אם חשבתם שוואן ריפבליק הם להקה של כמה להיטים ששמעתם ברדיו או בפרסומות וששם נגמר העניין, אתם לא היחידים. ואמנם, בערב יום חמישי ה-28.5, אל מול 20,000 ישראלים, המיתוס הזה נשבר. יתכן שחלק מהקהל שהגיע להופעה ידע זאת מבעוד מועד, וחלק פשוט גילו סקרנות, אך אחרי ההופעה כל הנוכחים כבר ידעו בוודאות שמדובר בלהקה שהיא הרבה מעבר לכך.
וואן ריפבליק היא להקת פופ מצויינת. יש לה כמעט הכל: שירים מעולים ומגוונים, נגנים ברמה גבוהה, הרבה יצירתיות, ובראש ובראשונה יש איש אחד מאוד מוכשר שמוביל אותה. ריאן טדר הוא גם יוצר ומלחין מבריק בתחומו, גם ווקאליסט לא פחות ממדהים, גם מוזיקאי מוכשר, ואפילו כריזמה לא חסרה לו. אז מה בכל זאת חסר שם? ואיך יכול להיות שיש עדיין המון אנשים שלא יודעים מי הם?
התשובות לא נמצאו בפארק הירקון. הן שייכות לעולם אחר, שבו מוזיקאים לא קיימים רק לשם המוזיקה, בטח שלא במחוזות הפופ. החבורה של ריאן טדר לא הגיעה עד לישראל כדי לעורר פרובוקציה כזו או אחרת, הם לא בתחום הזה בשביל 15 דקות של תהילה ואין להם סיפור מזעזע או מדהים שיוודא שלא תשכחו את שמם. מה שכן יש להם זו תשוקה גדולה למוזיקה. אלו בסך הכל חבר'ה שאוהבים לנגן וליצור יחד, כאלה שאוהבים פופ ולא מתביישים בכך, ומאוד אוהבים לגרום לאנשים לשיר יחד איתם. ונחשו מה – הם גם ממש טובים בזה. כל כך טובים שאפילו ביונסה ואדל רצו קצת מהקסם שלהם. כי בקסם של וואן ריפבליק יש משהו מדבק, והסימפטום כולל חיוך קצת דבילי ובלתי נשלט שמתפשט כמגפה בקרב כל מאזיניו. נקווה שאתם לא מחוסנים.
כשכל יודע דבר נדרש להסביר לתוהים מי זו אותה להקה שמגיעה לארץ, ועוד לפארק הירקון, התשובה האוטומטית היתה: "אתה לא מכיר את השם אבל בטוח מכיר לפחות שני שירים שלהם". ובאמת, לוואן ריפבליק יש שני להיטים שאי אפשר היה להתעלם מקיומם בשנים האחרונות, ולפחות עוד חמישה נוספים שיישמעו מוכרים ברגע ושאלפי אנשים יודעים לשיר את כל מילותיהם. השאלה האמיתית שעמדה למבחן בהופעה היתה מה עושים בשאר הזמן, אחרי שסימנו וי על "Apologize".
במבט חטוף על סט-ליסטים קודמים של הלהקה, שלא היו שונים בהרבה מהסט-ליסט איתו עלו לבמה בתל אביב, אפשר לחשוב שוואן ריפבליק פורסים את הלהיטים הגדולים שלהם באופן לא לגמרי שכלתני ואפילו בזבזני. כבר בתחילת ההופעה מקבלים שני להיטים גדולים ברצף, "Secrets" ו-"All the Right Moves", מיד אחרי כן את "Stop and Stare", את "Apologize", ואחרי הלהיט הכי גדול שלהם, "Counting Stars", מגיעים עוד לפחות שישה שירים. היה צריך לראות את ההופעה עצמה כדי להבין שכאשר הסט-ליסט הזה קם לתחיה הוא לא בזבזני, אלא מרענן ומדוייק ללהקה שהרפרטואר שלה מורכב רק מעוד ועוד להיטים בפוטנציאל. ובכל מקרה כדי לוודא שלא נשתעמם היו גם כמה קאברים חמודים לקישוט, ווידאו ארט מושקע, צילום איכותי על המסכים וכל מיני הפתעות חמודות ויצירתיות שהעלו את הכל ברמה נוספת.
על הבמה, רבים מהשירים זוכים להקדמות צבעוניות ומעוררות ציפייה, ומבוצעים באופן שאינו לגמרי צפוי – כראוי למוזיקה חיה. הביצועים שוואן ריפבליק הביאו ניחנו בטריות ואותנטיות, כשהם לגמרי חפים מפלייבק או עזרים כלשהם. אלו ביצועים חיים במלוא מובן המילה, מלאי יכולת ותשוקה. כבר כמעט שלא מצפים לסטנדרט כזה בפופ, התרגלנו לקבל את הלהיטים בדיוק כפי שהם נשמעים בהקלטה, אבל ריאן טדר מציב את הרף הזה מחדש וגבוה במיוחד עם מפגן קולי מרשים בצורה בלתי רגילה.
מה שהכי מרענן בסיפור של וואן ריפבליק הוא שסוף סוף יש להקת פופ שלוקחת את עצמה ברצינות. היצירה שלהם היא לא פלטפורמה להצלחה ולא קיצור דרך לכוכבנות, היא שליחות. אולי מדובר בתמימות, אך במשך שעתיים הלהקה הזו שכנעה אותי שהמוזיקה שלהם היא המסר, היא הדבר עצמו, היא זו ששלחה אותם כל הדרך אל ישראל והיא זו שגורמת להם לענות לכל המחרימים – "זה בולשיט, אנחנו לא בוחרים צד, אנחנו אוהבים אנשים טובים", כפי שריאן טדר אמר מעל הבמה בתל אביב. במשך שעתיים טדר והחבורה עשו מאמץ כן ותמים להתקרב אל הקהל הישראלי, גם אל אלו שעמדו מאחור, ולהפיץ את בשורת המוזיקה שלהם כשהם מלאי אמונה. ובעצם מה הוא פופ טוב אם לא כזה שמשכיח ממך כל טיפת ציניות, מוריד את המחסומים וגורם לך לחייך קצת כמו דביל, בלי שליטה.
רשימת השירים
Don't Look Down
Light it Up
Secrets
All the Right Moves
What You Wanted
Stop and Stare
Something I Need
Apologize / Stay with Me (Sam Smith)
Budapest (George Ezra)
Preacher
Good Life
Counting Stars
Can't Stop
Au Revoir
Feel Again
I Lived
Love Runs Out
What A Wonderful World (Louis Armstrong)
If I Lose Myself