חוזה גונזלס וג'וניפ בישראל - ביקורת ההופעה בבארבי

חוזה גונזלס, ג'וניפ, בהופעה בבארבי (צילום: גיא פריבס) — כמה טוב ששבת. חוזה גונזלס עם "ג'וניפ" בבארבי | צילום: גיא פריבס

אי אפשר שלא להתאהב בקול של חוזה גונזלס. לי זה קרה לפני כמה שנים בעקבות דרישתו הבלתי מתפשרת של בעלי, שהגרסה שלו ל-"Tear drop" של מאסיב אטאק, תתנגן רגע לפני החופה שלנו. משם ההכרות עם "ג'וניפ", להקה שהקים גונזלס עם שני חברי ילדות שלו, הייתה רק טבעית.

כשיצא אלבומם השני ב- 2013, השיר הפותח "Line of Fire", מיד משך את תשומת הלב, וההתמכרות הייתה מהירה. כשהוא נבחר ללוות את הפרומו לקראת הפרק האחרון בהחלט של סדרת המופת "שובר שורות" זה כבר היה ברור שהשיר הזה הוא הדבר הכי נכון ב- 2013.

Line Of Fire (צילום: הבלוג של יובל אראל)

Your Life, Your Call (צילום: הבלוג של יובל אראל)

אמש, "ג'וניפ" הגיעו הישר משוודיה לבארבי מפוצץ, כנראה בעקבות השמועות על ההופעה המיוחדת של גונזלס באותו מקום ממש ב-2008. בכל פרסום על ההופעה הקפידו לכתוב שהיא תתחיל בדיוק ב-22:00. ואכן, באופן שאינו מובן מאליו במחוזותינו, הם עמדו בזמנים.

בלי שהיות הם פותחים עם "Black Refuge", מתוך אי.פי שיצא ב-2005 וממשיכים עם "So Clear" ו-"Suddenly" מהאלבום האחרון. לרגע נדמה שאנחנו לא בבארבי אלא ביער מכושף, מלא בצלילים קסומים. גונזלס מיטיב להתוות את הדרך בעזרת הגיטרה הקלאסית שלו, וכלי ההקשה שומרים על אווריריות מתוזמנת היטב.

הם מבצעים את "Always", אחד השירים הבולטים מהאלבום הקודם, אבל נותנים לו ביצוע חסר עוקץ, וממשיכים עם "Walking Lightly" הנעים. העובדה שמדובר בלהקה קטנה וצנועה, שלא מרבה לתקשר עם הקהל, למעט תודה קצרה מדי פעם, ושומרת על הופעה נטולת שיאים עד כה, גורמת לתחושה מעט מונוטונית. אבל שלא תטעו: מדובר במונוטוניות נעימה ואף ממכרת משהו.

בביצוע של "Villain", גם הוא מהאלבום האחרון , נדמה לרגע שהם מעלים הילוך ומיד אחריו מתחיל "Your Life Your call" המצוין, מחוזק בהמשך עם "In Every Direction" ו-"Without you".

ההפתעה האמיתית מגיעה רגע אחרי: פריטה אחת מוכרת והלב שלי מחסיר פעימה. ציפיתי לשמוע את "Line of Fire" רק בהדרן, אבל כשהוא מתחיל, הוא ממלא את האולם ומביא את רגע השיא שכל כך חיכיתי לו, מרגיש כאילו באותו הרגע החלה ההופעה באמת. הקהל שהיה אוהד לאורך כל הדרך, מתמכר סופית ל- 5 דקות ו- 39 שניות של עונג צרוף. רגע שאתה רוצה שלא יגמר לעולם.

אחרי הצגת נגנים קצרה, הם יורדים מהבמה כשהקהל עוד בתחושה של "רגע, רק התחיל". בלי גינונים מיותרים, הם עולים ופותחים דווקא עם שיר מקריירת הסולו של גונזלס: "Down The Line" ומיד אחריו "After All Is Said and Done" השיר האחרון מהאלבום האחרון. כשהם יורדים שוב, הקהל מריע ונותן אהבה בצורה שבטוח מרגשת אותם והם לא מאכזבים: עולים שוב ומסיימים, הפעם באמת, עם "Rope & Summit" המקפיץ. למרות שברקע מתחילה להתנגן מוזיקה המסמלת את תום ההופעה, הקהל לא מפסיק להריע בחוזקה ומתעקש עד שנדמה שהם לא יוכלו לסרב להדרן שלישי, אבל הפעם הם עולים רק כדי להשתחוות.

אין ספק שמזג האוויר הסתנכרן עם ההופעה, והחורף שחזר לרגע העצים את האווירה המרחפת של הפולק-רוק המלווה בצלילים פסיכודליים של "ג'וניפ". למרות שרוב ההופעה שמרה על קו מתון ומונוטוני, סך הכל מדובר בהופעה טובה. אולי הבעיה בכלל היא בציפיות. מכל הופעה שמגיעה מחו"ל אנחנו מצפים שתעיף אותנו משיא לשיא, שהעומדים על הבמה יתרפקו על הקהל הישראלי החם במילים חמות ואוהדות, אבל לפעמים כל מה שצריך זה פשוט לאפשר לתת לנו להתמכר לרגע ולהינות.

מצאתם טעות לשון?