בשבטים קדומים קוראים לזה אולי טקס חניכה. ברוק הישראלי זה נקרא מופע השקה חגיגי. מגיעה לבארבי להקה צעירה שהוציאה אלבום בכורה וזוכה, כמעט משום מקום, למועדון מלא בקהל מתלהב ולשרשרת אורחים מפנקת שבאה לפרגן. כמעט בכל ז'אנר במוזיקה המקומית מתקיימת המסורת הזו, שאין יפה ממנה.
"הקרטל", שעם האלבום "זימה" והמופע העוקב, הם נכון לרגע זה הלהקה מס' 1 בארץ, צלחו אמש בבארבי את טקס החניכה הזה בהצלחה רבה, ואף למעלה מזה. באופן הכי סמלי שיש הם אירחו אמש את גיא מזיג, גיטריסט "הדורבנים", שאתמול בבוקר הודיעו על פירוק החבילה, שבוע בלבד אחרי יציאת אלבומם השלישי.
הדורבנים גמרו, ג'ירפות בהפסקה, זה זמן "הקרטל"
אם הדורבנים, שהיו בשיאם בתחילת העשור, סגרו את הבאסטה, וג'ירפות, שעלו הגל הגדול לפני כשנתיים, נמצאים בשלב אגירת הכוח לקראת הדיסק הבא, זה הזמן של הקרטל לאסוף את הקהל הצעיר של הלהקות האלה, שבא לחפש הגנבות, שצמא לשילוב הכל כך ישראלי של רוק וצחוק, עוד מימי "כוורת", ולשחק אותה בגדול.
חוץ ממזיג דרכו אמש על הבמה בבארבי גם מרסדס בנד, שתוך אלבום אחד הפכו מלהקה אנונימית לאלילים שהנוער מבקש להצטלם איתם אחרי ששר את כל המילים בעל פה. ולקינוח הגיחו שאנן סטריט, גיא מר ומשה אסרף מהדג נחש, כדי לתת את החותמת הסופית - הקרטל עשו את זה, קיבלו לגיטימציה, הם "בחבר'ה".
ולא להקה כמו הקרטל, שכמו נולדה מאותו שילוב קסום של רוקנ'רול והומור, תוותר על האופציה להציג את אורחיה מתוך הלהיט הגדול שלה. פעמיים הם התחילו לנגן את "לשים לך דיסק", כאילו מדובר בביצוע המלא, ופעמיים עצרו בשורה הרלוונטית. ב"אולי נשמע את אלה עם הדיסקו" הם חתכו כדי להעלות לבמה את מזיג הדורבן, ובפעם השנייה בלמו ב"אולי היפ הופ פוליטי הולך פה", כדי להקדים את כניסתם של הדגים הנחשים. הקהל שהופתע בפעם הראשונה, קלט את הקטע בפעם השנייה ושיתף פעולה, ופרגן להם בגדול בהדרן, בביצוע המלא ללהיט.
"קרחנה!", "שגעת!", "שכונה!"
אין מה להשוות כמובן הופעה מול בארבי מלא להופעות של הקרטל בבר הקרסון הפצפון ביפו, שם הם הופיעו רק לפני חודשיים, מעיפים על הקהל קריאות כמו "קרחנה!", "שגעת!" ו"שכונה!" ומתכוונים לכל מילה. אז הם דפקו מחמאות למיקי רוזנטל ו"שיטת השקשוקה" וטחנו קאברים כמו "ג'סיקה" של אתניקס ו"Song 2" של בלר, שהשתלבו מצוין עם הרפרטואר המדליק שלהם.
הפעם השטויות נשארו בצד (חוץ מ"איש הנשר" הבלתי נלאה, שאז עלה כמק'גייוור שמציל את כולם מפצצה מתקתקת), אבל כל אותם דברים טובים, שהופכים את ההופעה של הקרטל לכזו שמשדרגת את השירים המצוינים שלהם מהאלבום, היו גם היו: השירה הכפולה באותו קול ממש של יונתן גלילה ויקיר בן-טוב, הסולואים האדירים של גלילה בגיטרה, הסיומות הארוכות של השירים (שחלקן לא תמיד מוצדקות), הפלצט של בן-טוב, הברייקים, ההומור, הנגינה המצוינת וההרמוניה שבין ארבעתם על הבמה - הקרטל מנגנים וזזים כאילו היו ארבעה איברים מתואמים של אותו גוף, מסימני ההיכר של להקות מגובשות וטובות באמת.
דואו-גיטרות של מזיג וגלילה, שירת א-קפלה משולשת
ההופעה לא היתה אחידה ברמתה, אבל מספר הביצועים המשובחים עלה לאין ארוך על מספר הנפילות. ואם "לבדוק לך ת'מנוע", למשל, ששר מזיג, היה כבד, איטי ולא מחובר, מיד הגיע אחריו "לא בנאדם" והפך את הקערה עם רוק קצבי, קטע מעבר פרוגרסיבי, דואו-גיטרות של מזיג וגלילה, שירת א-קפלה משולשת בסוף ובסך הכל נאמבר שסוף סוף הצדיק את אורכו.
שיא נוסף נרשם ב"כן בשבילי", נאמבר ענק שהפגיש על אותה במה את הבי ג'יז עם הרד הוט צ'ילי פפרז (על גבול הרייג' אגיינסט דה מאשין), כשלכל אורכו עלו והצטרפו אחד אחרי השני חברי מרסדס בנד, עד שבסוף הגיע גם גל תורן - נכון לעכשיו כוכב הרוק הכי גדול בארץ - שטרף את הקהל והשיר. מיד אחר כך הוסיף "נגמר הכוח" של המרסדס ממד נוסף להופעה - מימד של עומק, של כבוד, כשתורן משתלט גם על תחום הרגש. "המשביר" ("המחלקה להלבשה תחתונה") כבר היה חגיגת גרוב אמיתית, עם שתי להקות שמעיפות יחד את התקרה.
התקרה עפה עם האחים בלוז מנתניה
והתקרה עפה עוד יותר גבוה, כשיונתן גלילה התחיל לנגן עם הגיטרה את הפתיחה של "לא פראיירים" ושלושת חברי הדג נחש הצטרפו. עבור סטריט, מר ואסרף זה היה עוד טיול בפארק השעשועים, עבור חברי הקרטל היתה זו הגשמת פנטזיה. ב"איזה כיף" ("נה נה נה") מפלס הגרוב הגיע לרמה קריטית. עוד רגע והקירות בבארבי מתחילים לזוז. אגב, הדג נחש כבר נהייו סוג של משינה - אין ישראלי שפוי שלא מכיר בעל פה את השירים שלהם, גם אם אף פעם לא היה ממעריצי הלהקה.
ובערב כזה, כשהקהל כבר מלא באלכוהול, אפילו הקאבר המופרך ל"אוהב להיות בבית" של אריק איינשטיין הופך להמנון שכולם שרים במקהלה. הפיצוי הגיע מיד אחר כך, בשיר האחרון לפני ההדרנים, כשהאחים בלוז מנתניה מקפיצים על גריל הרית'ם נ' בלוז שלהם את "סוף כל סוף הדרכים". בהדרן האחרון, אחרי "לשים לך דיסק", הם הביאו את עצמם והקהל לאטרף עם "ככה זה כשאוהבים" הקצבי. ככה סוגרים מופע, ככה סוגרים שנה, ככה משיגים יומן מלא בשמות וטלפונים של בחורות לשנה הקרובה.