2018 כנראה תיזכר כשנה שבה התחילו הפסטיגלים למבוגרים. אחרי שאייל גולן ואתניקס, עומר אדם ועדן בן זקן מילאו והרימו את היכל מנורה פעם אחר פעם בהופעות מרהיבות ומשוכללות, לא באמת ציפיתם ששרית חדד תסתפק בלצפות בהם מהצד ולנדנד את העגלה של נויה, כן?

בפעם הראשונה מאז הביאה לאוויר העולם את בתה לפני כמה חודשים, שרית חדד הרימה מופע. וכשאני אומר הרימה אני לא מדבר על כמה אקרובטים שעלו לנאמבר או שניים. אני חייב להודות שהייתי סקפטי כשמארגני המופע הכריזו ש"שרית חדד מביאה את וגאס לישראל", והטיזרים ששוחררו מהחזרות לא לגמרי הפיגו את החששות שלי. ואז הגעתי להופעה.

המופע של שרית חדד (צילום: מאיר בן ארי)
המופע של שרית חדד | צילום: מאיר בן ארי

בשונה מהמופעים בהיכל מנורה או בקיסריה, ההאנגר 11 הצליח לספק אווירה אינטימית, כשבמרכזו נבנתה במה וסביבה ישבו כ-2,000 צופים שכולם זכו להיות קרובים מספיק לבמה כדי ליהנות מהשואו. אחרי 45 דקות איחור שגרמו למי מהקהל לעקצוצים ועצבים קלים סוף סוף זה קרה – להקת רקדנים עלתה לבמה לצלילי אינטרו מרים במיוחד לנאמבר הראשון, "חיכיתי לו". שרית עלתה לבמה ולא היה ספק לאן הערב הזה הולך. מי שעשה הכנה ידע שהמופע מגולל את תחנות חייה של שרית דרך השירים. זה אכן התחיל ככה, כשמיד אחרי הנאמבר הראשון עלתה לבמה ילדה קטנה וחמודה שהייתה, אני מניח, אמורה להיות שרית בילדותה.

מיני-שרית הייתה לבושה מכף רגל ועד ראש במותג ספורט מוכר (שלאחר מכן גם פגשנו על להקת הרקדנים), וכבשה את הקהל כשרקדה בביטחון של רקדנית מקצועית. כשהיא רוקדת ושרית שרה לצידה, הן הרימו מחרוזת להיטים שגרמו להאנגר 11 להיראות כמו הוואנה ולילדות של שרית בחדרה להיראות כמו קרנבל בריו דה ז'ניירו.

שרית חדד במופע (צילום: מאיר בן ארי)
שרית חדד במופע | צילום: מאיר בן ארי

כבר בשלב הזה היה קשה לשבת בכיסא מבלי לזוז והיו כמה שנעמדו על הרגליים, אבל הנקודה שסימנה רשמית את תחילת החגיגה היתה "קצת משוגעת". משם זה עלה ועלה עם שירים כמו "למה לי", "קרוסלה" שהפך לרגע אחד לשיקגו, וגם "חגיגה". כמובן שהיו גם רגעים מרגשים יותר כמו שיר ששרית הקדישה לנויה, מה שגרם לה לדמוע על הבמה מהתרגשות ולקהל יחד איתה, כשברקע מוקרנת תמונה שלהן יחד.

נאמבר נוסף שעורר התרגשות גדולה היה, איך לא, "הייתי בגן עדן". כאילו השיר לא מספיק מרגש בבסיסו, הביצוע הפעם התעלה על המקור ועל הציפיות. באווירת אלטון ג'ון, שרית התיישבה לנגן על פסנתר כנף לבן וגדול שהסתובב יחד איתה כאילו נפלה עלינו מהשמיים. אני מוכן להישבע שאין לי התנגדות לשמוע את הביצוע הזה בלופים יום שלם. וחוץ מהפסנתר הענק, שרה ממש לא רק שרה. לאורך המופע יש תזכורות לכמה כישרונות נוספים – סולו דרבוקה מוצלח במיוחד, סולו תופים וגם ביקור על עמדת דיג'יי שהוביל לביצוע ל-"Where Have You Been" של ריהאנה.

להצליח לשחק על הקו שבין מוגזם למושלם זו משימה לא פשוטה. הפעם זה עבד. כן, רקדנים, תלבושות, לוליינים, להבות אש - כל זה ממש נחמד. אבל מעל ומתחת לכל זה יש זמרת חד פעמית, שהחזירה אותנו אתמול לדרך שהיא עברה לאורך שני העשורים האחרונים, ואנחנו עברנו יחד איתה. לחשוב שכל זה הולך לחזור על עצמו מדי ערב במשך כשבועיים ברציפות הופך את זה לאפילו יותר מרשים. מה שהיה אתמול בהאנגר 11 זה אולי לא בדיוק לאס וגאס, אבל זה בהחלט קרוב מאי פעם.