סקס, מוניקה ורוקנ'רול לפנים

בראייה היסטורית, מוניקה סקס היא אחת מעשר להקות הרוק הטובות שהיו בארץ, באותה רשימה שכוללת בהתניה כמעט פבלובית את כוורת, תמוז, תיסלם, בנזין, משינה, החברים של נטאשה ואיפה הילד. מבחינת הלהקות הפעילות כיום, הם בקלות בשלוש הגדולות. אלבום הבכורה שלהם, "פצעים ונשיקות", שווה בטירוף פרק בעונה השנייה של סדרת "האלבומים" של קוטנר, מהלך שיעשה איתם צדק היסטורי, כיוון שנעדרו מהפרק האחרון המפורסם ב"סוף עונת התפוזים", שצולם כשהם היו עמוק בפרק הניו יורקי של הקריירה שלהם. אותו פרק שהניב כעת את ה-EP בן ארבעת השירים "Spine".

חבילת רוק חזקה ומשובחת, סופר-גרופ

מי שיחפש אותם בקטנות יאמר ש"Spine" הוא כמאמר הקלישאה "מעט מדי ומאוחר מדי". יש בו רק ארבעה שירים, והוא יוצא אחרי שלמרבית המעריצים הכבדים של הלהקה יש כבר בהישג יד את החומר הזה, ויותר. אבל יהלי סובול, פיטר רוט ושחר אבן-צור, שלושתם מוזיקאים מצוינים, תמיד היו אנשים עם טעם טוב ותזמון מוצלח - אם הם בחרו להוציא את ארבעת השירים האלה דווקא עכשיו ודווקא באופן הזה - אפשר לסמוך עליהם שזו היתה הדרך האלגנטית שלהם לסגור מעגל עם הפרק ההוא בעברם.

מוניקה סקס הם כבר כמה שנים טובות סופר-גרופ. כל אחד מארבעת חבריה, כולל הבסיסט ספי אפרתי, הוא אמן יוצר בפני עצמו, שהוציא אלבומים ופרויקטים משל עצמו. כשהם מתחברים יחד בצורה הדוקה, כפי שקרה בשנה האחרונה, מדובר בחבילת רוק חזקה ומשובחת, כמעט מושלמת. השנה האחרונה בה ניגנו יחד עשרות הופעות והניסיון והותק רק השביחו אותם. בהתאמה, המופע שנתנו אמש במועדון בארבי בתל אביב, בו אירחו את אביב גפן, היה מעולה, וסיפק חוויית רוק וגראנג' להקתית הכי טובה שתוכלו למצוא כאן כיום.

הופעה שזזה מהמנון להמנון, משיא לשיא

ל"מוניקה" יש שורה ארוכה של להיטים, המנונים מכל ארבעת האלבומים, והם מתענגים עליהם יחד עם הקהל כל פעם מחדש. נדיר למצוא אצלם שיר שהקהל לא שר בו את כל המילים - מה שמתאים במיוחד לסיטואציה התובענית של מופע חגיגי בבארבי ביום שישי. בפאזה הנוכחית של הלהקה יאמר לזכותם שהם יודעים לקחת גם את הבלדות והבלוזים הפחות מקפיצים שלהם ולטעון אותם בכמויות נכונות של אנרגיה ורעש. התוצאה היא הופעה שזזה מהמנון להמנון, משיא לשיא, כמעט בלי "דרופים" של אנרגיה.

הם פתחו עם "גשר" שמייצר מיד את הוייב הנכון, והמשיכו עם "לפני השינה" שעובד טוב על הניגוד הפיקסיזי-נירוונאי של שקט-רועש. סובול שר מצוין את השירה המודרנית שכתב, אבן צור מביא אנרגיות, רוט מנגן הכי טוב שניגן בקריירה ואפרתי משלים את הקוורטט עם בס מדויק. ב"רמקולים" של אבן צור יש אווירה של אצטדיון ורוט דופק אחלה סולו (אלמנט שיחזור בהמשך). הבארבי המורחב תפור עליהם, הם נשמעים חדים, מפוקסים, מופיעים "בנזונה", אותה "מוניקה" המשובחת שתמיד אהבנו.

הבלוז של "קונפורמיסט" לאייטיז ולתל אביב התרבותית של פעם מחבר את הליריקה של סובול עם עוד סולו של רוט, הפעם ממעמקי המרתף של קולנוע "פריז", והתוצאה היא רוק מהוקצע ואיכותי מלא בתשוקה ועם מסר חשוב. "Small Talk" מתוך ה-EP החדש הוא ניסיון מוצלח לעשות רוק בריטי ב"תפוח הגדול", או כמו שסטינג קרא לזה "אינגלישמן אין ניו יורק", אלא שאצל הסובולים יש תנועה מלודית והשראת סאונד אמריקנה, שיר שמתפתח ולוקח אותך מערבה למישורים הגדולים, מוניקה קוסט טו קוסט.

אביב גפן גדול ב"שנים חסומות", אבל מחמיץ את "סופרסטאר"

ב"איש קש" לופ התופים מכתיב לקהל את הקצב לשיר יחד, עליו נכנס הבס הדומיננטי של אפרתי והתופים-על-תופים של אבן צור. החשמלית של רוט משוררת במקביל לטקסט של סובול ומספרת איתו את הסיפור. השיא רועש, כמעט דחוס, על גבול האפי, ועדיין מזכיר חורף אדום וחם במלצ'ט הקפוא. שיר הסולו של ספי אפרתי "היא תהיה איתי" הוא נחמד, אבל לא מבריק, וחבל שלא שר את הסינגל הראשון והנהדר שלו "לא רוצה לתל אביב". הקהל סבלני ומפרגן, ומקבל אחריו את "פצעים ונשיקות" שסוגר יפה את החלק הזה של המופע.

החלק השני נפתח כש"מוניקה" מנגנים את "סופרסטאר" של אביב גפן (לא של רוני סופרסטאר) וגפן עולה לשיר. הוא כוכב אמיתי, מוזיקאי מצוין ויוצר חשוב, אבל הביצוע הספציפי הזה שלו לא נשמע טוב, לא מספיק חזק. ב"מספיק בנאדם" של "מוניקה" גפן מנגן באורגן ומביא לתוך השיר צליל מיתרים ("סטרינגס") גפני טיפוסי. בהמשך הוא יוצא לסולו, סובול נותן סולו גיטרה ופיטר רוט נותן קול גבוה מקסים, כשהכל יחד מתחבר נפלא. אחרי השיר גפן אומר לקהל של"מוניקה" חסר בהפקות המוזיקליות סאונד של קלידים. כה מנומס מצדו של אורח.

החיבור לשיר הבא מדגים את הכוח של גלגלצ. "מספיק בנאדם" של "מוניקה" הוא שיר שלא נכנס בזמנו לפלייליסט למרות שהכי התאים לשם, בתקופה שגלגלצ היתה כמעט כל-יכולה. "השיר שלנו" של אביב גפן, שבוצע אחריו בהופעה, משודר בגלגלצ עד היום (בכלל, גפן הוא האמן הישראלי הכי מושמע בתחנה הזו מאז הקמתה), והקהל שר אותו בלי להרגיש בכלל שהוא מכיר את המילים. "מוניקה" עושים מהבלדה היפהפייה הזו רוקנ'רול, עם סולו חשמלית של פיטר רוט, גפן שר בלי ליווי אחרי הברייק ואחר כך העוצמה של הרוק חוזרת.
הביצוע של אביב גפן ל"שנים חסומות" היה אחד משיאי הערב, ולכמה רגעים הוא נשמע כמו שיר מקורי שלו. אני מקווה שההופעה הזו, או אחת ההופעות שלהם יחד מוקלטת, כי שווה יהיה להוציא את הביצוע הזה באיזשהו אלבום הופעה חיה בעתיד.

"מכה אפורה" קלאסיקה, "הכל במקום" מופק מעולה

גפן יורד אחרי השיא ו"מוניקה" חייבים להחזיר את הקהל אליהם. הם עושים זאת עם "כל החבר'ה", השיר הראשון שהוציאו אי פעם, שכבר בו היה טבוע הדי.אן.איי שלהם - שיר טעון וכואב עם מסר חשוב שהוא גם המנון שהקהל אוהב לשיר, גם מלודיה ורגישות, גם רוק מחוספס, גם לירי וגם נותן בראש, גם לחישה וגם דיסטורשן. זו בדיוק "מוניקה סקס", שיר של קריירה. והנה עוד "שיר של קריירה" - "מכה אפורה" שהוא כבר מזמן קלאסיקה ישראלית, תל אביבית, שיר שלנצח יישמע צעיר, רענן ורלוונטי.

אחריו מגיע "הכל במקום" שמופק מעולה, הפקת רוק שנשמעת דאנס, לידר-אמדורסקי סטייל. סובול בלי הגיטרה רוקד עם המיקרופון וכובש את הבמה, כשמהיציע של עמדת התאורן צופה בו אביו המחזאי. הנגינה משובחת, הקצב מרקיד ובסוף הצעקות והדיסטורשן חותמים נאמבר גדול, עוד אחד משיאי המופע והישג נוסף של החבורה המוכשרת הזו. בשיר הבא, "מוצ"ש בקניון", שחר אבן צור עובר לקדמת הבמה עם הגיטרה של סובול, שגג לגיטרה של פיטר רוט, שמתיישב על התופים. כהרגלו אבן צור נותן את כל מה שיש לו, באנרגיות גבוהות, ונותן אחלה ביצוע לאחד השירים הטובים והפחות מוכרים ברפרטואר של הלהקה.

"מנגינה" ו"עירומים" הם פאן פאן פאן

השיר הבא הוא "Sum Of Something", גם הוא מה-EP  החדש - שפיץ של גראנג' חזק ואיכותי, שמשלב נגינה מדויקת ועוצמתית. אחריו מכריז יהלי סובול שבדיוק היום מלאה שנה להוצאת האלבום "מנגינה", והם מבצעים את שיר הנושא, אחד השירים הגדולים שיצאו בארץ בשנים האחרונות. דיסקו כיפי ואופטימי, מנוגן בכלים של רוק, עם קולות גבוהים של רוט ואפרתי, סולו גיטרה נהדר של רוט ואבן צור שמשלים את החגיגה עם ציטוט מהפזמון של "September" של "Earth Wind and Fire". פאן פאן פאן.

אבן צור ממשיך לכייף בפרונט ב"עירומים", שיר הנושא מאלבומו הראשון, שמעיף את הבארבי. וזו שוב היכולת של "מוניקה" לבנות המנון בביצוע רוק, מחוספס יותר מהמקור, כשסובול נותן סולו גיטרה, רוט ואפרתי מגבירים קצב ואבן משתולל בתיאטרליות ושר עם הקהל את הפזמונים של "הכוכבים דולקים על אש קטנה" של משינה, "מרלין מונרו" של שייגעצ ו"Creep" של רדיוהד. איך הוא שר פעם? רוקנ'רול נותן לך כוח לעשות הכל.

קירות סאונד גדולים ב"סאן חוזה" ו"השמלה ממדריד"

החגיגה נמשכת עם "סאן חוזה", להיט גדול שנשמע טוב מתמיד עם המקצבים המתחלפים, ושוב סולו הגיטרה של פיטר רוט מספר סיפור מרגש על הבחורה שהלכה לאיבוד וסובול מגיע לשיא ווקאלי. ב"השמלה ממדריד" הם בונים קיר סאונד רועש וערב לאוזן, וחותמים את החלק הרשמי עם עוד שיר על יחסים שהוא המנון רוק גדול.

פרק ההדרנים נפתח עם פיטר רוט בביצוע סולו נעים ויפה ל"היא אוהבת". כשהוא מסיים הלהקה חוזרת ל"גשם חזק", עוד להיט המנוני שמחבר את האגרסיביות של אבן צור בשירה ובתופים, עם סוג של רכות באמצע השיר וגיטרות שנותנות קונטרה. מוניקה סקס סוגרים את הלילה עם הגראנג' הממזרי והמרעים של "על הרצפה", שמרים את הקהל באוויר. כמה שהם גדולים ביצירת להיטים טבעיים ודורסניים, כמה שמגיעה להם כל מחמאה ומחמאה.