קרח תשע בהופעת איחוד - וידיאו וביקורת

קרח תשע הופעה, נעם רותם (צילום: אדם נישמע) — להתאהב בו מחדש. נעם רותם | צילום: אדם נישמע

החיים הנכונים התחילו אמש מחדש. להקת "קרח תשע" התאחדה אחרי כעשור בהנהגת הסולן נעם רותם לעיני מועדון בארבי מלא, באווירה חגיגית, אנרגיות כיפיות ותחושה כללית של מסיבת רוק מענגת. אפילו אסף אמדורסקי, סוג של אורח כבוד בערב שכזה, שהבטיח בתחילת הערב "אני כאן רק על תקן של קהל", לא יכול היה לעמוד בפיתוי ובאופן ספונטני עלה לנגן בגיטרה בשיר שקרוי על שמו. מה שנקרה - החזיר בכבוד על כבוד. ולא רק אמדורסקי - מי שיצא מההופעה הזו, וגם במהלכה, יצא עם חיוך מאוזן לאוזן כשהוא ממלמל "איזה כיף היה, כמה הם טובים".

והם באמת טובים. הקלישאה לפיה להקות רוק משתבחות עם הזמן כמו יין ישן נכונה גם לגבי רותם, קוסקי, הדס, מייזלמן והקלידנית חגית מרום, שנשמעים מצויין ובטוח שמנגנים הרבה יותר טוב מפעם, ככה זה כשחורשים במות משך עשור וחצי וצוברים קילומטראז' וניסיון. ה'בס, תופים שתי גיטרות' שלהם נוצץ הלילה. הסאונד שהביאה מרום התחבר נהדר לבסיס הרוקיסטי של הלהקה ומילא חללים חשובים. ביחד נוצרת חבילת רוקנ'רול שווה במיוחד, שעושה הרבה נעים ומקפיצה את הקהל לריקודים.

קרח תשע הופעה, אדם קוסקי (צילום: אדם נישמע) — גיטרה מגניבה. אוהד קוסקי | צילום: אדם נישמע

הבארבי היה מפוצץ, כי אין כמו נוסטלגיה כדי למכור כרטיסים, אבל היו שם גם חבר'ה שבזמנו היו, אולי, ביסודי, ובאו לרקוד עם המיתולוגיה בקדמת הבמה. מעבר לזכרונות, קרח תשע היתה ונשארה מהלהקות היותר טובות של הניינטיז. הם הביאו משב רוח רענן לרוק המקורי, כלומר בריט פופ שפרח באותה תקופה באנגליה והם השכילו להביא לארץ בעברית. הם היו צעירים אז ונשארו חצופים היום, שירים מתוחכמים, טקסטים עם שפיצים, שום דבר אצלם לא מובן מאליו.

היו בהופעה הזו כל הלהיטים וגם כמה שהם פחות מוכרים ברמת הרדיו, אבל שירים טובים אחד אחד, שנחגגו על הבמה כמו במסיבת מחזור אליה מגיעים כל מי שלמדו איתך בבית הספר (בחיפה). כל שיר והנקודה בחיים שהוא מזכיר לך. איפה שמעת את "סרטים", מתי רקדת את "אסף אמדורסקי", איך התלהבת מ"איש בתוך השמש", למה התקרגשת ב"החברה שלי לשעבר".

וכשאוהד קוסקי שר שיר מאלבום הבכורה של להקתו "קוסקים", וכשנעם רותם פינק את מעריציו עם "קראת לי קין" מ"ברזל ואבנים" ועם הלהיט "עזרה בדרך" - זה נשמע קרח תשע הדור הבא, בריט פופ שדילג עשור קדימה, למקום אחר. באותם רגעים אפשר היה לעקוב בהופעה הזו אחרי ההתפחות שלהם כיוצרים, לעשות את הקישורים ולהבין איך הרוח החופשית ועזת הפנים של להקת האם התגלגלה לשירים מאוחרים שלוקחים את החיים האלה בהתבוננות שונה אבל עם אותה אמת פנימית.

אם רותם וקוסקי יכתבו עוד שירים במסגרת קרח תשע - הם כנראה יישמעו קרוב יותר לשם. אם הלהקה תתחבר ממש ותעבוד על אלבום חדש - הוא כבר יגיע ממקום שונה. זו לא היתה הופעה ארוכה מדי, השירים של קרח תשע קצרים, אבל היא היתה מדויקת, מפנקת, מלהיבה, משחררת. הופעה שמשאירה טעם של עוד. הופעה שממנה מתחילים, אולי, שוב, חיים נכונים. אנחנו הרי רוצים לחיות איתם לנצח.