שישי בערב, 3.9.2010, אביב גפן קונה לעצמו מקום בנצח של הרוקנ'רול, כאחד משני המופעים הפותחים את ההופעה של להקת U2 האגדית, באיצטדיון האולימפי באתונה, במופע החדש והמרהיב שלה "360 מעלות", על במת ההופעות מהגדולות, הנוצצות והמתוחכמות שנבנו אי פעם. בהחלט הישג שראוי להתכבד בו.
מה"רוקסן" לאיצטדיון האולימפי באתונה
אביב גפן, אליל נעורים ישראלי וכוכב רוק שגדל ב"דור הרוקסן", עם רזומה מכובד של בעיטה במוסכמות ולוק שמושפע מהגלאם-רוק של שנות ה-70', מנהל בשנתיים האחרונות קריירה בחו"ל. גפן, כזכור, כבר זכה להצלחה מסוימת בחו"ל עוד לפני מספר שנים, באמצעות שיתוף הפעולה עם סטיבן וילסון בהרכב "Blackfield". אחרי שני אלבומים באנגלית במסגרת ההרכב עבר גפן לגור בלונדון. בשנה שעברה, אוקטובר 2009, הוציא אלבום סולו ראשון לשוק האירופי, שעם כמה משיריו זכה להצלחה מסוימת ביבשת, ברדיו ובהופעות, באנגליה, גרמניה ויוון. הצלחה בעקבותיה הוא עכשיו, כאן, על במת הענק באתונה.
c.jpg "אביב גפן, אתונה 4 (צילום: תומר יודלביץ)")
גפן עלה ראשון לבמה עם עיניים מאופרות וחולצת רשת שחורה לאור יום, אל מול אצטדיון חצי ריק. ההופעה נפתחה בשני שירים של בלאקפילד, "Blackfield" ו- "Pain" הרגועים יחסית, שהיוו פתיחה נאה להופעה הקצרה והתקבלו באופן מתון על ידי הקהל. לאחר מכן עבר גפן לשיר את "The One" הדרמטי מאלבום הסולו באנגלית, שיר שהצליח להזרים דם לנימים המוזיקליים של הקהל והוציא אותו סופית מהאדישות.
תשואות מהקהל ל"סוף העולם" באנגלית
כשהוא שר את "End Of The World" (או בגירסה העברית "סוף העולם" עם ברי סחרוף) הרים גפן את החולצה וזכה לתשואות רמות מהקהל היווני - לא ברור האם היה זה השיר או החולצה. אחר כך גפן מצא עוד שימוש מעניין לחולצה כאשר כיסה איתה את פניו למשך כמה דקות.
c.jpg "אביב גפן, אתונה 1 (צילום: תומר יודלביץ)")
בהתחשב בכך שאביב גפן הוא זמר בעל קול מיוחד, שלא ברור איך יעבוד בהופעה שכזו באצטדיון המכיל קרוב ל-80,000 איש, ההופעה עברה בהצלחה יחסית, כאשר גפן וקולו שולטים בחלל העצום ומחזיקים יפה הופעה של 30 דקות, אותה הוא סגר עם "Mr down & Mrs high", הלהיט העכשווי שלו ברדיו היווני, שמזכיר משהו מטעם הלהיטים הותיקים שלו.
האם אביב גפן נולד להיות כוכב בינלאומי?
האם אביב גפן נולד להיות כוכב בינלאומי? לא בטוח. אבל יש לו סיכוי לא רע. יש לגפן כריזמה שהצליחה לסחוף את הקהל ולהתעלות מעל המגבלות שלו. אם הקריירה שלו תנוע מכאן עוד ועוד כלפי מעלה - זה תלוי בסופו של דבר באורך הרוח ובעקשנות שלו. כי את הכשרון כבר יש לו, על זה אין עוררין. האיבוד של חלק מההרפתקנות וההתרסה שאפיינו את המוזיקה שלו בשלבים הראשונים מגיע עם הגיל, וזה טבעי, ובגלגול הנוכחי של הקריירה שלו, בפאזה החו"לית, כשצריך למצוא חן בעיני המונים - זה יכול אף לעבוד לטובתו.
Snow patrol לא מפתיעים
למי שיצא לראות כבר אחת מההופעות הקודמות של "Snow Patrol" בוודאי גם לא יופתע מההופעה הנוכחית. חברי הלהקה נתנו הופעה מקצועית וטובה, שהצליחה לספק חימום ראוי ל-U2. סולן הלהקה, גארי לייטבודי, מפגין כישורי במה מרשימים' שגורמים לו להראות בתור הבחור הכי צנוע ומקסים בסביבה' גם כשהוא מנגן מול קהל משולהב של כמה עשרות אלפי אנשים.
"סנואו פטרול" ניגנו חלק גדול מהלהיטים שלה כמו "Chasing Cars" ו-"Run", שמבהירים כי לא מדובר בלהקה הכי מאתגרת או מעניינת מבחינה מוזיקלית בקוסמוס, אך בהחלט אחת מלהקות הפופ-רוק (בדגש על פופ) הטובות שיצאו בשנים האחרונות ממהממלכה הבריטית. האם עובדת היותם סקוטים קשורה לכך ש- U2 האירים החליטו לקחת אותם כמופע תוח עוד בסיבוב ההופעות הקודם שלהם ב-2006 "Vertigo Tour"?
גוליית מאכזב
כשעמד מתחת לבמה המפלצתית התייחס גארי לייטבודי סולן "סנואו פטרול" ל-U2 בתור "גוליית", וטרח להזכיר כי הם נמצאים שם בשביל לחמם את הקהל עבורם. טוב שהוא הזכיר זאת, מכיוון שהאנרגיות ש-U2 הפגינו בהופעה שלהם באיצטדיון היו מאכזבות ודלות, יחסית כמובן למה שמצופה מלהקת האיצטדיונים מס' 1 בעולם מזה שני עשורים.
זה לא שבונו לא הוציא את נשמתו כשהוא שר את קטע הסולו של לוצ'יאנו פברוטי בשיר "Miss Sarajevo", זה לא ש-"Elevation" לא היה מספיק אנרגטי או מקפיץ, אלא שהיו חסרים הרבה מאוד דברים בהופעה(למרות שינויים קטנים בפלייליסטים בין ההופעות).
נתחיל מזה שבאופן מוזר, השיר שפתח את ההופעה היה "Beautiful Day" מהאלבום "All That You Cant Leave Behind" משנת 2000. בחירה תמוהה נוכח העובדה שמדובר בסיבוב שאמור לקדם את האלבום שלהם מהשנה שעברה "No Line On The Horizon", ובחירה לא מוצלחת בהתחשב בכך שברגל הקודמת של הסיבוב השיר שפתח את ההופעות היה "Breath" האנרגטי.
Where The Streets Have No Name; New Year's Day; Magnificent
זה המשיך עם רשימה של שירים שנראה שמכסה יותר אלבום אוסף מאשר את האלבום האחרון, ממנו ניגנו חברי הלהקה רק ארבעה שירים. שלא לדבר על זה שחברי U2 ניגנו צמד שירים חדשים בחלק נרחב מההופעות האחרות בסיבוב, שלא בוצעו כלל הלילה. אין ספק שהקהל הישראלי צמא הלהיטים הישנים היה נהנה כאן מאוד.
בונו לא מפוקס, דה אדג' טועה בנגינה
בונו, שעד לפני חודשיים היה מרותק למיטתו בשל ניתוח בעמוד השדרה אחרי פציעה קשה, נראה לא מפוקס וביצע מספר רב של טעויות מביכות. כמו למשל שירה בבית הלא נכון ב-'Hold me, Thrill me, Kiss me, Kill Me' , או ביצוע שלוש ספירות ב"Vertigo", כשכאן דווקא לא היה מדובר בטעות שלו. כשמוסיפים את גיטריסט הלהקה, דה אדג', שביצע מספר רב של טעויות נגינה, התמונה לא מזהירה. היחידים שתיפקדו פחות או יותר כמו שעון היו הבסיסט, אדם קלייטון, והמתופף, לארי מולן ג'וניור.
With Or Without You; Still Haven't Found What I'm Looking For
אז נכון ש-U2 לא ביקרו ביוון מאז ה"פופ מארט טור" ב1998 - סיבוב שהביא אותם להופעה היחידה שלהם אי פעם בישראל - ויכול להיות שהם רצו להעניק ערב קצת שונה לקהל היווני. אך יחד עם זאת עולה המחשבה כי מעולם לא היה קו דק יותר שהפריד בין מפלצת איצטדיונים מקצוענית, אך חסרת נשמה, לבין להקה שהיא סוג של מפלצת אצטדיונים, אבל עם נשמה.
מה שייחד את הלהקה עד כה היה סוג של ספונטניות (גם אם לא אמיתית) יחד עם הנאומים הנפלאים של בונו שגרמו לצופה להרגיש כאילו שהוא נמצא במופע חד-פעמי, אלמנטים שהוחלפו הפעם בחברי להקה לחוצים.
Walk On; Moment Of Surrender; I Will Follow
נדמה ש-U2 נמצאת בסוג של משבר אישיותי, עקב הביקורות המעורבות על האלבום האחרון וסיבוב ההופעות, מה שגרם לה לבצע את כל ההחלטות הלא נכונות הן בפלייליסט צפוי והן בשינויים רבים ברצף ההופעה.
למשל, הביצוע בהדרן השני ל-'Hold me, Thrill me, Kiss me, Kill Me" היה ממש באותו הסגנון של הביצוע ל"Ultra-Violet" מהחלקים הקודמים של סיבוב ההופעות. יש לקוות שחברי U2 יתעשתו מהר ויחזרו לעשות את מה שהם יודעים לעשות - רוק אצטדיונים עם נשמה.
U2-360 degrees tour, Olympic stadium Athens, Greece, 3/9