסה, Umberlla של ריהאנה ועוד המון) וזמר מוכשר בפני עצמו. התוצאה הדי מתבקשת, היא צבעוניות נעימה שלא באה לך לתוך הפרצוף, אלא רוקדת בצד בקצב שלה ובלי להפריע.
5. Rudimental ft. Jess Glyne, Macklemore & Dan Caplen - These Days
מכירים את זה שאתם שומעים שיר חדש ובטוחים ששמעתם את זה כבר? אז השיר החדש של רודימנטל. היופי הוא שהשחזור הזה של עוד מאות שירים אחרים לא משנה, זה פשוט עובד. גם לא אכפת לך שמקלאמור ממלמל משהו שבטח מלא בקלישאות, שמדובר בשיר עם אופטימיות בלתי נסבלת במסווה של קטע מלנכולי, ושמקהלת הגוספל לא מרסנת את תחושת ה"נו באמת". כל זה כי ג'ס גלין פה, אחרי מספיק זמן שלא שמענו ממנה, עם טביעת הקול הייחודית שלה, והתחושה שלפעמים אפשר שיהיה שיר בלי התחכמויות יתרות.
4. Justin Timberlake ft. Chris Stapleton – Say Something
אפשר לנשום לרווחה, סוף-סוף הגיעה השיר שהולם את הפלנל שג'סטין טימברלייק עטה על עצמו עם הקידום של האלבום החדש. חוץ מזה, לחלוטין מדובר בשיר הכי טוב מבין אלו שיצאו עד כה. טימברלייק הוכיח לא רק שהוא לא איבד את היכולת לכתיבת שירים, אלא שאפילו אפשר לשמוע איזושהי התקדמות – מאחורי השיר הכאילו אקוסטי מתחבא מימד הפקתי שמעמיק את ההאזנה. נקודה נוספת היא הקליפ המשובח, גם הוא הטוב ביותר עד כה. כן, עדיף קליפ בשוט אחד ללא אפקטים לעומת יצירות מחשב אפוקליפטיות מבולגנות. אבל דבר אחד מעיב על האווירה – הטקסט השטחי שמלא בססמאות "מאחדות" של פוליטיקאים זולים. איך ג'סטין שר בעצמו - "לפעמים הדרך הטובה ביותר להגיד משהו היא לא להגיד כלום".
3. Lady Gaga - Joanne (Where Do You Think You’re Goin’?)
בתוך האלבום האחרון והמאוד לא אחיד ברמתו של ליידי גאגא הסתתרו כמה פנינים, אחת מהן היא שיר הנושא. השיר נכתב לזכרה של דודתה שנפטרה בגיל צעיר מאוד. הוא מורכב מכל הדברים שבדרך כלל מסתתרים בשירים של גאגא – מלודיה ישירה ומרגשת, טקסט שלא מנסה ללכת סחור סחור ופוגע בדיוק במקומות הנכונים, והגשה שהיא ממש על סף הדרמה המוגזמת. גרסת הפסנתר מדגישה את כל אלה עוד יותר, לא מעט בזכות זניחת הגיטרה וסגנון שירת הקאנטרי שהפכו את גרסת האלבום למעט מצועצעת. גאגא הראתה שוב שגם כשמורידים את כל השמלות, הכובעים והמסכות נשארת אחת היוצרות (והיוצרים) המשמעותיות של התקופה.
2. The Streets – If You Ever Need to Talk I’m Here
חזרתו של מייק סקינר בחודש הקודם תחת ההרכב דה סטריטס לוותה בהתרגשות גדולה. לא רק בגלל השתיקה רבת השנים (7, אם לדייק) - אלא כי מדובר במוזיקאי שתמיד דיבר אל המאזינים בגובה העיניים, השירים שלו הם כמו שיחת חברים כנה. בשיר ששוחרר השבוע לדוגמא הוא אומר דוגרי: "אם אמרתי לך שאני צריך אותך, אני באמת צריך אותך". הוא לא נותן פה תיאורים מופלגים או דימויים מתוחכמים, הדרמה היא באמת ובתכלס. את כל זה עוטפת הפקה שמצד אחד משאירה את כל הבמה לסקינר ומצד שני מספיק מורכבת כדי לא לשעמם. כמה שפשוט, ככה טוב. בינתיים רק באייטיונז.
1. TOKiMONSTA ft. Selah Due – I Wish I Could
האלבום ששחררה בסוף השנה הקודמת ג'ניפר לי, די.ג'יי ומפיקה הידועה בכינוי טוקימונסטה, הוא עדות לתהליך השיקומי הקשה שעברה לאחר שנאלצה לעבור שני ניתוחי מוח עקב מצב מסכן חיים. בתוך האלבום בולט השיר הנוכחי, שקיבל השבוע קליפ. לא מפתיע לגלות שמדובר ביצירה הראשונה שלה לאחר השיקום, השיר נשמע כאילו הוא מנסה לחווט מחדש את הנוירונים, מין קריאה מיואשת לחיים אחרים. בנוסף להתגברות על המצב הפיזי, השיר בא לנחם לאחר פרידה כואבת ומצליח לתת קביים לכל מי שזקוק להם.