ארמון בזמן היא יצירה בת כשעה שנכתבה על מהלך השבוע ואיזה טיימינג יותר מושלם מלהשיק יצירה על זמן מהלילה בו מזיזים את השעון?

תזמרות "ארמון בזמן" מסבירים את מקור השם שלהם ממונח שטבע הפילוסוף יהושע השל בספרו "השבת", שם הוא מדבר על היום השביעי כהזדמנות ותרופה עבור כל אדם באשר הוא בחיים הקפיטליסטים העירוניים, למנוחה מעיסוק חומרי ופניה להתבוננות. שבת היא ארמון שאנחנו בונים בזמן - תרופה לקצב המסחרר של החיים. היצירה מדברת על הדרך בה אנחנו תופסים את הזמן משתנה. רעש מול שקט, גודש אינפורמציה מול חוסר. מהירות מול תשומת לב. כל זה ועדיין, כשרוצים לשכנע אנשים להגיע להופעה אפשר להסתפק ב"זו מוזיקה ממש ממש יפה".  

ארמון בזמן היא תזמורת שמונה 24 נגנים, מחשב ומנצח ומחברת בין העולם הקלאסי לעולם האלקטרוני והמודרני. יומרני? מאוד. התו הראשון מתחיל, אבל אנשי התזמורת לא במקום. שני אנשים מנגנים מקצבים לא ברורים על כלים לא ברורים והבמה מתמלאת גם היא אט אט באנשים. הם כבר לא לבד. המופע התחיל? הם מכוונים את הכלים? לא ברור.

אוהד פישוף, סולן נושאי המגבעת פותח את הפה כשהתזמורת מאחוריו. שעון העצר על המסך מתחיל ונעלם אחרי כמעט 10 דקות לתוך המופע והזמן איתו. התזמורת מפוזרת על הבמה של הבארבי וגולשת גם לרצפה ולשאר האולם. הקהל מסתדר מסביב איפה שאפשר, חלקו על הרצפה וחלקו לבוש בחליפות יושב על כסאות שכתוב עליהם "שמור" במרפסת. הקהל הוא מיקס בין אנשים מבוגרים להיפסטרים תל אביבים, המכנה המשותף היחיד שלהם הוא כנראה אותה שעה שהם חולקים.

ארמון בזמן (צילום: יחסי ציבור,  יחסי ציבור )
מתן דסקל. המנצח, דו משמעית | צילום: יחסי ציבור, יחסי ציבור

האולם מלא בהתרחשות אבל את העיניים אי אפשר להוריד מהמנצח והרקדן מתן דסקל. הוא זז באינטיאיטיביות על הבמה, הגוף שלו מתמזג עם המוזיקה. הוא תלוי בה. מדי פעם מגניב חיוך לנגנים. דניאל קריאף בלטה בשליטה קולית משוגעת ואנרגיות שמצליחות להחזיק תזמורת שלמה. את הקטע הכי קומוניקטיבי "Without you" הובילו אנה לנדסמן וג'וזף ליימון, עם הרבה הומור עצמי ("אף אחד לא מקשיב לטכנו", הם שרים, על אף ששניהם דיג'ייז של הז'אנר) וכריזמה במתית. בשיא הערב עלה אסף אמדרוסקי וביצע את "מסתכל בכוכבים" ו"בית של ג'וק", כשהתזמור עוטף את כולו כמו כפפה של משי והמשיך עם קלאסיקה מודרנית של הקליק - "אינקובטור".

רק שכדאי לתזמורת לשייף סופית את המחוגים שלה. כמות הנגנים המצויינים קצת בולעת את הזמרים שנכנסים ויוצאים מהבמה. זה מאוד מוזיקלי, מורגשת גאונות בתזמור ובהלחנה, פשוט הקולות דורשים מעט יותר נוכחות כדי שלא ילכו לאיבוד. כי אז, בקצב שלהם ועם הדיוקים האחרונים, הם יוכלו בקלות לשנות לכם את תפיסת הזמן.