גלעד כהנא הוא האמן הישראלי שהכי מסקרן להיכנס איתו למיטה. חצי הופעה הוא מדבר על האיבר שלו וכמה שהוא חבר שלו וסומך עליו ונהנה מהתפקוד שלו. בחצי השני הוא מחבק מעריצות שעלו לבמה וצועק עליהן "את לא מגרה אותי, גמדה עם ציצים, יש לי כזה בבית", רוקד ריקוד שיכורים אופייני ובסוף, בהדרן, יורד כהרגלו לשיר בתוך הקהל את "רמי מואשם באחזקת סמים קלים". השאלה הגדולה היא מה הוא מסתיר שם, בתוך התחתונים, כהנא, איזה סוג, איזה אופי, איזו איכות, והכי חשוב - איזה גודל של חבילה. מה טיב המוצר ובאילו תווי תקן הוא עומד. וכמה נשים, אנשים וחיות אחרות כבר נחשפו אליה.

הגוף של כהנא הוא פסל דוד של הרוק הישראלי

השורות האלה נכתבות רק משום שגלעד כהנא, חנון במראהו אבל כריש פטיש בכל השאר, הוא גבר מושך בטירוף (לא באמת) שהדבר שהוא היה הכי רוצה בעולם זה להיות סמל סקס. מעבר למוזיקה, לטקסטים, לשואו, לאוירה ולמופע המצוינים שנתנו ג'ירפות אמש באמפי שוני, יותר מהכל כהנא היה רוצה שנדבר ונתעסק ונדוש שוב ושוב בנפלאותיו הגופניות, בפלא הזה הפיזי, הפנומן הגשמי, המוטציה הסומטית, האידיאליה הפיזיולוגית. הגוף של כהנא, אליבא דה כהנא, הוא פסל דוד של הרוק הישראלי, בהבדל אחד - כהנא גם עושה בו שימוש. אבל לא באמת. לא לא. כהנא, כמייק פאטון, נהנה לצחוק על עצמו, להיות ציני כלפי עצמו. רק חסר שיעלה לבמה עם מקל הליכה כמו פאטון ויכריז על עצמו שהוא זקן בלה שגמר את הקריירה.

ג'ירפות הופעה 2 (צילום: עידו קליר)
יד נפרשת וזזה בדאווין פעמיים. גלעד כהנא, ג'ירפות במופע השקה באמפי שוני | צילום: עידו קליר

אבל הוא עולה לבמה שיכור כמובן ומתחיל את המופע בלדבר על הדבר שהכי אנשים היו רוצים להיות - רזים, ומתאר איך גידל כרס בירה כשעבר מג'וינטים לאלכוהול. כשתיין אובססיבי, שמחסל ארגז בירה לפני כל הופעה, הוא חוזר שוב ושוב על נושא האלכוהול, שעוזר לו להתגבר על ההתרגשות. רוב אמנים היו עולים לבמה בתחילת המופע ואומרים "זה מופע השקה, אני ממש מתרגש הערב", או משהו בסגנון. הצחקתם את כהנא. חמש דקות של מונולוג על הפרשות שונות וסימפטומים רפואיים הוא נתן כדי להגיד במילותיו שלו - אני מתרגש.

מסיבת שיכורים שמחה של להקה ייחודית

ואם עד עכשיו זה נשמע לכם כמו ביקורת על מופע סטנד-אפ לא טעיתם. ראיתי כבר הרבה הופעות של ג'ירפות - ללא ספק אחת מלהקות ההופעות הטובות שקמו בארץ אי פעם - וכמו מרבית הקהל שלהם גם אני חזרתי שוב ושוב כדי לשמוע מה יש לכהנא להגיד בין השירים, לא רק בתוכם. תחברו לסטנד אפ המיוחד הזה את הטקסטים החלומיים-מתריסים שמורכבים להבנה ואת המוזיקה הנהדרת שקשה להגדרה, וקיבלתם מופע רוק ייחודי של להקה ייחודית בנוף המקומי.

ג'ירפות הופעה 6 (צילום: עידו קליר)
אלוהים, תעשה שהמעריצה הבאה גם תדביק עלי מאה דולר. גלעד כהנא, ג'ירפות במופע השקה באמפי שוני | צילום: עידו קליר

שישה עשר שירים נוגנו אמש בהופעה בשוני, ובכל זאת היא נמשכה מעל לשעתיים. חמישה שירים מהאלבום הראשון "משוחח עם כיסא" ("יש לו בחורות כמו מים", "וואו", "רמי מואשם באחזקת סמים קלים", "זזה", "פתח חלון"), ארבעה שירים מהאלבום השני "גג" ("לכת", "מהר מדי", "חייב לשכב", "גג"), שני אאוט-טייקים שלא נכללו באלבומים ("747" מהאוסף "רוקנ'רול" שיצא ב-99' ו"מונוגמיה", שיצא כסינגל בשנה שעברה בין האלבום השני לשלישי) וחמישה שירים מהאלבום החדש "אין כניסה לפילים" ("לא יודע למה זה קורה לי", "מוזס", "חתולים", "אין כניסה לפילים", "רע לה עם הקיץ").

אורגיה המונית של סקס, סמים ורוקנ'רול

זו רשימה מאוזנת, עם כל להיטי ההופעות החשובים  - פרט ל"קשה לי" ו"הוציא מהמהפייכה" - שמעבירה היטב את הסיטואציה הג'ירפאית של 2010: להקה שעושה את הקטע שלה בלי קשר למה שקורה מסביבה (הדבר האחרון שנשמע דומה להם היו "הבילויים") ומצליחה לשמר את הבועה הפלאית הזו שמעניקה לה חופש יצירתי מוחלט, בלי להיכנע לאופנות מזדמנות. כי להיות מושפע מהודו זה מזמן פאסה, ומנגד הרי בקלות יכלו קז וכהנא לתקוע באלבום איזה שיר מזרחי קליט.

ג'ירפות הופעה 5 (צילום: עידו קליר)
סקס, סמים וגלעד כהנא. ג'ירפות במופע השקה באמפי שוני | צילום: עידו קליר
ג'ירפות הופעה 4 (צילום: עידו קליר)
מעניקים לקהל חווייה של אורגיה המונית. גלעד כהנא, ג'ירפות במופע השקה באמפי שוני | צילום: עידו קליר

אבל לא. ג'ירפות, למרות שהאלבום החדש שלה לא מלא בהברקות מוזיקליות, ולמרות שיש אנשים שלנצח ישאלו את השאלה הגדולה מכולן - מה רוצים מאיתנו בעצם? - היא להקה שפעם אחר פעם מצליחה לשכנע את הפלייליסט שהיא עדיין רלוונטית לפקקים בשעות העומס. להקה שלמרות כל מה שאמרו עליה היא ממש לא רק גלעד כהנא ואוסף נגנים מזדמן, אלא להקה אמיתית, שנשארה מעניינת, עדיין רלוונטית, נשמעת טוב מאי פעם, מופיעה נהדר - עם שני שחקני חיזוק בעמדות הקלידים והגיטרות. להקה שמצליחה לשמר את הקהל שלה, ושוב ושוב להגניב אותו, להרטיט אותו, להביא אותו לאקסטזה, לגרום לו להרגיש שהוא הגיע לאורגיה המונית של סקס, סמים ורוקנ'רול.

הויכוח הגדול על ג'ירפות נסוב בדרך כלל בין אלה (הרוב?) שמהללים את הטקסטים וההגשה של כהנא ופחות את המוזיקה שמנגן ההרכב, לבין אלה (המיעוט?) שהטקסטים אף פעם לא אמרו להם הרבה, או לא טרחו לנסות להבין אותם, אבל המוזיקה עשתה להם את זה בגדול.

עדיף כמובן לאהוב את כל החבילה. כי כשהריחוף המילולי של כהנא מתחבר לאיך שהחברים שלו עפים עם השירים, שהם פיוז'ן של כל כך הרבה סגנונות וטעמים - מקבלים שלם ג'ירפאי אחד גדול. או בקיצור - קלוז-אפ אימתני של האיבר של כהנא, עליו ככל הנראה עומד העולם.

ג'ירפות הופעה 10 (צילום: עידו קליר)
הביאו את הקהל לאקסטזה. ג'ירפות באמפי שוני | צילום: עידו קליר