וכן, קרלוס סנטנה הוא אכן גיבור הגיטרה שידעתם שהוא, גם על הבמה. לרגעים בהופעת ההרכב אמש (שבת) בפארק הירקון, אפשר היה לעצום את העיניים ולדמיין שהוא עשה את הדרך מוודסטוק, דרך מרתפי הג'אז ואילתורי הסלסה, להיטי הפופ הלטיני והפיוז'ן של כל אלה – רק כדי להגיע בסוף להזיע איתנו בישראל את כל מה שהוא יודע.
לקהל שנטף לחות לא נותרה ברירה אלא לשתף פעולה עם מי שבא לשמח אותו ויודע בדיוק מה הוא רוצה: פריטה משוגעת שמלהטטת על המיתרים ומחליקה על הגבוהים. הסאונד המזוהה עם סנטנה הדהד בכל הפארק. כולם זזו, עם כל הגוף, בלי הבדל גזע, מין, שיעורי סלסה או אייר-גיטאר. החשמל היה שם מקובה ועד אפריקה.
זה התחיל ב"Soul Sacrifice" איתו הופיעו לראשונה בפסטיבל ההוא באוגוסט 1969, המשיך לשני קטעים מהאלבום החדש שהוציאה הלהקה 45 שנה אחרי הקודם - ומשם העניינים הלכו והתחממו בסולואים מתחלפים בין בס לתופים, בין מריה מריה לבלאק מאג'יק וומן, ובשפע מחוות לאבות המייסדים של המוזיקה, שזכו באופן לא מפתיע לתשואות רמות מעשרות האלפים שגדשו את הפארק.
היו שם מארווין גיי, לד זפלין, בוב מארלי, פוליס, דיוויד בואי, הביטלס ואפילו מייקל ג'קסון. והנדריקס, ברור שהנדריקס. המון המון הנדריקס. לזכותו של סנטנה ייאמר שמעולם לא השוויץ מישהו כל כך, בצניעות רבה כל כך.
למרות הווקאליות הנפלאה של הזמר אנדרו וארגס, מי שסיפקה את הנשמה הסקסית למופע הייתה המתופפת סינתיה סנטנה (אשתו השנייה, שרק אלוהים לבדו יודע איך שרדה את ההופעה הלבנטינית הזאת עם הבגד הארוך והחם שלבשה). "בואו נשמח את הנשים", אמר קרלוס רגע לפני "מריה מריה", ולא יכולתי שלא לחשוב שחבל שאין עוד כמה כאלה, על הבמה.
התופים, הבס, הקלידים – כולם קיבלו בתורם את הסולו שלהם, כולם הפליאו לסחוף את הקהל בווירטואוזיות מדהימה. אולם אין כל ספק שהמופע של להקת סנטנה הוא מופע גיטרות. הסאונד תוכנן ככה שנשמע בעיקר אותן, למרות כלי הנשיפה, הפריקשן ונאומי השלום על פני תבל. הקלוז-אפים על המסכים הבהירו היטב מה הדבר הגדול שקורה כאן: עבודת הידיים על המיתרים. בלי פירוטכניקה וגימיקים – רק שפע הצבעים של מקסיקו מאירים את שלל הגיטרות שחיכו לתורן על הבמה.
"תודה על האהבה שלכם", צעק סנטנה בסופו של המופע שהרגיש קצר מדי, והציג את הנגנים כשכל אחד מהם מעניק לקהל עוד כמה דקות של סקס באוויר לפני שעת העוצר של פארק הירקון. "אני אוהב אתכם", הוסיף בספרדית. אלה היו ללא ספק שעתיים וקצת של אהבת קהל וכוונה לספק אותו. מה שהוביל ככל הנראה את סנטנה להתעקש על חצי ביצוע ל"הבה נגילה". המחווה הזו כבר מזמן ארכאית ומיותרת, אבל סלחנו לו – כי לערב אחד הוא בכל זאת שכנע אותנו שגם אנחנו היינו איתו אז שם, באמריקה, כשברקע מלחמת וייטנאם. חוץ מזה בגילו, מותר לו לא להיות מעודכן.
