להקת מארס וולטה (The Mars Volta) כיבדה אותנו בנוכחותה אמש בהאנגר 11. חברי ההרכב, שבבסיסו עומדים סדריק ביקסלר-זוולה (סולן) ועומר רודריגז-לופז (גיטרה), מובילים את ז'אנר הפרוג-רוק בעשור האחרון ללא כוונה להפסיק להדהים את המעריצים עם התפרצויות גיטרה מטורפות, מקצבים מסובכים ושימוש באפקטים פסיכדליים ביצירותיהם.

בעיקר מהאלבום האחרון

להופעה הגיע קהל מעריצים גדול (כאלפיים איש) ומגוון, שקיבל בתחילת הערב חימום מלהקת "טייני פינגרז"- הרכב הרוק הישראלי שמשלב בשיריו דאבסטפ, פסיכדליה, וגרוב. בהמשך עלו בליווי עומר על הבס להקת "לה בוצ'רטס" (Le Butcherettes), להקת הגראז' פאנק ממקסיקו, שדחפו את הקהל להילוך הבא כאשר הם חמושים בסינטיסייזר פסיכדלי ומתופפת אימתנית. הזמרת קפצה ופירכסה על הקהל ונתנה לו כבר אז להרגיש שהקרקס המקסיקני עומד להתחיל.

קצת לפני 23:00 התחיל המופע המרכזי כאשר נשמעת ברקע היצירה הראשית והמרגשת מהסרט "בעבור חופן דולרים" של אניו מוריקונה, מלחין פסי הקול של מרבית מערבוני הספגטי. היצירה שבונה את המתח מגיעה לנקודת שיא בו חבורת וואטוס לוקוס (פור אוור) עולה לבמה ומבצעת את השיר "The Whip Hand" מאלבומם האחרון "Noctourniquet". מאותו אלבום ביצעו אחר כך "מארס וולטה" גם את הקטעים ''Aegis" ו- 'Tinkets Pale of Moon". התהפכתי.

הביצועים היו מטורפים, קורעים, מגניבים

בשלב הזה הספיק סדריק הסולן כבר לחוות כ-8 אורגזמות - פור רציני על הקהל שלא מספיק מכיר ומחובר לאלבום האחרון. בהמשך לרגעים האינטימיים שלנו עם סדריקו, הוא משתף אותנו במחשבה שזה סימן טוב אם אתה חוטף מכות בבית הספר על רקע המוזיקה שאתה שומע. הקהל לא ידע שמיד אחר כך הוא יכה בהם עם "Dyslexicon" מאותו אלבום.

מארס וולטה הופעה (צילום: רועי ברקוביץ')
"8 אורגזמות פור על הקהל". סדריק ביקסלר-זוולה , "מארס וולטה" | צילום: רועי ברקוביץ'

הביצועים היו מטורפים, קורעים, מגניבים. עומר השתגע על הגיטרה, ושאר הנגנים מאוד הרשימו, במיוחד המתופף העוצמתי, אבל היה קשה להתעלם מהאכזבה של הקהל המפרגן, שציפה לשמוע יותר שירים ישנים.

אלמנה, גוליית, והביתה בלי הדרן

לקראת סוף ההופעה זה סוף סוף קרה. "מארס וולטה" בצעו את הבלדה המרגשת "The Widow" מאלבומם השני "Frances the Mute", והקהל היה בעננים. 1:0 לאלמנה שבפינה. לאחר מכן הגיע השיר "Goliath" מתוך האלבום "The Bedlam of Goliath", שנמשך ונמשך עוד ועוד לתוך ג'אם של כמעט רבע שעה עם כמה קליימקסים. 2:0 לאיש הגדול עם האבן במצח, ואף מילה על לד זפלין.

האכזבה הגדולה היתה לגלות שזה היה השיר האחרון. לא עזר לקהל שמחא כפיים ושרק במשך 10 דקות נוספות - "מארס וולטה" התעקשו ולא חזרו להדרן. ובאמת חבל, כי באו לראות אותם מעריצים שחיכו לערב הזה עשור שלם. ההופעה שהם נתנו היתה מצויינת, הבעיה היא שהם הלכו עד הסוף עם הקטע של ה"אנטי קראוד פליזר". לך תסמוך על פרוגרים.

מארס וולטה הופעה (צילום: רועי ברקוביץ')
מעריצים שחיכו להם עשר שנים. "מארס וולטה" בהאנגר 11 | צילום: רועי ברקוביץ'