10. Will Smith - Get Lit
בוקר אחד וויל סמית' קם, נכנס למחשב, ובשיטוט רנדומלי נתקל בשיר של מייג'ור לייזר. באותו רגע הנסיך המדליק מבל אייר ראה בעיניי רוחו כיצד יראה הקאמבק המוזיקלי שלו. לרוע מזלו הוא נתקל בשיר של הלייזרים מלפני עשור. משם הוא בטח המשיך לסט מטומורולנד מאותה תקופה. בראיונות הוא אמר שהוא בקטע של לחזור לבסיס, לתקופה שלו עם דיג'יי ג'אזי ג'ף. אנחנו לא יודעים אם הוא שיקר לנו או לעצמו. הכל בשיר צועק משבר אמצע החיים - השם שלו, הטקסט (מגטרונים?!) והפקת ה-EDM שכבר חשבנו שנפטרנו ממנה. איפה ווילו וג'יידן בכל הסיפור? הם בטח עשו דווקא ואמרו לו "כן אבא, זה הכי קול שבעולם" ורצו למות מהמבוכה. מעניין מה הוא עשה להם בשביל שינקמו בו ככה. אז כן, אנחנו ממש ממליצים לכולם להאזין לשיר החדש של וויל סמית', למען יראו וייראו. כרגע באייטונס בלבד.
9. Riton, MNEK, The House Gospel Choir - Deeper
אחת הדרכים הבטוחות לייצר להיט רחבות היא לסמפל אחד כזה. הדיג'יי הבריטי רטון, שזכה בשנה שעברה להצלחה גדולה בזכות הטראק המעולה "Rinse & Repeat", היטיב להשתמש בקלאסיקת הדאנס מתחילת שנות התשעים, "A Deeper Love", באופן שלא משתלט על הקטע כולו, אם כי משמש עוגן רציני. אל הסמפול מצטרפים MNEK שכבר הפך לזמר האולטימטיבי לקטעי דאנס, ומקהלת הגוספל האוס שעוד לא הצליחה להרוס משהו שהיא נגעה בו. אמנם זה הטראק הכי נוסחתי שריטון עשה אבל הוא עשה אותו כל כך מדויק שקשה להתלונן.
8. MGMT - Little Dark Age
באוקטובר 2007 הצמד MGMT הוציא את אלבום הבכורה שבדיעבד הצליח לזקק את רוח התקופה - פרסומת אופנתית בפילטרים צבעוניים מהאייטיז עם אפקטים שנראים זול בכוונה על מנת לכבד את קריסתם של הבלוגים, עלייתו של טאמבלר, ורוח ההיפסטריה שפרצה את גבולות וויליאמסבורג. עשור אחר כך, לא הרבה השתנה. האייטיז עדיין שם, רק בצורת הדארק והניאו-רומנטיזם שלו. הפתיחה יושבת מעולה עם "Only You" המונומנטלי של יאזו וההמשך דומה מדי ל-"Record "Collection של מארק רונסון. למרות היופי הטבעי של השיר, משהו מרגיש מודבק, כאילו השיר נזרק בו זמנית לתקופות מקבילות. ברגעים הטובים הוא מרגיש כמו בארוק מבוסס סינת'ים, ברגעים אחרים הוא מרגיש כמו השיר הכי מיושן של הרגע. לא תורם הקליפ שבו הסולן עושה מחווה לא מובנת בתספורת או לרוברט סמית' מהקיור, או למספריים של אדוארד, כשמאחוריו אווירה גותית, מעוצבת משל היתה אדיטוריאל לווג. מריחים את הזיעה.
7. Kehlani - Touch
שנה מעולה עברה על קיילני. בתחילתה היא הוציאה אלבום בכורה (לא שזה הכי משנה בהתחשב שבשנים לפני כן היא הוציאה מספר מיקסטייפים ולא מעט סינגלים), שהתקבל יפה מאוד גם בקרב הקהל והמבקרים, ומיצב אותה כאחת מזמרות הארנ'בי-פופ הבולטות כיום. רק שזה לא מספיק. הפעם היא הוציאה השיר שנוטה לצד היותר פופיסטי וכולל פזמון עם תופים של המנוני איצטדיונים ושכבות של סאונד שכמעט מכסה את קולה. לעכשיו זה נשמע טוב, אבל לא נתלהב אם זה הכיוון החדש.
6. Jake Bugg ft. Noah Cyrus - Waiting
יש משהו מאוד רומנטי במקצב משולש. הוא מכניס בך תחושה חמימות נוסטלגית ואי אפשר שלא להישאב לתוך איזשהו סיפור על זוג שהתאהב נגד כל הסיכויים וכעת נמצא במשבר. הקטע הזה עובד טוב גם בדואט של ג'ייק באג עם נואה סיירוס. הוא מביא את הבריטיות המאופקת, היא מביאה את ניחוח הקאנטרי המעושן, ועד שסולו הסקסופון נכנס אתה כבר לגמרי שבוי. פייר, זה טריק לא הוגן, כי רוב השירים נשמעים משכנעים ברגע שמציבים אותם במבנה הזה. הם גם לא מנסים להביא איזה שכלול או חספוס כמו זה שריהאנה עשתה ב-"Love on the Brain". אבל בסופו של דבר, זה לגמרי מספק.
5. Tears For Fears - I Love You But I’m Lost
להרבה אנשים, גם כאלה שלא חוו אותם בזמן אמת, יש פינה בלב להרכב טירס פור פירס שפעלו בעיקר בשנות השמונים. על האהבה הנצחית תעיד ההתלהבות המוצדקת על המופע שהם ערכו לאחרונה לישראל (בפעם הראשונה). השירים הגדולים שלהם הם מסוג הפסקול שמסוגל לחצות עשורים. לרגל אוסף חדש, חברי הלהקה הוסיפו כמה שירים חדשים, מעשה נדיר מבחינתם (האלבום האחרון יצא לפני יותר מעשור). אחד מהם מזכיר את היכולת שלהם לייצר שירים פשוטים אך גדולים מהחיים. לא מדובר בהמשך ישיר של הלהיטים ההם, שהיו הרבה פחות ישירים. גם הניצוצות כוסו במעטה ערפילי. זה שיר שיודע באיזו תקופה הוא יוצא ומשתמש בכל האלמנטים מבלי לצאת הדוד הזקן, וזה מעבר למה שאפשר לבקש מלהקה שלעולם תהיה תקועה בפנטזיית אייטיז. כרגע באייטונס בלבד.
4. Aminé - Spice Girl
האובססיה ללהקת הבנות המיתולוגית משנות התשעים לא חלפה מן העולם. גם אחד מהראפרים הצעירים הרותחים של הרגע, אמינה, ממש רוצה מישהי כמו אחת מחברות הספייס גירלז. קל מאוד להזדהות עם הרעיון. אמינה, שהוציא אלבום בכורה השנה, מוכיח שהוא ממש רוצה את זה על ידי רפרור לזיגי זיגי איי של "Wannabe" והופעת אירוח של מל בי, סקארי ספייס בשבילכם, בסוף הקליפ. אם לא תמצמצו, תוכלו למצוא בויזואל המושקע גם את איסה ריי, היוצרת והכוכבת של "לא בטוחה".
3. John Legend ft. Chance the Rapper - Penthouse Floor
להגיד על משהו שהוא מזכיר את הישן והטוב זה לרוב מעמדה של התנשאות, אך במקרה של השיר החדש של ג'ון לג'נד זה מתבקש. אולי זה בעקבות האירוח של צ'אנס דה ראפר, שהזכיר לו את ימיו הראשונים עם תושב שיקגו אחר, קנייה ווסט. לג'נד התמחה בזמנו בלעשות נעים תוך כדי להגיד משהו משמעותי. וזה בדיוק מה שקורה בשיר הנוכחי. ביחד עם הקליפ, ג'ון לג'נד מבקר את האנשים שיושבים במגדל השן בעוד אנשי הרחוב זועקים את מחאתם לאוזניים אטומות. בשביל יושבי הפנטהאוזים כל מה שמתרחש בקומת הקרקע הוא לא יותר מאשר תכנית ריאליטי. הבעיה היחידה היא שהכל עטוף בכזאת רכות שלפעמים אתה שוכח שיש גם מסר בפנים.
2. St. Vincent - Pills
הניסיון להגדיר את סיינט ווינסנט כפופ עתידני הוא מעשה מיושן. השיר החדש שלקוח מהאלבום שיצא לאחרונה וגרף שבחים רבים ומוצדקים, הוא כאוס מהודק ורלוונטי שמתאר את העכשיו. הזיה תזזיתית המדמה את תחושת האופוריה שגורמים הכדורים שמלווים אותנו בכל רגע בחיינו, אך במקום לגרום לנו להיי, הם רק מנמנמים את חושנו עד קהות. לאורך השיר ווינסנט מלווה בג'ני לואיס ובאקסית קארה דלווין, שדוחפות אותה קדימה ביחד עם הביט של מפיק ההיפ הופ Sounwave, הידוע בעבודה הצמודה עם קנדריק לאמאר. הסוף, עם סולו הסקסופון של קמאסי וושינגטון הוא ההתמוטטות הסופית של האם ברקוויאם לחלום, שקוראת לכולם לבוא, אך מתמוגגת ברעש הלבן של הטלוויזיה.
1. Julien Baker - Turn Out the Lights
אין יותר מדי שירים שמצליחים לדייק את התחושה של מצב נפשי כזה או אחר. עוד פחות השירים שעושים זאת גם במילים וגם במוזיקה עצמה. ג'וליאן בייקר היא מהיוצרות הנדירות עם היכולת לזקק את תחושות הייאוש והתסכול. מעבר לכך, כשם שהיא מגיעה למסקנה בשיר שרק היא יכולה לעזור לעצמה, כך גם המאזין אוזר כוח לצאת ממצב האפסות שבו הוא שרוי. השיר בעל המבנה של התפתחות בהדרגה ואז התפרצות, עובר את משוכת הפסקול לפרק של אנטומיה של גריי (ועוד פרק מהעונות הראשונות, שנגמר במוות המוביל לקתרזיס). הזעקה בסוף לא באה לפרוק אלא לשחרר את השאיפה שהייתה עצורה לאורך כל השיר, כי לא ניתן לשאת את כל האמת הטמונה בו.