ברברה סטרייסנד היא יותר מאייקון. קצת כמו שמעון פרס, היא ניצבת גבוה מעל כולם במוזיקה האמריקאית, שריד מיתולוגי מעידן אחר, האישה עם הקול שאין כמותו, גם אם הוא כבר מזמן לא מה שהיה. הבעיה היא שברברה סטרייסנד מבוגרת כבר המון שנים, וגם הקהל שלה, לא משנה מה הגיל הביולוגי שלו, הוא זקן שלא לומר קשיש.

האלבום האחרון שהוציאה והיה רלוונטי הוא "Guilty" בהשתפות ברי גיב שיצא לפני 34 שנים. לפני תשע שנים עשתה סטרייסנד נסיון נוסף עם אותו גיב עצמו תחת הכותרת "Guilty Pleasures". האלבום המוצלח הזה, שאני חשבתי שהוא נהדר, לא זכה משום מה לכבוד המגיע לו. השירים מתוכו לא הצליחו להשתלב בעולם הלהיטים. קהל צעיר לא נחשף אליו, וסטרייסנד חזרה, מרצון או שלא, להתחפר בעולם שממנו באה במקור, שירי מחזמר וסטנדרטים של ג'אז.

ממילא הקהל שלה שבוי. הוא ישלם מאות דולרים כדי לראות אותה על במה ויקנה כל מוצר שהיא תוציא לשוק. בקרוב יוצא ספר תמונות שלה בעותקים בודדים, 1800 דולר החתיכה. גם "Partners", שיצא רק השבוע, כבר מצליח להוביל את רשימת רבי המכר באמריקה, ולהפוך אותה לאמן היחיד שהצליח להביא אלבומים לראש המצעד בשישה (!) עשורים שונים.

"Partners" הוא אלבום דואטים. סטרייסנד חוזרת אל מיטב שיריה בגרסאות חדשות, והתוצאה רחוקה מלהיות מסעירה. הדוגמא הכי גרועה באלבום היא "People" שיר המופת העל זמני, שהופך כאן עם מפוחית וגיטרה של לובי בית מלון, למשהו מאוד צ'יזי, שאינו מוסיף כבוד לא לסטרייסנד ולא לסטיבי וונדר ששר אתה.

אבל יש גם שירים פחות גרועים. במיוחד בגלל שברוב השירים העיבוד הוא הרבה יותר תקני. נניח ב-"Evergren" שהיא שרה עם בייביפייס. זה אולי לא פנומנלי, אבל זה חמוד מאוד. כך גם ב-"The Way We Were" עם ליונל ריצ'י. כמו שאתם מבינים סטרייסנד בחרה פרטנרים מאוד סולידיים. בילי גואל, ג'ון לג'נד, ג'וש גרובן. הכי נועז מכולם הוא ג'ון מאייר אבל במקרה שלו, העסק כובס ככה, שקשה להבין בכלל שזה הוא.

אם יש שיר אחד ממש טוב באלבום הזה, זה הדואט עם הבן שלה ג'ייסון גולד. הבן ההומו החי בצילה, מצליח להוציא ממנה איזה רגש פחות סינטטי. וכך "How Deep Is The Ocean" הוא הקטע הטוב באלבום. זה קצת מאכזב, אבל האמת היא שאם בודקים את רוב אלבומיה של סטרייסנד בשני העשורים האחרונים, מגלים שהיא כבר לא יכולה לתת הרבה יותר מאשר גרסאות סבירות, בדרך כלל קצת פומפוזיות, של שיריה הגדולים.

מה שמפתיע בכל זאת הוא שלכבוד יציאת האלבום הגיעה סטרייסנד להתארח אצל ג'ימי פאלון כאורחת יחידה בתכנית, ושם כמרואיינת היא היתה מקסימה וידידותית באופן שכמעט גרם לך לשכוח שהיא הדיווה הכי גדולה בעולם, שמוציאה אלבוםים מאכזבים. כולל צחוקים על זה שהיא דיווה. חבל שאת האנרגיה הזאת היא לא הביאה בכמויות גדולות יותר לאלבום.

Barbra Streisand. Partners, *** שלושה כוכבים.