ירותיסליים
למרות כמה בעיות בסאונד, מציע המופע "רוקנ'רול" של תיסלם חבילת המנוני רוק נצחיים, שמבוצעים על ידי שישייה מגובשת ששוב הודבקו אחד לשני בדבק פלאי, המחבר להקות רוק גדולות שלא נגמרות אף פעם
תיסלם, הלהקה השנייה בישראל שידעה להפוך רוקנ'רול לבידור להמונים (קדמה לה רק כוורת), עלתה אמש לבמה אומנם עם חליפות וז'קטים, אבל עם אש בעיניים ורצון עז להוכיח שהיא עדיין להקת רוק גדולה, חשובה, סוחפת, רלוונטית. להקה ותיקה ומנוסה, אך עדכנית, שעושה שימוש במסכי וידיאו משובחים עליהם מוקרנים חומרים מוקפדים. להקה, שבניגוד ללוקיישן בו הופיע אמש, רחוקה מלהיות פסל מאובן או מוצג מוזיאלי, גם בגיל המופלג 30.
עלו חדים ומפוקסים, סבלו מסאונד בעייתי
|
יזהר אשדות ויאיר ניצני מתראיינים לקראת המופע
אלא שהשליש הראשון של ההופעה היה בעוכריה. בששת השירים הראשונים - על הבמה, מעשנים ביחד, המנקה במלון, בוקר של כיף, השריקה הזאת - הקהל עדיין לא התחמם והאנרגיות רק התחילו להצטבר. בעייתי במיוחד היה הסאונד באותו חלק של הערב. החל בבאלאנס בין הרמקולים, כשצד שמאל של הקהל (ימין של הבמה) היה חזק בערך פי 3 מהצד השני, וזאת בעמידה במרכז, מתחת לאפו של הסאונדמן.
בנוסף, ולא פחות בעייתי, את הפסנתר החשמלי של יאיר ניצני לא שמעו בכלל, כמו גם את הגיטרה החשמלית של יושי שדה. כך נשמעה תיסלם, להקת רוק עם צליל עשיר בדרך כלל, כהרכב של בס-תופים-גיטרה, שנשמעו אגב מצוין. צוף פילוסוף בבס וסמי אבזרדל בתופים הם מחטיבות הקצב הלא מוערכות מספיק ברוק הישראלי.
הלהיטים הישנים העמידו בצל את השירים החדשים
|
תיסלם מוציאה אוסף חדש לרגל חגיגות ה 30
מכאן והלאה שבה תיסלם והדגימה את כוחה הגדול כלהקה שיש לה בעלות (בדומה לכוורת ומשינה) על שרשרת ארוכה של להיטים והמנונים: חצבים פורחים, כוכבים, שנה שנייה, עוד פגישה, רדיו חזק, תנו לי רוקנ'רול, לראות אותה היום, כשאת בוכה את לא יפה, יש לך אותי ועוד ועוד. העובדה שכל השירים האלה שרדו יפה את מבחן הזמן, גם אם חלקם נשמעים כיום כ"רוקנ'רול של פעם", והחיבה העצומה שממשיך הקהל לרכוש אליהם, העמידה אמש בצל את "רק אותך רוצה לאהוב" ו"שעמום", השירים החדשים שהוציאה הלהקה השנה.
ב"עוד פגישה" הקהל הירושלמי המבוגר החל לקפוץ באויר
השליש האחרון של הערב כבר היה חגיגה. ב"עוד פגישה" הקהל הירושלמי והיחסית מבוגר התחיל לקפוץ. ב"רדיו חזק" ו"תנו לי רוקנ'רול" גם הפסנתר של ניצני סוף סוף נשמע והקהל היה באוויר. את פרק ההדרנים פתח ניצני בשירה בציבור די מיותרת של "מעל פסגת הר הצופים" ו"מלכות החרמון", אם כבר הומור אז עדיף "האשם תמיד". אחר כך הגיעו "יש לך אותי" המרגש ו"כשאת בוכה את לא יפה" האיצטדיוני. את ההדרן השני פתחו יזהר אשדת ודני בסן ב"מתי בפעם האחרונה", שיר עם לחן משובח שהיווה את אחד משיאי הערב. הסיום היה שייך, כאמור ל"דינמו מסחה", וקצת חבל, כי ראוי היה לסיים עם אחד ההמנונים.
קשה שלא להתרגש מול שישיית הרוק הבלתי נגמרת הזו
|
"גם בחו"ל להקות בגילנו מובילות את השוק"
ואי אפשר שלא לסיים בירושלים, העיר המיוחדת הזו, שהציעה אמש אחרי המופע של תיסלם חוויה מוזיקלית מסוג אחר לגמרי. 40 חברי להקת הגוספל של ברלין התגלגלו באישון לילה לבר ה"בירמן" שבמדרחוב בן-יהודה ובאופן ספונטאני לחלוטין העניקו ליושבי המקום שעה קלה של מיטב קלאסיקות הנשמה, מ"Ain't no mountain high", דרך "Son of a preacher man" ועד "Dancing in the streets" הכה סמלי. היה וואוו.







חדשות



= תגובה ללא תוכן
= תגובה עם תוכן


אתר זה פועל כחוק ברישיון

















