עד כה לא מצאתי מקום אחד שקודש קודשיו הוא ההיפ הופ. היו כמה דומים וגם כאלו קרובים, בסוף כולם היו ליד. "אשדוד" - "אין מצב..." חתכתי את 'גברת הגזמות'. אחרי חצי שנה של חיפושים ודקה שלמה בניסיון להחזיר את הגבה למקום, הבנתי שכדאי בכל זאת להיכנס לרכב ולנסות. מה כבר יש להפסיד? 25 דק' בדרכים, שלום - שלום קטן למארחת והמאבטח ואנחנו נכנסים פנימה כשתדמית הנאצ' נשארת להתקרר בחוץ.
"אני מירושלים" – "ואני ממודיעין, מאיפה אתה?" שואלים אותי פיפטי סנט וחצי שקל. מקומיים ומחוץ, לבושים בלוק מוקפד וכאלה במראה מרושל, בשנות ה-20 או אולי בכלל ב-30 המאוחרות, העיקר שתהיו על הביט הנכון. הרוב כאן חיים את לוק הכובעים והבנדנות, מרביתם במכנסיים זרוקים ושרשרת במשקל כבד. יש גם כמה שנקלעו לסיטואציה בטעות, אבל הוואנבי ראפר'ס לא משאירים מקום לספק – מצאנו קהל חדש.
על מיתרי הגרוב של החבר'ה הצבעוניים פורט דיג'יי שמבין בדיוק איפה הוא עומד, אור נחום. הקהל כאן לא מתלהב מסט אובייס בצורת הטוורקינג של ריהאנה או מגה להיט כדוגמת "Hotline Bling" של דרייק, הוא מחפש זווית אחרת - פחות מיינסטרים, ואם כבר מיינסטרים שיהיה יציאה בהפתעה. שירי שנות ה- 90 של פאט ג'ו לחימום, מתחלפים להיפ הופ אולד סקול שמגרד את הבליינים לפתוח אשכרה מעגל לבאטלים – פאק מיי לייף! ואני חשבתי שהברייקדאנס נקבר בארכיונים של חברות התקליטים, מי היה מאמין שהוא חי ובועט באשדוד? טימבלנד, באסטה ריימס, פארל, פאטמן סקופ וסקראצ'ינג קטן לכיוון "Get Low" של ליל ג'ון מצליחים לסובב את ערימת המשוגעים על הרצפה. החבר'ה כאן שבויים מרצון ליציאותיו של הדיג'יי מעמדת מכונית החיפושית ולא מתכוונים ללכת – מי שעייף וחש ברע, מוזמן לפנות לד"ר דרה.
לא פחות חשוב מהרחבה למטה, הדופ מחזיק גם גלריה במפלס עליון עם מקומות ישיבה: הגברים זרוקים על הספות וכמה בחורות מטיילות ומתצפתות על המתרחש למטה, מינימום הקליפ ל- "Sweat" של סנופ דוג ודייוויד גואטה. גם הגרפיטי הססגוני הוא חלק בלתי נפרד מפמפום האווירה בה שוחים הבליינים שזוכים להיות לערב אחד השחקנים בסרט של עצמם. אל תתבלבלו, מתחת לכל האקססוריז המוגזם מתחבא פה משהו אמיתי לגמרי. הוואנבי ראפר'ס חיים את המוזיקה, הסטייל ובעיקר את המקום שמהווה מקלט משוריין מכל ההיצע המזויף שמתרוצץ בחוץ - לא ליין של "שלישי שחורה" או "שבת היפ – הופ בקבוע", פשוט זה ודי.
הדופ הוא אחד המקומות היחידים בארץ שעושה בדיוק את מה שהוא יודע לעשות, בלי יותר מדי ריקושטים ואיוונטים מפוצצים בפייסבוק וכנראה שהסיבה העיקרית לכך שהסצנה השחורה נדחקה לשוליים זה בדיוק זה. בעלי המועדונים לא היו מוכנים לקחת חלק במשחק החדש, לא רצו לנסות ולעמוד בקצב שהקולגות מהסצנות המקבילות הכתיבו ואם זה אומר שהגרוב והקללות כבר לא המיינסטרים הבולט, אוקיי – אפשר גם לא בתל אביב. בלי חנפנות ועם המון אופי מצאתי באשדוד בדיוק את מה שחיפשתי ויצאתי מבסוט, הסצנה עדיין חיה. אמנם זה קצת רחוק למי שגר במרכז, אבל נסיעה שווה את הידיעה שהמוזיקה השחורה היא יותר מהסתבכויות פליליות של כריס בראון וביטולי הופעות בהפתעה של קניה ווסט. גם כאן סנופ דוג לא נשמע כאן כמו שם של מזון לבעלי חיים, פשוט משהו שנשאר מאחור וצריך לחזור למרכז הערב. אנחנו מסירים את הכובע.
מחירים:
בקבוק קורונה 32 ₪ / גולדסטאר בקבוק 27 ₪ / צ'ייסר ייגר 15 ₪ / צ'ייסר פידג' 15 ₪ / וודקה רדבול 48 ₪ / בקבוק מים 10 ₪