אני מודה, יש לי פינה חמה בלב השמורה להילי ילון כשחקנית. עוד מימי "השמינייה", דרך "השיר שלנו" ו"חשופים" חשבתי שהיא בחורה מקסימה, יפהפיה ושחקנית טובה, אמנם חד- גונית, אבל טובה. לכן אלבום הסולו שלה, "אולי להישאר", נדמה היה כסוכרייה עבור ילד קטן. אך כמו אותו ילד קטן, שמגלה שכוסו של אליהו הנביא לא באמת מתרוקנת בשל ביקורו בבית, אלא בגלל שאחד המבוגרים שותה לגימה, כך התאכזבתי לגלות את אלבום הבכורה של ילון.
באחד מפרקי "השיר שלנו" הודתה הדמות אותה שיחקה ילון: "אני לא יכולה לשיר כי אני מזייפת". בסופו של דבר הציבו מאחוריה פרגוד ומאחוריו התחבאה דנה עדיני, ששרה במקומה, בזמן שהדמות אותה שיחקה ילון רק עשתה עם השפתיים כמו ב"תזמורת בצורת". אז היא נשמעה ממש טוב. חבל שבמקרה של האלבום הזה לא השתמשו באותה שיטה.
הילי ילון חמודה - וכך גם קולה
את רוב שירי אלבום הבכורה שלה "אולי להישאר" כתבה ילון בעצמה. עובדה שלרוב משמחת אותי וגורמת לי להעריך את האמן יותר, אך במקרה הזה האכזבה רבה. הכתיבה ילדותית וסתמית, מתקשה להעביר מסר ברור ומתעסקת בחרוזים טיפשיים, ותוכן שלא מתפתח או מתבגר.
קולה של ילון דווקא מאוד מתאים לרמת הטקסט. הילי ילון לא התברכה בקול גדול או מעניין, אלא להיפך ואף גרוע מזה. ילון חמודה - וכך גם קולה. קטן, דק, לא מתפתח וחסר יכולות ווקאליות כלשהן. העובדה שהיא יכולה לשמור על תו, למרות שבמקרים מסוימים גם עובדה זו לא נכונה, לא מקנה לה, לדעתי, את הזכות להיקרא "זמרת".
הלחנים טובים ברובם
למרות הכל, הלחנים של עופר קורן, שהלחין את רוב האלבום, דווקא מכילים ניצוצות של פוטנציאל לא ממומש, המדוכאים די במהירות תחת המילים והשירה של ילון. יש שירים שהלחן בהם אפילו מתקרב למצוינות כמו בשיר הנושא "אולי להישאר" ובשיר "שלב", שמידי פעם מזכיר את סיוון שביט. חלק מהשירים אפילו משאירים ניחוח של מועדוני הג'אז אפלוליים כמו "שלווה", אבל אז ילון מתחילה לשיר והסוף ידוע מראש.
למרות התוצאה הקודרת, נמצאו גם נקודות אור. השיר "כביש מהיר", שנהנה מלחן טוב, אפילו טוב מאוד, הוא היחיד באלבום שמתאים לרדיו כסינגל ראוי לפלייליסט, מונח שיש כאלה שיפקפקו בו כמדד לאיכות. העובדה שעופר קורן ומיקה אור עזרו לילון בכתיבת השיר רק משפרת, אך עדיין השירה הבעייתית מחזירה את הסינגל למדפים האחוריים של ספריות התקליטים בתחנות הרדיו ולא לאוויר העולם.
נקודת האור: האירוח של ארלין גולד
נקודת אור נוספת ומשמחת היא ארלין גולד, מתמודדת כוכב נולד לשעבר, שמגיעה להופעת אורח בשיר "פלסטיק" ועושה חשק לחפש את אלבומה שלה ולזנוח את ילון לאנחות.
שורה תחתונה: כאשר שיר מכיל את השורות "קיבלתי כאפה לפנים, זו פעם שלישית בחיים", קשה לצפות ליותר מאשר אנקדוטה מביכה בקריירה. יותר מכך, השורה הזו רק גורמת לחשוב שאם איפשהו היתה מגיעה כאפה רביעית (מטאפורית מטאפורית) האלבום הזה היה נחסך מאיתנו.