רק ארבעה חודשים עברו מאז הופיעו קיי'ז צ'ויס בארץ, ועדיין שאגות הקהל אמש במועדון הבארבי בתל אביב גרמו לי לחוש שאני בעיצומו של משחק של ביתר ירושלים באצטדיון טדי. כן כן, גם הלילה הקהל הישראלי המחבק ממשיך להוכיח ללהקה הבלגת כמה הוא צמא לעוד ועוד מרוק הגיטרות שלה.
את ההופעה בחרו שרה בטנס וחבריה לפתוח בפרק אקוסטי שכלל חמישה שירים מאלבומיהם הקודמים, כמחווה למעריצים האדוקים אותם זיהתה בטנס בשורה הראשונה. "I almost forgat - shana tova", אומרת החמודה ומבטיחה שבהמשך יהיה פרוע ורועש, כמו שהקהל אוהב.
הפסקה מתודית של רבע שעה בין הסט האקוסטי לחשמלי
המעבר מהתחלה שקטה יחסית להמשך מחשמל וקצבי היה דרך לא רעה לשמור על האנרגיות הקהל מתודלקות בהפסקה בת רבע השעה בין הסט האקוסטי לקפיצות והטירוף שהגיעו אחריו. אלף איש עמדו ברבע שעה הזו בבארבי ושמרו על מקומם בקנאות, לא זזו סנטימטר. היה קצת מוזר לחוות הפסקה זכזו באמצע הופעה, אבל הכל נשכח במהירות כשקיי'ז צ'ויס שבו לבמה עם "perfect" מאלבומם האחרון "Eco Mountain".
_ccc.jpg "קייז צויס הופעה 9 (צילום: רועי ברקוביץ')")
מה שהיה הכי מעניין בהופעה הזו הוא סוד הקסם והחיבור של הקהל המקומי עם הלהקה, שלא נחשבה כמעט אף פעם לדורסת אצטדיונים או חדשנית גדולה בתחומה. מה שכן, קיי'ז צ'ויס כתבו כמה שירים נהדרים בקריירה, היו כאן לפני עשר שנים בחוויית גראנג' ניינטיזית למהדרין, ומאז רק חיזקו את הקשר. הזמן עבר, הביקורים שלהם כאן נהיו תכופים יותר, והחבר'ה לא איבדו את הניצוץ ואת החום האנושי שמקרין על הקהל וחוזר אליהם ממנו חזרה בגדול. וששרה מבקשת מכולם לשיר "יום הולדת שמח" לסאונד, בעברית, הקהל נענה לה בשמחה.
שרה יודעת לשחק אותה
ואולי זה בגלל שבאמצע ההופעה היא עוצרת ומזכירה שביקשו מהם להחרים את ישראל ולא לחזור לכאן יותר. "כמובן שאמרנו להם שאנחנו באים להשמיע את המוזיקה שלנו לקהל שלנו, וזה מה שמעניין אותנו!", הצהירה, ואלף איש הריעו חזרה באהדה. אז איך אפשר שלא להתאהב בהם כל פעם מחדש ?!".
עוד בלטה בהופעה הזו נוכחות של נציגות מהקהילה הלסבית ומעניין אם מדובר במשיכה לטקסטים הרגישים של הלהקה, או שמא לשרה בטנס עצמה כמעין אייקון עם קול מלטף מצד אחד ונוכחות טום-בואית מצד שני.
_c.jpg "קייז צ'ויס הופעה 6 (צילום: רועי ברקוביץ')")
בראיון מקדים הבטיח גרט בטנס שירים הקהל לא שמע עדיין מהאלבום החדש. זה נחמד, אבל כצפוי מה שהטריף את הקהל היו דווקא הלהיטים הותיקים מפעם, כמו Not an addict, Everything for Free ו-Believe, שהעלה לי פלאשבקים מלילה פרוע בסינרמה כילדונת מהופנטת בריחוף אחרון לפני הגיוס, כששרה צבועה בבלונד פלטין וגרט עם רעמת שיער מתנופפת במקום קרחת מבריקה. את ההיי מההופעה ההיא סחבתי איתי עד לבקו"ם.
אותו סוג של אנשים, שקיפצו איתי אז, אומנם נכחו בבארבי כמעט במלואם, אלא שהפעם הם יותר רקעו ברגליהם ופחות ניתרו באוויר. כלומר, פיזזו, אבל יותר בכבדות. בכל זאת, הקלילות המשוחררת של גיל העשרה חלפה, אך הידיים היו ונשארו מונפות גבוה. הבטנסים, מצדם, הפגינו על הבמה זן מיוחד של נעורים נצחיים השמור לכוכבי רוק שהמוזיקה משאירה אותם פרש.
את ההופעה הם חותמים בהדרן כפול. בחלקו השני עולה גרט לביצוע סולו מדהים של "Shadoman". אחר כך מצטרפים שאר חברי הלהקה לסשן המסורתי של צילומי וידיאו וסטילס, כדי לתעד את הרגע.
קי'ז צ'ויס יופיעו הערב שוב בבארבי. נדמה לי שנשארו כרטיסים אחרונים. אל תחמיצו את ההזדמנות להתמלא ולהעניק אהבה ללהקת רוק גדולה.
