אין תמונה
המלכה. ביונסה

מי שרצה עוד הוכחה לכך שביונסה היא הנסיכה האמיתית של עולם הפופ, הדיאנה השחורה של העולם, קיבל אותה בסוף השבוע. בעידן שבו רעש הוא שם המשחק, עשתה ביונסה את ההפך. סתם כך, בלי הודעה מוקדמת, התעורר העולם ומצא באייטונז אלבום חדש, 14 שירים ולצידם 17 קליפים. מישהו עבד קשה ובשקט. ודאג שאף אחד לא ידע ולא ידליף. והתוצאה היא הפתעה נעימה. לא מפתיע שתוך שעה היה האלבום הזה בראש רשימת המכירות של איטיונז בתשעים מדינות. אני מרוב היסטריה קניתי אותו פעמיים. (לזכותם של אייטונז יאמר שהם החזירו לי 44.90 ש"ח הבוקר, אחרי ששלחתי להם מייל).

טובי המפיקים בעולם לקחו כיוון סקסי, לא פופי

הנה עוד הוכחה שביונסה ואנשיה מבינים מצוין את החוקים המשתנים של עולם המוזיקה. הרי ממילא הכסף הגדול היום הוא בהופעות. והיא כבר באמצע סיבוב. אז במקום להשתגע עם סינגל ורעש וקמפיינים, ומבצעים כדי שהסינגל יגיע לראש המצעד אוטומטית, היא עשתה את ההפך. היא באה ואמרה, קחו הכל בבת אחת (בשבוע הראשון אפשר לקנות רק את האלבום המלא) ותראו איזה מלכה אני. והיא צודקת.

עוד משהו שביונסה עשתה בנסיון להבדיל את עצמה מהיתר הוא להתרחק מהפופ העכשווי. אין באלבום הזה שום דבר שמזכיר את "Crazy In Love" או "Single Ladies". טובי המפיקים בעולם הביאו סאונדים חדשים ומהממים, כמו נניח טימבלנד ב"Partition/Yonce", שהוא אחד מהשירים הלוהטים באלבום. אבל לקחו הכל לכיוון סקסי ולא פופי. רוב השירים באלבום הם כאלה שלא נותנים לך לשבת בכסא בלי לזוז. אבל אי אפשר לרקוד אותם בבריכה בקיץ.

יש שירים ארוכים, יש שירים קצרים. יש כאלה שנשמעים כמו שני שירים שונים מחוברים. יש שירים שמתחילים כמו סול ישן, למשל "Rocket" הנפלא, שמתחיל במשפט "תן לי להניח את הישבן שלי עליך". לעומת שירים כמו "Drunk in Love" שהיא שרה ביחד עם ג'יי זי. שהוא יותר ממזרי, ומרמז שבעולם אחר הוא היה ממש הופך לפופ פשוט, אבל לא כאן. כי עכשיו לא מתאים.

הכל נראה קל, ואין עליו טיפת זיעה. מגיעות לה מחיאות כפיים כי ביונסה הצליחה להביא רגע לפני כריסמס את אחד מחמשת האלבומים הטובים ביותר של השנה (אני יודע שזה בין החמישה, אני בדיוק מכין רשימה והייתי צריך לעדכן הכל בגללה), אלבום שאתה פשוט לא יכול להפסיק להאזין לו. בין אם בהאזנה רצינית ובין אם כרקע לכל פעולה אפשרית. מספונג'ה עד סקס. פארל וויליאמס למשל רקח בין היתר את "Blow" שהוא יחסית מהיר לשאר האלבום, מתכתב עם צלילי דאפט פאנק, אבל לגמרי לא נשמע מועתק אלא מתכתב, ומחרמן עד בלי גבול.

אין זמרת מחרמנת בעולם כיום כמו ביונסה

כן, זה לא נעים לי להגיד, וזה לא אישי, אבל אין זמרת מחרמנת בעולם כיום כמו ביונסה. גם אם בשיר הפותח "Pretty Hurts" שבכתיבתו השתתפה סיה פולר, וגם במקומות האחרים באלבום היא נכנעת, ועושה קצת צליל קאריבי באווירת ריהאנה. "pretty hurts" הוא השיר הכי להיטי במובן המיידי. אבל משם זה הולך ומעמיק, הולך ומשתכלל, עד השיר הנפלא "Superpower", דואט עם פרנק אושן המהמם, שמגיע לקראת הסוף והוא באמת אחד השירים היפים של השנה. אתה שומע את ביונסה ואין דרך אלא לחשוב על מין.

האמת היא שקשה לי להפסיק להתפעל. גם מהעובדה שכל שיר באלבום מגיע עם קליפ, שביימו מטובי הבמאים של הרגע. אז נכון, צפייה מרוכזת בכל הקליפים היא קצת מתישה כי הם לא עשויים עם נרטיב אחד, אלא כל קליפ עומד בפני עצמו, ומצולם בסגנון אחר ובמקום אחר בעולם. אבל האזנה רגילה, סטנדרטית, למוזיקה בלבד, היא תענוג מופלא.

אם בכל זאת אתם רוצים קליפ אחד כדי להנות ממש לכו על "Haunted" שמתחיל בסרטון אמיתי של ביונסה זוכה בתחרות השירה הראשונה שלה בגיל חמש. מה אני אגיד? מאיפה שלא מחפשים, האלבום הזה הוא תענוג גדול, ותוספת מצוינת לפופ של 2013. תקשיבו למשל לדואט עם דרייק "Mine" ונראהה איך תרגישו. נו בבקשה כבר תביאו אותה לארץ. פליזזזזזז. לא סבלנו מספיק? והחורף הזה?.

ביונסה, "Beyonce" **** ארבעה וחצי כוכבים