10. Imagine Dragons – Believer

משום מה בערך הויקיפדיה של אימג'ן דראגונס כתוב שהם להקת רוק אלטרנטיבית. ממתי כל להקה שעושה רוק שהוא לא גיטרה-בס-תופים הופכת לאלטרנטיב? זו הזיה יותר גדולה מאנשים שאמרו אחרי שנת 2008 כי המוזיקה של לינקין פארק לגיטימית. עוד משותף לשתי הלהקות הוא ששתיהן לא באמת יצרו שירים חדשים, הן פשוט שכפלו שוב ושוב את להיט הפריצה שלהם. הרי מי יבדיל בין השיר החדש ששוחרר השבוע לבין "Radioactive"? שוב קצב היציאה למלחמה, שוב השאגות, שוב התחושה כאילו אנחנו משחקים בפיפ"א. יש שיאמרו כי מדובר בעקביות מבורכת, אנחנו אומרים *פיהוק*.

9. James Blunt – Love Me Better

לפני כחודשיים ג'יימס בלאנט שיגע את האינטרנט כשצייץ: "אם חשבתם ש-2016 היתה גרועה, אני משחרר אלבום ב-2017". היוצר שהוציא לפני יותר מעשור את "You’re Beautiful", כנראה השירים היותר שנואים בהיסטוריה, מנסה כל כמה שנים לחזור את אותה תהילה מפוקפקת אך לא ההצלחה ממשית. השיר החדש לא שונה בכך. עם כל ההומור העצמי, מרגישים שבלאנט די מפחד שיהפוך למאוס של השנה, אחרת מה נותן לו לשחרר שיר כל כך גנרי שיושב בין "Don’t Let Me Down" של הצ'יינסמוקר ל- "Cold Water" של מייג'ור לייזר עם ג'סטין ביבר. אין דבר יותר מביך מלנסות לעשות כמו שהצעירים היום עושים ולצאת פתאט. אז אולי 2017 לא תהיה רעה בגלל האלבום של ג'יימס בלאנט, אבל היא בטח שלא תאזן לצד החיובי.   

8. Ansel Elgort - Thief

היום כל אחד רוצה להיות זמר. השחקן אנסל אלגורט, שהתפרסם בסרטים "אשמת הכוכבים" וסדרת "מפוצלים", החליט שלא מספיק לו ובנוסף לקריירת המשחק (וקריירת הדוגמנות והתקלוט) הבין שג'סטין ביבר, זאיין מאליק ושון מנדז לא מספיקים, צריך גם אנסל בחבורה. לא מובנת ההתעקשות, שיר הפריצה שלו יכול היה להשתרבב לכל אחד מהרפרטוארים של החברים הנ"ל. החל מהשפעות המייקל ג'קסון/דה וויקנד, דרך הפקה אלקטרו-אפלולית שמכסה על שיר אהבה אייטיזי, ועד לקליפ שנע בין 50 גוונים של אפור לאמריקן פסיכו (עם הבעות פנים מוגזמות כאילו אין מאחוריו פילמוגרפיה סבירה). מה שנקרא, היינו שם וראינו כבר הכל. נכון שהבחור שר לא רע, וגם השיר לא קטסטרופה. ובכל זאת, תביא משהו חדש או שאל תבוא בכלל.

7. Mariah Carey feat. YG – I Don't

מעניין לתהות האם הריאליטי של מריה קארי, סליחה, "דוקו-סדרה" כפי שהיא מתעקשת, היה למעשה טיזר אחד ארוך לשיר החדש שהוציאה השבוע. השיר, שמנסה להיות ההמנון הנוכחי לשבורי הלב, מתכתב כמעט במדויק עם הפרידה מארוסה העשיר כקורח. פרידה שנסיבותיה התגלו במהלך הסדרה. מיותר לציין כי אין פה חזרה לימי התהילה של הדיווה מהניינטיז, ואפילו לא לתקופת הקאמבק של העשור הקודם עם "האמנציפציה של מימי". השיר בסך-הכל חביב ונעים, וכמה ריפיטים בהחלט יעשו, בעיקר בזכות ההפקה המשופשפת של ג'רמיין דופרי והעובדה שקארי עדיין יודעת לשיר, לפחות דרך המסננים של אולפן ההקלטות. אבל אין פה שום שיא, שום כעס ממשי או השלמה. אפילו הקטע ה"שערורייתי" בקליפ בו היא שורפת את שמלה החתונה מבית ולנטינו מרגיש מתאמץ ומזויף. קצת כמו בסדרה שלה, שבה כולם היללו אותה עד כמה שהיא טובה ונבונה וסקסית תוך כדי שהיא דופקת פוזות ודאק פייס כאילו כל שניה בחייה היא הזדמנות לתמונה.

 

6. Depeche Mode – Where's the Revolution

בשניה שמתחיל השיר החדש של הרכב האלקטרו-רוק-פופ המכונן, דפש מוד, ישר מרגישים בבית. ריף האינדסטריאל שפותח את השיר ומקהלת הקולות הגותית שמשתלטת בהמשך כבר הפכו לתו תקן של ההרכב הפעיל קרוב לארבעה עשורים. בולט בכל זאת הטקסט המחאתי, הישיר, שתוקף כמעט את המאזין, מאשים אותו בכל עוולות העולם. זה מעצבן ומעייף כשלהקות גוררות את אותו השטיק על פני אלבומים, אך כשדפש מוד משחזרת במידת מה את הסאונד שלה, היא מנערת אותנו מהעננה שיוצרות כל הלהקות הסטטיות האחרות. כפי שכתוב באחת התגובות ביו-טיוב -  דפש מוד זו לא להקה, זה דת.  

5. Blondie – Fun

אחת מההפתעות הנעימות והמרגשות של השבוע היא חזרתם לפעילות של בלונדי. להקת הרוק ששורשיה נעוצים עמוק בניו-וייב של סוף שנות השבעים עברה כמה שינויים מוזיקליים במהלך העשורים, הכריזה כי האלבום החדש יעמוד בסימן אולד-סקול. למי שחשש כי משמעות הדבר סאונד מיושן, אל דאגה, אל הפרוייקט הם גייסו שורה של כותבים שאת שמותיהם תשמחו לגלות – סיה, בלאד אורנג', צארלי XCX ודייב סיטק (TV On The Radio). האחרון אחראי על השיר החדש, שכשמו מספק חוויית הנאה מוחלטת. אווירת הדיסקו הלא קיטשית משתלבת מעולה עם קולה של דבי הארי ובלי ששמים לב השיר כבר נגמר. האם יש כזה דבר יותר מדי כיף? לא במחוזותינו.  

4. Chance the Rapper – Same Drugs

את תואר הקליפ החמוד של השבוע מקבל בקלות צ'אנס דה ראפר. הראפר שהוציא שנה שעברה את אחד מאלבומי השנה, The Coloring Book, למרות שמדובר בכלל במיקסטייפ, ואף קיבל מועמדות עליו לגראמי. השיר Same Drugs הוא מהטובים שבאלבום. בשיר הוא מארח כקונטרה נשית את הזמרת העולה ארין אלן קיין, ומתאר בצורה הכי נאיבית מה שקורה כשכל המכנה המשותף בינך לבין חברי הילדות נעלם כלא היה. בקליפ מצטרפת אליו בובה שמלווה אותו בסיבוב ההופעות הנוכחי כשלבסוף אנו מגלים כי גם כל הפועלים של אולפן הצילומים מלא בחבובות. לא חושבים שיש איזשהו סאבטקסט חתרני בקליפ חוץ מפשוט להעלות לנו חיוך.

3. Faith Evans & Notorious B.I.G feat. Snoop Dogg – When We Party

פיית' אוונס עושה סיאנס ומעלה מן המתים את בעלה המנוח, מגדולי הראפרים, ביגי סמולס. אוונס, מיקירות סצינת הארנ'בי ואושייה מרכזית במלחמת ההיפ-הופ הידועה לשמצה בין החוף המערבי לחוף המזרחי, הכריזה על פרוייקט שאפתני, אלבום חדש ומשותף לה ולביגי. האלבום יכלול קטעי ראפ בין לא ידועים בכלל למוכרים מאוד שלו שישולבו בהפקה חדשה, קולות של אוונס וכמה אורחים חשובים. התוצאה לבינתיים, כפי שהיא מתבטאת בקטע הנוכחי המארח את סנופ דוג, מצויינת. באופן מפתיע ביותר, הכל יושב בצורה הכי טבעית שיש. מדהים לפעמים הפלא של הלחתוך ולהדביק. הקטע מצליח לשחזר את אווירת הFאנק המהוללת של החוף המערבי ולשמור על רעננות. למרות שרטרו ניינטיז כבר מתחיל להימאס, אין דבר יותר נעים מלשמוע מוזיקה שנותנת כבוד לאושיות המקוריות שעיצבו את העשור ההוא. כרגע בספוטיפיי בלבד.

2. Dirty Projectors feat. D∆WN - Cool Your Heart

להרכב הפופ האקספרימנטלי, דירטי פרוג'קטורס, יש יתרון מוכח בלייצר שירים מורכבים בתדמית כאילו לא קרה שום דבר מיוחד. הדוגמא הבולטת היא Stillness  Is the Move המוכר יחסית לקהל הרחב. השיר החדש שנכתב ביחד עם סולנג', בו הם מארחים עוד יוצרת מסובכת לא פחות, דון ריצ'רדס, הוא הכי קרוב קונפסטואלית לשיר ההוא. שוב דבר לא שגרתי פה, לא המקצב, לא הסמפולים המפוזרים, ובטח שלא הברייק האינסטרומנטלי המטריף שמתרחש באמצע. זה קצת כמו מייג'ור לייזר על אסיד. אם כבר לסבך את החיים, אז רק בידיים של הפרוג'קטורס.

  

1. Tennis – Modern Woman

הצמד הנשוי, טניס, תמיד עשה שירי פופ קטנים ויפים. אבל הפעם הוא ממש התעלה על עצמו. לקראת לקראת אלבום חדש שישוחרר חודש הבא, רביעי במספר, הם שחררו השבוע קליפ שסופסוף עושה רטרו לסבנטיז, עשור שקצת נדחק לאחרונה, ולא בצדק, מאחורי שנות השמונים והתשעים. השיר שמזכיר לרגעים את הקרפנטרס, מצליח לפרק בפשטות את המהות של אישה מצליחה, כולל הזיוף הנלווה. ההפקה החלומית לא מכסה את הכל בריוורב ומשאירה את המאזין עם התמיהה האם מדובר בחלום או מציאות.